פעם פגשתי אישה בשחור לבן. הולכת ברחוב בין קהל צבעים מגוון. שמלה שחורה, שיער לבן. היא נראתה כמו דמות מסרט ממש ישן. היא לבשה בגדים בלתי מתפשרים, הכל חלק, ישר, […]
ידי נמשכה בכוח. ראשי טולטל הנה והנה. איבדתי שיווי משקל. נפלתי ארצה. מעולם לא קמתי מן הנפילה הזו. הכל קרה כל כך מהר. נשימות כבדות, ידיים נוגעות, עיניים מרושעות. אני […]
לבנה, אישה צעירה, בת 120. קמה בבוקר, שוטפת פנים. מסדרת את המיטה, לובשת בגדים. היא לא עובדת, בשל גילה המופלג, אך לא נחה, אף לא לרגע אחד. לבנה, אישה צעירה, […]
הספרנית חייכה אלי ואני אליה. 'הינה הספרים' אמרתי 'את זה אתה מחזיר?' 'כן' היא פתחה את הספרים בשיטתיות, אחד אחד, כמו מסדר (ברקודים במקום שמות וצפצופים במקום קריאות) 'זה אתה […]
הוא, נגמר לו הסרט מדידה. הוא לא היה יכול למדוד את ההיקפים של השרירים שלו. הוא לא ידע אם הוא מספיק שרירי. הוא לא ידע אם הוא הופך שרירי יותר, […]
עוצרים בצומת כברי, אדום. ברכב הראשון בקו הרמזור, אורות האזהרה נשארו דלוקים בטעות. ברגע מסוים הנהג ברכב מאחור קולט את הנהג המבולבל, מביט בו במראה. ומנסה לסמן לו בתנועות ידיים […]
כשאני חושבת על חיי.. בנקודה הזאת, אני מרגישה בסדר. אני מרגישה טוב. כמובן, יש רגעים בהם רוחות משתוללות בתוכי, מנסות לשבור אותי אבל יש בתוכי גם ימים שלמים של אהבה, […]
חתול בן 3 הלך לאיבוד. אם אתם רואים אותו, תתקשרו אלינו. [כאן תמונה] זו מודעה שעברתי לידה באחת ההליכות המרובות שלי ברחבי העיר. אף פעם לא הבנתי את הקטע לציין […]
הכותרת של הסיפור הזה מזכירה קצת שם של ספר ילדים, בו הצב שואל לאן נעלם הבית שלו. כשאני הייתי צב צעיר בארץ הצבים, נדדתי כמו צבים אחרים להתגורר בתל אביב. […]
דיו שחורה טלפיים ארוכות אוחזות בי, ואני – אין לי כלום. מסביב רעש הרקע הלילי, של העיר הגדולה, של תל-אביב, אין לי אלא תיק מסעות תיק גב קטן וישן ובו […]
החוף הזה הופך לי את הבטן. הוא תמיד יוני אלפיים וארבע עשרה. תמיד בחושך. אני תמיד הולכת יחפה במכנס ג'ינס קצר וחולצת טריקו רחבה. הזמן עוצר והוא תמיד העמודים של […]
אל תפחד, לאורך הדרך תמיד אפשר לעצור, להתיישב, ובמקרה הצורך- ללכת לאחור. אין גבול לכמות הצעדים שאנו יכולים לקחת או לגודלם. לך איך שתרצה. אם תרגיש את אבני הדרך פוצעות […]
הצליעה שלו היא שהפחידה אותי וככל שהתקרב ראיתי יותר ויותר פרטים מחרידים. עורו הרקוב, איברים פתוחים למחצה ושיניים מרקיבות שיפצחו את גולגולתי בלי להסס. קניבל מת. חה!. האירוניה, וריח המוות […]
אז מה היא אמרה? אתה מאנייק, היא אמרה אתה דפוק, היא אמרה אתה הזיון הכי טוב שהיה לי, היא אמרה עכשיו – אני צריך לקבל את זה כמחמאה? היא שוברת […]
אתה לא משחרר מדברים בהתמדה ובנחישות רק כדי להוכיח לעצמך שאתה יכול עוד להרגיש משהו
הבוקר סבא וסבתא באווירת נכאים. מישהו מת. 'מתרגלים למוות סבתא?' 'לא' אני לא אשאל את זה, אבל אני יודע שזה התשובה. אנחנו יושבים במטבח עם קפה ואני בוהה בזגוגית. העצים […]
יש זהב מאחורי ענני הסערה האפורים האלו, והוא בוהק ויפהפייה וכואב. אני מושיטה את ידיי לעברו, רחוק- עד כמה שיש בכוחי להגיע, מנסה לתפוס אותו, לשחרר אותו מהדעיכה והסבל שגורמים […]
ריח של בית חולים אופף הכל, חושך פרוש על החדר הנם ,קצת רוגע ושקט במקום משוגע שכזה. פעם שלישית גלידה אני לוחשת כאשר אני צופה על הבנינים שבאופק וחוזרת להתחפר […]
