hasafranit
דבר אחד שאני אוהבת לעשות בסיפורים שלי, זה להתחיל עם רגש אמיתי שלי, ולעבור לסיפור שמשקף את צרתו של האחר. יכול להיות שאני נשמעת סדיסטית, ויכול להיות שאני נשמעת כנה. כבר כמה זמן שאני רוצה לכתוב את הסיפור הזה. והיום, הצלחתי להביא את עצמי לכתיבתו. הרגשתי שזה אנוכי מצדי לדבר על בעיותיי, ביום שהכי קשה למדינה שלנו. להורים ולאחים שחוו אובדן. למדינה שחוותה אובדן. הרגשתי שאני לא יכולה להיות יותר אנוכית מזה. וגם כשכוונתי הייתה שאחיה הגדול של יעל הוא חייל שנלחם ונהרג, עדיין, זה לא הרגיש לי מספיק. לכן, אני רוצה לספר לכם סיפור. סיפור אמיתי. על חייל שנלחם במלחמה, נלחם בשבילנו, ונהרג. אני רוצה לספר את סיפורו, כי אני רוצה שנזכור אותו. שגם אם לא הכרנו אותו, נזכור אותו. אבל אני לא יודעת איך לספר את הסיפור שלו. איך להציגו ולתארו בצורה הכי טובה שיש. לכן אני מצרפת קישור, להנצחה של שחר. בבקשה, תקראו את סיפור חייו, והכי חשוב, תזכרו. https://www.izkor.gov.il/%D7%A9%D7%97%D7%A8%20%D7%92%D7%99%D7%90/en_f74386690e6a77569f2fdcb43e634cba תודה על קריאת החלק הארוך הזה. אם קראתם.

לבד.

hasafranit 13/04/2021 186 צפיות 6 תגובות
דבר אחד שאני אוהבת לעשות בסיפורים שלי, זה להתחיל עם רגש אמיתי שלי, ולעבור לסיפור שמשקף את צרתו של האחר. יכול להיות שאני נשמעת סדיסטית, ויכול להיות שאני נשמעת כנה. כבר כמה זמן שאני רוצה לכתוב את הסיפור הזה. והיום, הצלחתי להביא את עצמי לכתיבתו. הרגשתי שזה אנוכי מצדי לדבר על בעיותיי, ביום שהכי קשה למדינה שלנו. להורים ולאחים שחוו אובדן. למדינה שחוותה אובדן. הרגשתי שאני לא יכולה להיות יותר אנוכית מזה. וגם כשכוונתי הייתה שאחיה הגדול של יעל הוא חייל שנלחם ונהרג, עדיין, זה לא הרגיש לי מספיק. לכן, אני רוצה לספר לכם סיפור. סיפור אמיתי. על חייל שנלחם במלחמה, נלחם בשבילנו, ונהרג. אני רוצה לספר את סיפורו, כי אני רוצה שנזכור אותו. שגם אם לא הכרנו אותו, נזכור אותו. אבל אני לא יודעת איך לספר את הסיפור שלו. איך להציגו ולתארו בצורה הכי טובה שיש. לכן אני מצרפת קישור, להנצחה של שחר. בבקשה, תקראו את סיפור חייו, והכי חשוב, תזכרו. https://www.izkor.gov.il/%D7%A9%D7%97%D7%A8%20%D7%92%D7%99%D7%90/en_f74386690e6a77569f2fdcb43e634cba תודה על קריאת החלק הארוך הזה. אם קראתם.

