לא בחרתי בפורים

רוקמת החלומות 10/03/2017 598 צפיות 2 תגובות

היה זה הפורים האחרון בבית-הספר, ואני בחרתי בשיעור נהיגה. מזג האוויר לא היה קר כבשנה שעברה, ויכולתי להתחפש לזונה מבלי לקפוא ולא ניצלתי את זה.
יכולתי ללכת עם חברות לאחר מפגש צולע עם המחנכת בכיתה לכיכר המדינה. אבל המחנכת בכלל חתכה כי כולם הבריזו, בכלל לא הגיעו לכיתה. באיזשהו מקום חלמתי שאראה את הקראש לובש חולצה מכופתרת לבנה שלא השאירה הרבה מקום לדמיון כמו בשנה שעברה. שנה שעברה הייתי זונה. מיני-מאוס זונה. מה היה קורה לולא הייתי מבריזה? לולא בחרתי להתקרב טיפה יותר לרשיון הנהיגה? אני מנחמת עצמי בזה שבחרתי להיות אישה חזקה שיש לה עצמאות על חירות התנועה שלה, לעומת ילדה קטנה ועלובה שלובשת מיני שחושף את כל התחת שלה במטרה שאולי ההוא עם החולצה המכופתרת הלבנה יחשוב עליה לכמה שניות בלילה כשהוא עושה ביד. והמטרה בכלל הייתה שהוא יבוא לדבר ושאולי אני אוכל להיות שם איתו פיזית, במקום במוחו בפנטזיה. אני תוהה אם הוא הבריז או בא. בטח בא לכמה שניות ואז חתך עם חברו היחיד לכיכר המדינה. איפה שהיו חברות שלי. ואני סיימתי את שיעור הנהיגה כבר בתשע וחצי. ויכולתי ללכת לבית-הספר. ויכולתי ללכת איתן לכיכר המדינה. ויכולתי לראות אותו. אבל לא קניתי בכלל תחפושת, כי לא באמת רציתי.

לא בחרתי בפורים
דרוג הסיפור 4.8 | 4 מדרגים

תגובות (2)

אני אוהבת את הכתיבה שלך. ממש אפשר להתחבר למה שכתבת. הלוואי שהיית מאושרת איתו ולא מבלה את פורים עצובה.

11/03/2017 15:04

    תודה רבה. אולי ההברזה היא בעצם מה שמנע מסה גדולה יותר של עצב.

    11/03/2017 15:19
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך