במספריים אלה

פתחתי את המגירה הבלתי נראית בלבי
והוצאתי ממנה מספריי קסם.
מספריים שבעזרתן אוכל סוף-סוף להמשיך הלאה.
המספריים היו כלואות במגירה שנים רבות.

אין לדעת מי נעל אותן שם, אך הוא נעל אותן
במנעול שעמיד בפני אש, מים וחשמל.
על המנעול הוא חרט – ”אל נא לפתוח, אלא אם
הגיע הרגע”.
הרגע?… אכן, הגיע הרגע.

במספריים אלה אגזור את כל עברי;
כל חטאיי, כל החמצותיי וכל כעסיי.
הזיכרונות מאנשים שפגעו בי ללא הרף,
החששות שהרסו את הנאותיי,
החרדה שעיוותה את מציאותי,
החשדנות שהבריחה את חבריי היחידים,
והשנאה העצמית שגרמה לי להגיע אל הרגע.

במספריים אלה אשבור לרסיסים את הפרצופים
השנואים הבאים אל מחשבותיי בשעות הקטנות
של הלילה.
במספריים אלה אנפץ את כל החלומות שהגשמתי
שאינם כלל שלי.
במספריים אלה אקצוץ את כל החרטות על המעשים
שהחלטתי משום מה לא לעשות.
במספריים אלה אגזור את קשרי החברות המזויפים…
אוי, לא!

אנא מספריים! חדלו לגזור הכל!
חדלו! הפסיקו!
אתן גוזרות חברויות שאיני רוצה לאבד!
אתן גוזרות את החלומות שעוד לא הספקתי להגשים!
אתן קוצצות את האהדה הקטנה שעדיין יש לי כלפי עצמי!
אתן משליכות מהחלון את הכל כאילו כלל לא היו!

טעות! אתן טעות! הפסיקו מספריים טיפשות!
אין כבר מה לגזור ואיך להשיב!…

במספריים אלה
דרוג הסיפור 5 | 10 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך