כמה פעמים שמעתי את עצמי קוראת בשמך -פעם כמה רגעים הרגשתי אותך קרוב אלי מכל קרובי -רגע כמה נשימות נשמתי אותך עמוק חלק ממני הכי הכי בעולם -נשימה כמה שניות […]
עיני שוברות מבט בשתיקה אל מול שובר הגלים המכים בי סלעים במתיקות לוקה בחסר. ומשהו מבין כל אלו מרגיש לי- שלך מציל במרחק שריקה מהים נושך בשפתיו היבשות מהרוק שטבעה […]
אם לא תדבר, איך אדע? אם לא תשלח רמזים, איך אגיד ללב לעבור לשלב הבא? אולי זה סתם הורמונים, או איזו סדרה טורקית שגורמות לי לכתוב את כל הדברים, או […]
ייבב מרזב בקול כאוב זרקו אותי אל הביוב בסביבתי הכל רקוב והכיסוי שלי נקוב קולחים מחלחלים אל בין המרווחים אני נגרף על נהרות שפכים נשכח מלב ומסומן ככשלון צורב כמו […]
בית א. אני בלי כלים, מרגיש כה חסר. כמעט בלא כלום, חסר לא יתר. כמוס ובלום, עצור מסתתר. נחבא ועלום, ולא מתקשר. פזמון. ובשימוש נכון בכלים, אלומתי תרום ותרים. הכוכבים […]
במסדרון המחשבות בתוך ראשי הקודח עמדה דלת נעולה ולידה תלוי מפתח ידעתי מה מאחוריה לכן הפתיע לגלות שגם אחרי הנעילה השבתי להציץ, לראות היה זה לפני זמן מה אולי אפילו […]
בית א. אני כל כך אמיץ, גיבור לא מפחד. זריז ולא מחמיץ, משיג ועוד עובד. עניו ולא משוויץ, הולך עם האמת. אותה משווק מפיץ, בשפע לא מקמץ. פזמון. ויש לי […]
את יודעת, הייתי יושבת על הגדר שסבבה את מתחם הפעילות של פרויקט מנהטן. הייתי יושבת על הגדר, חוצת גבול, ניצולת מלחמה, מתופפת במגפי צבא ובוחנת רישומים משורבטים על ניירות נידפים […]
כל הדבורים בכוורת נדמו למאית השנייה קברו ראשם בכתף אם השכחה. עצלה האיילה המתבוננת דרך טיפות המברכות את בוא שובה כבר מאה שנה שהיא נודמת.
את צריכה מטפחת שחורה לכרוך סביב עיני זיכרונך או סביב קרסוליים נפוחים נושאים ע(ו)ברך קשה למצוא דרך כשלא יודעים לאן ואין מקום לקרוא לו כאן אז חככי ידייך ועטפי סביב […]
לפעמים אני רק רוצה לצרוח לתוך העולם;; עד שכולו יהיה מנופח מצרחותי עד שלא אשמע דבר אחר עד שהשמש תסדק והאנשים יכסו את אוזניהם בכפות ידיהם ויבקשו: די, עד שהכול […]
האצבעות שלה נצבעו בכחול- היא כתבה שירים על נייר, עם עט נובע פשוט. הם היו מלודרמטים ומלאים בקלישאות אבל היא נתנה אותם לעולם בכזו שמחה כאילו הוא נתן לה משהו […]
אחרי שנים ללא מעש, עולה התחושה שנמאס. בשעת לילה לאחר חצות, מפצה על שנים בלי חריזות. אך מה עושים כשאין סיפור? או כשאין מסר שנון וברור? איזה תוכן נכניס לכתיבה? […]
את מאמינה שאני מאמין? כי אין כבר רקמות אמונה בינינו, את נתת לי כנפיים לראות מעבר, עכשיו הן עצמות לגבי, רק משקלן מרגיש. הושטת יד לחיים מבחינתי, ראית לאישוניי והרגשתי […]
כוס תה חם לאדם קצת מופנם לא ברור לי איך ידיי מוכתמות בדם. אין דבר תמים בכזה מרחץ דמים אך מולי מוצבות פנים שמבקשות ממני עוד. חלומות מאבדים תכלית סיבה […]
מצופה מאיתנו להיות מושלמות , ללא ספק מדהימות . עלינו לחייך בכל רגע נתון ולשמור על דמות , לא אמיתית , לא קיימת . עלינו להשאר מתוקות , ללא פגם […]
בית א. מלא באון וחיל, לוחם ומתגבר. מטפס על גדר תיל, עובר מה שעובר. אין מחסומים גבולות, אצלי הכל אחד. מלא במשאלות, אצעד אגשים לעד. פזמון. אחשוף וגם אציף, עוד […]
Party girl, shining from head to toe Everywhere she goes she's not alone Lovely girl, look at her special show Mama said that she deserves her throne But she's not […]
האויבים לא מתים אם הרובים לא יורים כשהחיילים לא נלחמים והצבאות לא נאבקים הצלילים לא מתנגנים אם לא פורטים במיתרים כשהשירים לא מושמעים והלהקה ארזה את הכלים ורק אני תמיד […]
Darling you're here I love you my dear I can almost hold you with my hands Oh that touch, it makes me wanna dance Honey never let go You know […]
בני אדם הם יצורים חברתיים, למה הם לפעמים, כל כך מעצמם וזה מזה מפחדים. הרי מי עוד אתה, ומי עוד אני? רק עוד גרגרי חול בסערה במדבר, ולא יותר מידי […]
בית א. לתת ולקחת, למלא הצלחת. למלא את הלב, בטעם ערב. מנה מנצחת, לצד, כד וצפחת. מתובלת היטב, ואני מתלהב. פזמון. נפעם ממראֶהָ, תדבק לשוני. חִכִּי לא מָלֵאָה, לא תשבע […]
ונפשי מתענה מידי יום. צורחת בשקט, עוזבת את הגוף וחוזרת. נאחזת בכח בשלשלאות ברזל, היא רוצה אתזה,להאחז. כי ברגע שתשתחרר, הבדידות והכאב, ימשכו אותה למעלה, היא תפרוס כנפיים כמה שתוכל, […]
והעולם דפוק, אין מי שיקום. ואנשים שותים זה לא הרגל,זה נחוץ. אז מה אנחנו כשליבינו אכול? והעולם מלא במוות, ואנשים רק צוחקים עליו. אז איך אנחנו חיים שהכל מסביבנו מאט? […]
נְשִׁימוֹתֶיךָ קרובות אליי- עינייך החומות חודרות לתוכי עמוקות; אינן חסות עליי קרקע בלתי יציבה תחתיי, ואני נסחפת עם הרגשות מתעלמת מההשלכות, הרי יש לנו רשת הצלה דירת 2.5 מ"ר בתל […]
אני רוצה, אני כל כך רוצה לפרוק הכל, אני רוצה להשתחרר מהכאב ולהפסיק ליפול. אני רוצה לצעוק כל כך חזק עד שאשבור חומה, אני רוצה לבכות בהיסטריה אך שאיש אינו […]
מספסלי וגם מספסלך אותה המסילה נשקפת, אותו הנוף, ותחנה תמימה מותר לי לאהוב את הרכבת אשר ליטפה עינך. מול ספסלך וגם מול ספסלי בערב שר אותו קרון עצמו, ועת ירטיט […]
אתה הבבואה המשתקפת של מילותיי הירוקת של הנפש שהפכה לעיתה בבת עיניי מלכלכת אצבעותיי כתמי מוזה כתמי צרעת אתה לוחץ על כפתור מצחי וצוחק "אחת,שתיים,שלוש, אני הוא העומד" יקירי, תמיד […]
רוח מכבה את אור ירחים כמו נרות מרקדים על רקע שמיכת גלים מושחת גלימתה כנוצה טבולה בדיו כותבת (תת) דעתה בג'י ג'יב ג'יבריש בתחתית מגירה הכל שם ברור לך רוח […]
