הוא יצא והוא לא חזר\17.06.2006

[…] "הוא יצא והוא לא חזר..
וכל שבלב נותר
הוא הכאב המר.
הוא יצא אבל הוא לא חזר,
והוא לא יחזור יותר לעולם..
הוא יצא ולא חזר
וכל, שהוא מחזיק בידו כעת, נשמט מידיו..
הוא יצא ולא חזר
לא היום ובטח שגם לא מחר..

הוא יצא והוא לא חזר
אל השטח אל אוייביו, כאביו.
הוא יצא ולא חזר,
אל תראו אותו כך,
זה לא נכון בהכרח,
את החבל הוא לא כרך,
זה לא הוא שברח.
זה לא הוא ששכח…

הוא יצא והוא לא חזר.
והכאב, עוד חונק
את גרונו. ועייניו..
הוא יצא ולא חזר.
לא חשוב מה קרה
זה לא נכון, הוא לא נעלם,
סתם כך,
לא כתוב מה היה
זה עוד לא בעיתון. הוא לא נעדר…
אני אצרח!

הוא יצא והוא לא חזר
ורק אני, נותרתי בכפר.
מחכה, שאולי
יבוא הוא אליי,
ויאמר:
"הנה, חזרתי
אני ובאתי
כולי שבתי!"
אבל לא יכלתי
"לשמוע אותך!" אמרתי…
"כי מאוחר: זהו אני נשברתי!"

"למה יצאת ולא חזרת?
למה אמרת שתבוא הביתה?
מדוע את הלב אליי סגרת?
ככה סתם בחדר הסתגרת
ואליי לא התיחסת
מילה לא אמרת!"
ולמה אהבת והלכת?"
מדוע נשברת כשדיברת?
למה שיקרת כשברחת?
למה יצאת ולא חזרת?"

הוא יצא והוא לא חזר..
ורק ליבי נותר,
עם הכאב המר..
הכאב, שמרחף מן העפר
וירדוף אותי
לעולם!" […]