הסיפורים של Tom1
התקרבתי למהומה. "מה… מה הולך פה?" גמגמתי. נער אחד, בערך בגילי, התקרב אליי והתהלך לצדי. "ככה זה כאן," אמר. לפחות מדברים איתי. זה כבר הישג. מזל שלפחות יהיה לי את […]
התהלכנו מחוץ לחדרים. אבשלום פנה ימינה ושמאלה, למעלה ולמטה, קדימה ואחורה – ועדיין לא הראה לי שום חדר. הלכתי בעקבותיו. לרגע חשבתי שזה לא ייגמר לעולם, ואפילו שהוא עובד עליי […]
איך איבדתי אותו? איך? איך אסתדר עכשיו, בלי להודיע לאמא ואבא איפה אני? איך אחזור הביתה? מה יהיה בהמשך? איך אצליח לשרוד, בלי שהסוכנים האלה יירו בי? מה אעשה? אני […]
ירדתי במדרגות בשקט. על כל פנים, שהסוכנים לא ישמעו שקורה כאן משהו, ובטח לא שאני כאן. עכשיו קיבלתי תמונה יותר ברורה של המקום. הנה המטבח, משמאל, והסלון מימין. המקום הזה […]
ידעתי שאני אהיה חייב להישאר כאן. בזה הייתי בטוח. אני כן צריך להגיע הביתה, אבל ידעתי שאם אצא מכאן, גם אם זה יהיה היום, עכשיו, הרגע, וגם אם זה יהיה […]
בטנו של אריק בערה, הוא הרגיש נחשול של חום עז. ואז, כשראה שהכל אבוד, אמר בטוח בעצמו ככל שהיה: "עופר," הוא לקח נשימה עמוקה אחת והמשיך, "תטיל את כישוף המוות. […]
מאוד פחדתי. ידעתי שהחיים שלי יגיעו לסיומם בעוד כחצי דקה. אין מצב שהוא לא יראה אותי, אלא אם כן הוא עיוור. לבי פעם בחוזקה. הייתי בטוח שאני עומד למות עכשיו. […]
אריק פתח את עיניו בחדר השקט שבספינה. הוא התנשף כאילו חלם חלום רע; אבל משהו לא הסתדר לו: יחסית להתנשפויות שלו, הוא מרגיש בסדר גמור. הוא הבחין בזווית העין שיסמין […]
בעוד כמה שעות יום כיפור… הו, יום הכיפורים… כמה דברים יש לי לומר על היום הזה… יום הכיפורים הוא יום סליחות: מתנצלים בפני חברים ובני משפחה, מכרים וחברים רחוקים ופותחים […]
החודש הבא עבר על אריק, פיטר, מאי וג'ון נפלא. הם למדו כישופים רבים, וחלקם היו אפלים מדי בשבילם, או מיסטיים. הכישופים נראו להם עתה כדבר טבעי לחלוטין, ואפילו כמעט שכחו […]
קיוויתי מאוד שאחד הסוכנים לא ראה אותי. קיוויתי שיחשבו שאני לא שם, שברחתי או שהתחבאתי במקום אחר. קיוויתי שהם ילכו מהמקום הזה, ויתנו לי לחיות בשקט. רצתי ונכנסתי לאכסניה. יכול […]
אש. זה מה שאריק, פיטר ומאי ראו מאחורי הדלת. בתחילה אריק היה בטוח שהוא לא רואה טוב, אבל כשבירר עם פיטר ומאי, הבין שהוא רואה מצוין: אש. ורק אז שם […]
התאמצתי לא לנשום. אבל לא יכולתי. כן נשמתי. התנשפתי. אוף, למה תמיד כשאתה מנסה לא לנשום אתה נושם הכי חזק? ואם אתה כן תנשום, הנשימה תהיה חלשה ולא ישמעו אותה […]
רוני ודן יצאו להפסקה והלכו באיטיות, בדיוק כמו בפעם הקודמת. זה כל כך לא יפה, חשב דן, אז בסך הכל טעיתי במאה. בגלל זה לצחוק עליי? מה מצחיק פה בכלל? […]
הייתי בשדה ענקי. תהיתי אם יש לו סוף בכלל. לא ראיתי שום דבר באופק. אבל שמעתי מאחוריי את הריצה המתמשכת של הסוכנים. הם מגיעים אליי. המשכתי לרוץ. הייתי כל כך […]