לבד. לפעמים אנחנו כלואים בתוך עצמנו. עומדים במרכזו של מעגל חברתי רחב, אבל מרגישים לבד. לפעמים אנחנו מספרים שטויות, כדי שלא ידעו את המחשבות האמיתיות שלנו. לפעמים אנחנו מחייכים כשעצוב. וצוחקים גם כשדברים לא מסתדרים. על מי אני עובדת? זאת רק אני שלבד. זאת רק אני שמחייכת לחברים, ובוכה בלילה על קיומם. זאת רק אני שמדברת על אחרים, כדי להסיט את תשומת ליבם מבדידותי. זאת רק אני שמתפללת לעולם שבו לא אהיה בודדה. זאת רק אני שמעמיסה על עצמי עבודות, כדי להיפטר מהשקט שבלילה. זאת רק אני, שאפילו עם חבר שלה, לא יכולה להיות כנה. זאת רק אני, שבמקום לספר להוריי על מה אני מרגישה, אני שוכבת על הכרית ובוכה. זאת רק אני. וזה הכי לא הם. המחשבות האלו באות אליי באמצע הפגישה. פגישת צעירים עם נטיות אובדניות. עם מחשבות אובדניות. עם מעשים אובדניים. הילד החדש סיים לספר איך הוא הגיע לכאן, ולמה. המדריך מהנהן לכיווני, הסיפור שלי תמיד מעורר בילדים חדשים תקווה. אולי בגלל זה אני שם, רק כדי להיות מין חפץ נוי, שאפשר לקחת ממנו השראה. ולא שם כדי לפתור את בעיותי. את בעיותי האמיתיות.
”לפני שנתיים עברנו למקום חדש, רק הוריי ואני. השארנו את קברו של אחי מאחור. אחרי שהוא נהרג בצבא, הוריי – ובעיקר אמי – לא יכלו לשאת את הכאב. הגעתי לבית ספר חדש, עם ילדים חדשים. לא התחברתי לאף אחד. לאחר חצי שנה של בדידות וכאב, החלטתי לשים לו סוף. שרפתי את הבית כשאני בתוכו. מכבי האש באו מוקדם משציפיתי, למזלי,” לקחתי נשימה, מחכה לראות את התגובה של הילד החדש לסיפורי, ובעיקר לשקר הגדול שאני חוזרת ומספרת: ”למזלי”.
”לאחר שנה וחצי של טיפולים, פיזיים ונפשיים, יעלי החלימה.” ממשיך המדריך במקומי. הוא בטוח בעצמו. בטוח שהחלמתי בזכותו. והוא טועה. כי לא בזכותו החלמתי, אלא בזכות רוחו של אחי. הוא חוזר ומבקר אותי, גורם לי להמשיך קדימה, ולא להתייאש. בכל רגע של בדידות אני מזכירה לעצמי, שעוד מעט לא אהיה לבד, אלא יהיה איתו, עם אחי הגדול.

לבד.
דרוג הסיפור 5 | 5 מדרגים

תגובות (6)

האמת אני אומר לך. אז דבר ראשון את כותבת מדהים ומדויק. דבר שני אהבתי מאוד את התקציר (כן, קראתי) ודבר שלישי, התחברתי מאוד לשורות הראשונות אך איבדתי את זה איפשהו באמצע.
בכל אופן, הצלחת להעביר את הכאב והרגש בקטע וזה למעשה מה שהופך אותו לטוב.

14/04/2021 22:49

    תודה רבה! מקווה להשתפר :)

    15/04/2021 19:16

יהלום לא מלוטש.
כלומר: הסיפור נהדר, והוא מסופר בצורה נהדרת.
חסר רק ליטוש בצורת ההגשה.

הצעות:
את המשפטים שמתחילים ב־ “לפעמים”; וכן אלו שמתחילים ב־ “זאת רק אני” – כל אחד מהם בשורה חדשה.
לפני “המחשבות האלו” – שורה רווח.
אחרי “בעיותיי האמיתיות” – שורה רווח.
לפני “לאחר שנה וחצי” – שורה רווח.

עברית:
“להסיט” – הצידה; “להסית” לדבר־עבירה.
“לספר להוריי על מה אני מרגישה” – ללא ‘על’.
“[ב]כל רגע של בדידות” – יעלי מתארת מה קורה ברגעי הבדידות, לא את רגעי הבדידות.

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

15/04/2021 13:07

    תודה :) העיקר שהסיפור נהדר… ;)

    15/04/2021 19:17

והוא אכן נהדר לדעתי!

17/04/2021 20:54
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך