"בעל הבית נפל!", אלה היו המילים האחרונות ששמעתי. אחר כך הכול היה חשוך ושקט. מילים ריקות חלחלו באוויר כמו פירורי אבק שנאספו אל הכלום שנותר מחיי. "אנחנו מאוד מצטערים, גברת […]
זה התחיל בחלום. למרות שהחלום הזה נראה כחלום רגיל ולא שפוי כמו שהיא תמיד חולמת, החלום הזה היה מיוחד במינו. היא עמדה לבד בבית הספר הקודם בו למדה. מחשבות על […]
איזו אישה מוזרה את. ממש כמוני. את אומרת שאת רוצה להיות איתי, אבל עובדת כל היום. את לא עשית הפסקה שרציתי להראות לך את הציור או מה שזה לא יהיה […]
שלום לכולם!, ותודה רבה למי שמקדיש/ה מזמנו בשביל לקרוא את זה.! אני מעריכה את זה, מאוד. אז מה שרציתי לספר לכם זה קצת עליי. אני ילדה שלוקחת על עצמה יותר […]
מתכון של הכנת ילדות כמוני: קודם כל אלה המצרכים: 1 ספרים מכל הסוגים 2 חלומות 3 עשר קופסאות דמיון יותר מהנדרש לילדות רגילות. 4 אבן אמרלד כצבע ענייה 5 אבן […]
תמיד כשאני קוראת ספר אני שוקעת בחלום. לפעמים אני מעדיפה לקרוא ספר ולא סרט במיוחד כשהסרט על ספר שקראתי… כשאני קוראת הדמייון שלי רוקם סרט שכולם היו מתים לראות! אני […]
עדכונכון שיר מסריח ולא לשוב לאף אחד בשפת הרץ במבוך-אזהרה לשלי-: הכרתי אנשים ראיתי מקומות אבל אף אחת לא הייתה שפיצית כמוך. ראיתי אנשים מקלינקים. הרחתי את הריחות. אבל שום […]
אוקיייייי ראשי שפיצים. עכשיו אתם תסתמו ת׳ג׳ורה ותקראו. גאלי, שהיה פעם נאטסו… לא הכי התאים לו גאלי. אז קוראים לו צ׳אק. כי האפון אוסף הקלאנק הזה הוא באמת ציני. בלי […]
היי! זוכר אותי? זאת שאהבה אותך..? זאת אני. כן, אני היא זאת שחייכה מכל הודעה ממך, זאת שהרגישה מיוחדת כשאמרת שאתה אוהב. כן, זאת אני. זאת אני שחשבה שאתה הכי […]
צחקנו, שרנו, רקדנו, דיברנו…… אבל לרגע אחד שכחתי שאתה לא יכול יש לך חברה והיא לא אני היום אולי בפעם הראשונה שכחתי שיש לך חברה מישהי שתופסת אותך רק לעצמה […]
יש יותר נדושה ממך? מספרת אותם סיפורים, שרה על אותם דברים. יש חדש? לא כל כך… הכל בדיוק באותה צורה נשפך. אולי אם אעשה היום קוקו, אולי פזור, עם קצת […]
קוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקו4קוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקוקו4
הזיקוקים האלה שבכול שנה בפורים או ביום העצמאות או בכל חג כזה הם מפחידים אותי וכן אני יודעת שזה נשמע מטומטם אבל אני באמת מפחדת הרעש הזה נשמע כיאלו יורים […]
כשהוציאו אותי ועוד ילד מהכיתה שלי מהשיעור ישבנו בספסל ושמתי עליו את הרגליים והוא עשה לי קיצי וכל הזמן הסתכל עלי וכששאלתי אותו למה הוא מסתכל עלי הוא אמר לי […]
איפה הבית הזה? שכול אומרים שהוא כל כך עוטף ואף פעם לא מאכזב אותו בית שנותן הרגשה טובה בו אפשר לנחות כאילו הגעת למקום הטוב ביותר בשבילך אבל איפה הוא? […]
פורים שמח!!! חג שמחח!! תיהנו מחר! למה אתן מתחפשות? ואני רוצה כבר להתחיל את הסיפור- אם יהיו 5 תגובות ויותר בהעלאה האחרונה שלי אני אתחיל את הסיפור אבל רק אם […]
מה לדעתכם הם חיים? לדעתי זה משהו אחר שונה אבל אתם תבינו… חיים זה כשבן אדם חיי פיזית אבל לא רק זה! חיים זה כשבן אדם שמח לא מבזבז את […]
גשר גשום, באמצע שום מקום. כך זה מתחיל. טוב, האמת שזה מתחיל בשני האנשים שעמדו על אותו הגשר. האחד כורע על ברכו והשנייה עומדת, מתרגשת, לא מאמינה. "האם תתחתני איתי?" […]
עכשיו אני שומעת מוזיקה. זה נותן לי השראה וממלא אותי מבפנים. המוזיקה זה הדבר שאני מבינה בלי תרגום לשפה שאני מבינה. אני מדמיינת את השיר בלי הקליפ ומחייכת כי אני […]
דלת החדר נפתחה לפתע. ילדה קטנה, כבת חמש ככל היותר, עמדה בפתח הדלת ועיניה נצצו. דימעה זלגה על לחיה. שם, על הרצפה, שכבה אישה בשנות העשרים לחיה. ריח הדם הטרי […]
אני מציע לכם לא להגיע לצד המכוער של אנשים שקרובים אליכם. למה? כי לרוב האנשים האלו, יש רשימה קטנה ושחורה, של כול דבר שעשיתם לא בסדר. ותאמינו לי, הם ישתמשו […]
עזבנו את הבית אל הרי השלג של פולין. יצאנו מהשקט אל המלחמה. יצאנו חסרי מנוח, חדורי תקווה. יצאנו לדרך חדשה ונחזור משונה. יצאנו למצוא אדמת אחינו ולבכות על קרבן העם. […]
היה היה פעם איש קטן שחי על אי באמצע האוקיינוס השקט. האיש לא ממש נהנה מאורך החיים שלו, השגרה שלו לא הייתה מעניינת, לשבת על החול הרך לשפת הים הכחול […]
את רוצה להתקפל לכדור,כמו עובר. את רוצה לבכות, לטבוע בדמעות. את רוצה לצעוק, להוציא את הגרון. את רוצה למות, להפסיק לסבול. את רוצה להתאבד, ללכת לעולם שכולו טוב. את רוצה […]
מכירים את ההרגשה הזאת שבא לכם פשוט לעזוב את הכל? מכירים את ההרגשה שאתם רוצים ללכת, לברוח, לעשות הכל כדי להתרחק מהמקום הזה? ? את ההרגשה שאתם כל כך לבד […]
היום העלתי עדכון, שמדבר על זה שאני לא יודעת מי אני. אז גיליתי, אפונים! אני פשוט ברחתי מעצמי, גיליתי אניים חדשדושים…. ואמממ… יותר נכון, שחר השפיצית הזו גילתה… ואני אחד […]
כמה זה קשה הגיל הזה , שאת עוברת לבית ספר שנקרא "חטיבת הביניים". התחלה חדשה ,חברים חדשים …..מלא מבחנים ,ועוד מלא דברים. סיפור חדש ,נקמה ,פחד וקשיים. להגיע לבית הספר […]
************************************* סיפור אמיתי-של חברה טובה שלי ************************************* ״…הכל התחיל ביום שבו זרקתי את האקס שלי ~תומר~ הוא היה נסער כל כך הוא השתגע שם מול כל הכיתה טוב בעצם למה […]
בזמן האחרון אני מרגישה שכל יום אני מישהו אחר. יום אחד אני שמחה וצוחקת אחרי זה דכאונית אחרי זה צינית ולפעמים הכל ביחד.(שילוב נוראי) אני לא יודעת למה, איך, ואם […]
בזמן האחרון אני מרגישה שכל יום אני מישהו אחר. יום אחד אני שמחה וצוחקת אחרי זה דכאונית אחרי זה צינית ולפעמים הכל ביחד.(שילוב נוראי) אני לא יודעת למה, איך, ואם […]
סיפורים אישיים אלו סיפורים שהמחבר לקח בהם חלק פעיל, אלו יכולים להיות סיפורים בעלי מסרים אישיים המבוססים על ניסיון חיים של הסופר, או התנסויות אישיות. בד"כ הסיפור מתאר מקרה, או סוג של גילוי של סוד אישי אשר המחבר רוצה לשתף עם הקורא.
סיפורים אישיים באים ללמד אותנו מה שאחרים כבר למדו על בשרם, אין שיעור טוב יותר מאשר האדם שמספר את הסיפור שלו על ניסיונו האישי.
סיפורים אישיים יכולים לשמש כאזהרה או שיעור לחיים, המחבר מנסה בד"כ להציע דרך אחרת לקורא בכל נושא שבעולם : אם זה בצורת ההסתכלות על אירוע מסוים או בצומת דרכים, או סתם איך להכין עוגה. אפשר ללמוד המון מסיפורים אישיים ולפעמיים סיפורים אישיים מהווים גם מקור השראה או אפילו דוגמא למקרה שאפשר להזדהות עימו.
בכל מקרה סיפורים אישיים יכולים להוות מתווה לחיים טובים, הכל תלוי איך לוקחים אותם. לפעמיים עצם כתיבת הסיפור האישי יכולה להוות מעין בחינה פנימית ואישית של אותו מחבר כלפי עצמו והסביבה, מכתיבת הסיפור ניתן לקבל הרבה תשובות ואף לראות את התמונה הגדולה.
הסיפור האישי הוא סוג של יומן אשר המחבר חושף בו פריטים אישיים, דילמות, מחשבות ואפילו שאיפות . המחבר מנסה להבין מה הסיבות והדרכים שהובילו אותו לאן שהוא היום , מה הוא היה צריך לעשות, מה הוא היה עושה אחרת כדי להימנע מן המצב שבו הוא היום.
המחבר רוצה לעביר את המסר שלו דרך סיפור אישי , כך שכל מי שנמצע בסיטואציה שבו הוא היה יוכל לקבל רעיון, הכוונה ומושג מה לעשות.
סיפורים אישיים לא חייבים ללמד ולהעביר מסר כל שהוא, כל הרעיון שהם סיפורים שמקורם בעולמו האישי והמציאותי של הסופר, וזאת המשמעות של הסיפור האישי.
