נערת גשמים (מים)

מעיין תמיד הייתה ילדה רגישה
היא לא סיפרה מה היא מרגישה,
בגן וביסודי מפיה לא הוציא מילה
הוריה הבינו שהיא ילדה לא רגילה.

בחטיבה הכול השתנה
עם תחילת השנה,
כשרגשותיה זרמו לאומנות
היא הצליחה להתמודד בביישנות,
היא השתנתה כשבידה היה מכחול
ואפילו את שיערה היא צבעה לכחול.

ובתיכון שברו לה את הלב
היה לה קל להתאהב,
והיא נסגרה בתוך עצמה
את הסובבים אותה חסמה.

מפייה לא יצאה מילה, רק עשן
בזמן ששמע את האלבום הישן,
אז היא התאהבה בצבע השחור
והפסיקה להתלבט איזה צבע לבחור.

האלכוהול לא עזר לכן הלכה לפסיכולוג
ורק הבינה את חוסר התועלת שבדיאלוג,
לא עזרו לה התרופות אפילו לא הליתיום
והיא רק הגבירה באוזניותיה את הווליום.

כאשר עם לב שבור הלכה
את העצב שבה איתה סחבה,
היא הצטערה שבכלל התאהבה
אך תרופה למצבה הייתה רק – אהבה.