הסיפורים של skywalker
לקפוץ אל תוך תמונה. לטייל בגשם במכנסון וגופיה. לפרוש ידיים לצדדים ולנשום מלוא האוויר הנקי אל ריאותיי. להתהלך בו יחפה ולהרגיש כל טיפה של היקום בין אצבעות כפות רגליי. לא […]
שהסיפוק הכי עמוק הוא בסך הכל שיחה. ליטוף של הנפש נגיעה עמוקה. בנקודת האור הקטנה, שנמצאת עמוק בתוך הריאות. זו שאנחנו מרגישים כשלרגע לוחצת עליה הנשימה.
מה הוא חושב שהוא עושה, וביני לביני בלי להוציא מילה חשבתי לי 'מי הוא שהוא מעז לדבר אלי ככה?' אבל בעצם הייתי קטנה. קטנה מדי כדי לעמוד על שלי ולהתנגד. […]
בתוך נפש אחת, לליטוף אחד חם. לא עירום, לא אקט סוער וחייתי. אלא רק קצות אצבעות שמעבירות זרם מושלם. לא זקוקה לכל הרעמים והברקים מסביב, אין לי צורך בתפאורה הדרמטית. […]
את הפתקית שהשאיר לה על התיק השחור הקטן שהיה צמוד אליה, הצליחה עוד איכשהו לפתוח למרות שאצבעותיה קפאו מקור. "תפגשי אותי במגדל העגול, קומה 49, אם תפני שמאלה, תמצאי מסדרון […]
באותו יום למקום שלא הייתי בטוחה היכן הוא בדיוק. ואם יש משהו שאני פחות אוהבת, זה לנסוע אל תוך תל אביב, אבל בלי לדעת בדיוק לאן אני אמורה להגיע, והרי […]
העומס היה פשוט גדול מדי. הזמן טס, משמרת הערב הסתיימה כרגיל והצעדים הנחושים במגף השחור הקטן שאהבה כל כך נשמעו לאורך כל הרחוב השקט בשעת הלילה המאוחרת שבה חזרה. נקישות […]
הזמן הרגיש כאילו שסוף העולם הגיע, אבל הוא דילג עליה. פתיחת הידית באותו הבוקר היתה הדבר הכי כואב וקשה שעשתה בחייה הצעירים, 12 שנים סך הכל וחגיגת בת המצווה שלה […]
לזיופים שלה יש משמעות. כמה חזק היא שרה לו, ושאלוהים יסלח לי, כמה מזייפת. אבל הם מיוחדים לו, אז הן מילות אהבה ובשבילו, הם לבטח המנגינה הכי יפה בעולם. כמה, […]
אני לוקחת חוטים של כאב ותופרת מהם אהבה. מקום ששוזר בתוכו את כל החמלה, הסבלנות וההכלה שרק אפשר לאסוף מהעולם ולאחד בתוך חדר חם. ממיינת אותם לפי צבעים שמחים, והם […]
השיכורים הקבועים מהפיצוציה ברחוב כלשהו בעיר שוב צועקים. כל פעם אני שומעת אותם וכל פעם אני חוששת שזה יהיה הסוף של אחד מהם כשבקבוק זכוכית מתנפץ לרסיסים על המדרכה וחלקיקיו […]
מלוחות, עטופות, מוּגָּנוֹת. נישאות להן על כנפי רוח מלטפת ספק נוסקת, ספק מתרסקת. לא יודעות לאן פניהן מועדות אבל מרגישות בכל אות שיש מי ששומע, ויש מי עבורן, הממלא מִשְׁאָלוֹת. […]
עוד הייתי מעזה להסתובב לבד בלילות, כשלא פחדתי מהצל של עצמי. מתיישבת לבד בבר השכונתי, מזמינה לי את הויסקי הקבוע שלי ופשוט מתמזגת באופן הרמוני מושלם עם אווירת הרעש הסואנת […]
אני פשוט נועלת את הלב שלי ושמה את המפתח בצד, במקום שאני זוכרת היטב, למקרה חירום. לרגע שבו ארגיש שוב את היכולת לבטוח ביקום. שחלילה קירותיו לא ישרטו שוב, לא […]
איך זה שכבר עבר שבוע? בדיוק אתמול בשעה 21:15 כבר עבר שבוע מהרגע שלא היית איתנו. ישבנו שלושתנו צמוד למיטה שלך, הוילונות הסגורים במיטה האמצעית של החדר בבית החולים, ליטפנו […]