שאלתי אותכם רק כדי להיות בטוחה יותר, אל תדאגו אני מאמינה לכם זה לא סותר… שאלתי כי רציתי לשמוע אתזה עוד פעם, גם אם לכם זה נראה מיותר ובלי טעם.. […]
נפש שרוצה לצרוח לעולם! אבל היא נשארת שותקת.. נפש שאוכלת את עצמה נפש שיודעת מה טוב לה אבל הטוב עדיין לא הגיע נפש שיכולה להטריף אלפי אנשים נפש שמטריפה לי […]
אני חוזר לכתוב חוזר לאהוב. חוזר למקום שבו אני חושף אני משתף אני כבר לא מפחד, חוזר למקום שבו אני פורץ גבולות ומוציא את עצמי מהמקום הנוח שלי אין עוד […]
כשהייתי קטנה נפלתי מהמיטה של אחותי, זאת היתה מיטת קומותיים. הנפילה לא הייתה כל כך גבוה- אבל גם לא נמוכה. ילדים בדרך כלל היו מפחדים מליפול מהגובה הזה והאמת שגם […]
כשהעבודה נגמרה, לא היה דבר סביב, רק אדמה כבדה מעובדת, והשמש הקופחת מעל. הוא ישב לשולי הפרדס והצית סיגריה, מסריח ועייף ומלוכלך עד דמעות, בזמן שחבריו לעבודה פנו אל המגורים. […]
היא לא פה, לא פה, לא פה! הוא צרח מלוא ריאותיו. אז איפה היא? שאל החתול שמיל. אה, היא הלכה למכולת, לקנות סיגריות, אתה יודע כמה היא מעשנת… אחח… כמו […]
אני יוצא לרחוב, רחוב שקט, רחוב טוב, ומקהלה של תזמורת הולכת כמו צעדה סקוטית עם חמת חלילים ותופים, ומאחוריה ארון שחיילים נושאים. מי מת? אני שואל כל אחד ואחד, אבל […]
אם יש לך תאריך, ואתה פותח את הטלוויזיה בדיוק בזמן, אתה רואה את הארץ רוחשת, ואז פתאום מופיע זמר ההמנונים. הרדיו רוחש בחרושת שמועות על מדינה שאיבדה את דרכה, והילדים […]
אני בודד כמו עצם בגרון של דג שאכל יותר מדי דגים קטנים ועכשיו הוא לא יכול לבלוע אלא להיחנק. על מה אתה מדבר, דוקטור פסיכי? אתה במסיבה, כולם שרים ורוקדים […]
אני דג זהב. חיה בעולם שקוף, עם כל מיני דגים אחרים. אני לא מצליחה לנשום, אבל זה בסדר, כי אף אחד אחר לא נושם גם כן. ויש לכלוכים במים, אבל […]
לילי היא מתבגרת שלא סובלת את העולם ואת החברה, יש לה נפש של אישה ואופי של אישה ותמיד היא הרגישה כך , אבל היא בעצם רק מתבגרת שעולה לכיתה ח', […]
"את לא בוכה! את שומעת!!" עוד חברה שקבורה בנפשי עמוק מתחת לכל הצלקות שהמצאתי לעצמי, "את לא צורחת עליהם! את לא נותנת להם להרגיש בכאב!" היא נתנה לי כוח להמשיך, […]
לכולנו יש סיפורים ישנים אשר שנשכחו בעליית הגג, או בקופסת הנעליים הבלויה. אלו הם סיפורים מהקופסא, סיפורים שעוברים מדור לדור ונשכחו עם השנים, אירועים שחווינו לפני המון זמן ואשר תיעדנו ושכחנו אותם. סיפורים מהקופסא אלו כל אותם סיפורי מגירה אשר כל מטרתם הייתה להוציא על כתב תחושות, רגשות, תיעוד של מאורע או אדם, בקיצור כמו יומן אבל הסיפור יכול להיות חצי מומצא וחצי אמת.
סיפורים מהקופסא יכולים אפילו להיות תיאור של המתכון הידוע של סבתא , מהרגע שבו היא חשבה אליו, על תיאור של המרכיבים ודרך העשייה ועד לתגובות ואהבה של אותו מתכון.
סיפורים מהקופסא, יכולים להיות מכל העולמות ומסופרים בכל הצורות, סיפורים מהקופסא הם אותם סיפורים שמספרים מסביב לשולחן, כדי שאנחנו נוכל לשמוע אותם שוב ושוב , אין חוקים לכתיבה של סוג סיפור מהקופסא, מכיוון שאלו בד"כ סיפורים שנמצאים איתנו בכל בית ויכולים להיות בכל נושא ולא חייבים להיות ארוכים או בכלל להיות עם סוף ברור. הם באים לתעד פרטים בחיים שלנו (לא בהכרח מציאותיים) ונשמרים בצד שאחרים ישמעו.