הייתי קר מאוד. חשבתי על כל כך הרבה דברים שרצו לי בראש – איפה אני? אני חייב לברוח מכאן כמה שיותר מהר! שהחוטפים לא יבואו ויתפסו אותי שוב, ואז הם […]
פחדתי. כל-כך פחדתי. רציתי שאלוהים יציל אותי באותו הרגע. חשתי סחרחורת עזה ואיומה. היה לי נורא כשהובלתי את רגליי אל האש. היה לי חם באותו הרגע, כל-כך חם. הייתי בטוח […]
נדמה היה לי שמרוב כל המתח ששרר כאן, וכל היום הארוך, המעייף, המתיש והמייגע הזה נרדמתי. לחשוב שעד היום בבוקר כעסתי על אמא והייתי טרוד בריב בינה לבין אבא. חשבתי […]
התעוררתי כשישבתי על כיסא, ידיי ורגליי כבולות. מולי עמד האיש שאמר לזה שירה בי "אתה יודע מה אתה צריך לעשות". ניסיתי לדבר. התאמצתי. "מה… איפה אני?" שאלתי. "מה זה משנה?" […]
היה אפשר להרגיש את הערב מהחדר של רוני ודן. הם סידרו את הציוד שלהם בחדריהם. "איזה כיף היה היום, נכון?" אמרה רוני בשמחה. "היה בסדר," אמר דן. "שיט!" היה נראה […]
לא קלטתי מה אני עושה, עד שהסתכלתי בעיניו של האיש. יצאתי מהמחבוא – כבר לא היה בכך כל טעם. היו לו עיניים ירוקות כהות, מפחידות, מלחיצות, רשעיות. יצאתי ממחבואי מאחורי […]
שלום לכולם! אני מקווה מאוד שנהנתם לקרוא את הסיפורים ב"אירוניה 2" :) אחרי הרבה סיפורים, הגענו לסוף. אז רגע לפני, בואו ניזכר בכל האירוניות שקראתם עד היום. אירוניה 11 – […]
המורה הביטה בהם בהתפעלות, כמוה גם כל ילדי הכיתה. "שלום לכם," אמרה. "שלום," אמרו רוני ודן פה אחד. "אני יודעת שאיחרתם אבל שטויות," המורה הבינה אותם, "ליום הראשון זה בסדר." […]
מה שהיה בטוח, בכלל לא הייתי טרוד באמא ואבא. הייתי טרוד בלהישאר חי. צווחתי לנערה ההיא. "חכי רגע!!! חכי שנייה!!!" היא הסתובבה אליי. המשכתי לרוץ בעקבותיה. היא פנתה בחדות ימינה […]
היה חשוך בזמן שאריק, פיטר ומאי היו בתוך הרכבת. יצור מפחיד עטוי ברדס התקרב אליהם. נשמע רק הגשם שבחוץ. היה שקט. דממה. ומזה בדיוק פחד אריק. הוא ראה שהיצור מתקרב […]
~אירוניה 2~ פרק אחרון! באחד הימים משפחה נסעה לטיול בבניאס. הם חיכו לטיול הזה הרבה מאוד זמן, וסוף סוף הוא הגיע. הם שמחו. המשפחה הגיעו לבניאס, והתחילו במסלול. הם הלכו, […]
מה הולך לקרות לי, חשב פיטר בזמן שארז את דבריו החשובים ביותר (ברגע זה התלבט אם לקחת את הדובי הקטן, המתוק והחמוד שלו שהכי אהב בעולם), ייתכן שאני אמות! בעצם, […]
אבא שלי הוא איש שמאמין באלוהים והולך כמעט כל יום לבית הכנסת. הוא מאוד חכם וקורא ספרי תורה ולומד… ולכבוד ראש השנה, לפני שבוע, הרב של בית הכנסת הזמין את […]
הכל קרה כל כך מהר… מעדתי… עצמתי עיניים ומיד פתחתי אותם… ראיתי אותה רצה אליי… רגע אחר כך ראיתי את הסכין יורד לעברי… בסוף הוא נפל על החולצה… היא הייתה […]
בראש השנה הוזמנו אליי הביתה כל המשפחה; גם האנשים הכי רחוקים של המשפחה. בראש השנה חשבתי כמה זה כיף, לשהות כל המשפחה ביחד, לשיר שירים, לאכול ולשמוח. אני מאוד אוהב […]