המראה הענקית התייצבה מולה, מאיימת ומפתה כאחד. לפעמים בתוכה, יכלה לראות את הנערה היפהפייה והחיננית שתמיד רצתה להיות. היא הבחינה בזיק שניבט מעיניה וקרן חיים ופריחה.. את נקודת החן הקטנה […]
אביעד ותמוז יצאו מעיר המלכים ופנו לכיוון הים."אז מה התוכנית?" שאלה תמוז."זמנים קשים דורשים אמצעים קיצונים" אביעד אמר והוציא את האייפון שלו. "אם אתה מתכוון להתקשר ליחידת שר"ף עדיף שלא. […]
שלמה ניקה את גרגרי האבק מעל התיבה הישנה , אותה הוא הביא עם משפחתו הצעירה מתימן. עכשיו כל שנותר לעשות זה לשים אותה בעזרת הנשים היכן שהוריו גרו בפשטות וביתר […]
El amanecer se eleva más allá del horizonte, Y trae ese nuevo día, Un nuevo día de esperanza y luz. Tener pura bondad para elegir. El amanecer es tan prometedor […]
Dawn rises beyond the horizon, And brings that new day, A new day of hope and light, Having pure goodness to choose. Dawn is so promising And everyone trusts God […]
בירושליים של שנות השישים חיה לה בשכונת הקטמונים משפחת עראקי המורחבת , שרה עראקי בת חמש עשרה ציונה עראקי שתיים עשרה , רחל עראקי בת העשר , אבנר עראקי בן […]
בית א. אילו היתי מנהל את חיי באופן אחר, אילו הייתי יוצא ומעז יותר משחרר. אילו הייתי מרשה לעצמי, ולא מוותר. אילו הייתי משנה גם את שמי, משיג עוד יותר. […]
צעד ועוד צעד, ואז עוד אחד, כבר שנתיים שהוא מתאמן לקראת הטיפוס הזה. עכשיו זה קצת מרגיש שכל החיים הובילו אותו לשם, להרים, לפסגות מושלגות ומצוקים. תמיד הוא אהב את […]
קמתי לאט ובשקט והיסתכלתי לבדוק אים יש שם מישהו וראיתי מישהי יושבת סביב מדורה עם הגב אלי ומסתכלת לעבר היציאה כאילו היא מחכה למישהו שיבוא. לא ידעתי אם כדאי לי […]
עד כמה שידוע לי, אלוהים לא ביקר בביתנו. איני חושב שמנענו ממנו לבוא. פשוט, הוא לא הוזמן. וכפי הנראה, הוא נהג כך מתוך התחשבות בנבראים בצלמו. לא כך עשה אחד […]
כשתום הגיע אל מפתן הדלת הוא הופתע לגלות דלת בצבע ירוק בהיר, מסיבה כלשהי הוא ציפה למצוא דלת חומה, סטנדרטית. הוא גם ציפה להגיע לבניין קומות ולעלות מספר קומות במעלית […]
"איפה את רואה את עצמך, בעוד חמש שנים מהיום?" זה אבסורד, כמה אפשר להספיק לעשות בחמש שנים; לשכור דירה מאיזה שרלטן, כזו שבכל סוף שבוע שני יש קצר בחשמל אם […]
מגפי בוקרים גבוהות מתחת למכנסי ג'ינס קרועים וחולצה משובצת שמקופלת בדיוק עד המרפקים, ג'ון יצא באותו בוקר מהבניין בשיכון ד. האמת שקראו לו משה אבל כל החברים מהשכונה נתנו לו […]
יושב הוא בצל העץ האפל שעליו הם בצבע פחם. את החושך נושם, מהנוף מתרשם, פחמים נופלים בעל-כורחם. השמיים שחורים, והיו זוהרים, עד היום שנגמר בו כוחם. את עיניו הוא ירים […]
אמא שולחת אותה לבית ספר עם נשיקת בוקר טוב. עברו כמה שנים. אמא לא שמה לב שהיא יצאה מהבית. עסוקה ברך הנולד. כי היא בלתי נראית. היא עומדת ליד אמה. […]
השחר עולה מעבר לאופק, ומביא אותו יום חדש, יום חדש של תקווה ואור, שיש בטוב הטהור לבחור. השחר כה מבטיח וכולם סומכים באל שפותח את שערי השמיים, ללכת אחרי המלאכים […]
חרדה. חרדה ממלאת אותי. היא מתנפלת עליי מכל כיוון. היא משתלטת עליי. אני נלחמת, בועטת בה, מנסה להוציא אותה החוצה. עוד מעט היא מגיעה ללב, עוד מעט היא לא תיתן […]
אדריאן הניח את הפלאפון על השידה שליד המיטה וחזר אל קוסטנסה , שרצתה לדעת על מה הוא דיבר כל כך הרבה בטלפון עם אימא שלו ואז עם אחותו הקטנה , […]
כשקיבל את ההודעה הוא ישב בבית קפה קטן באחת משכונותיה העתיקות של מילאן, הוא אהב לשבת שם, אף אחד לא ידע מיהו או מאיפה בא. הטלפון הנייד זמזם אחרי אולי […]
בחשיכה הוא יושב, על ספסל ישן בגינה הציבורית, רוב שעותיו מאוחרות הן, לבוש בחליפה שחורה ונקיה למשעי. הפעם זה אדון גורדון, הוא כבר לא יחזיק מעמד הלילה, הגרורות הגיעו לכל פינה אפשרית בגופו וצריך להעביר אותו אל הצד השני. ככה נראים ימיו, מרביתם מלאים באנשים מבוגרים שחייהם מגיעים לקיצם, מידי פעם באים אלו שזמנם הוקדם, התנגשות מכוניות, מחלה חשוכת מרפא או אנשים שחרצו את גורלם בעצמם. בכל פגישה מחדש עולות אותן השאלות, מי אתה? מה קרה? למה אתה כאן? בבקשה אולי תיתן לי עוד קצת זמן? בבקשה? ובכל פעם יושב הוא בסבלנות ומסביר, שזהו, כאן זה נגמר ושאי אפשר עוד קצת זמן והגיע הזמן ללכת, שהוא רק ממלא את משימתו. מעולם לא בחר את תפקידו, הוא יצירה של אין סוף, של זמן ומרחב. ותמיד כששאלותיהם נענות, כשההבנה מחלחלת, עולה חיוך קטן של השלמה, של קבלה. כשנכנס לביתו של מר גורדון באותו לילה, שום שאלות לא נשאלו, שום בקשות או תחנונים, רק חיוך קטן של קבלה, של אנחת רווחה, שסוף סוף הגיע הזמן ללכת.
כבר שנתיים שאני לא מצליח לכתוב כלום, ערימות של בקבוקי וויסקי ריקים ממלאים עכשיו את מה שהיה פעם חדר העבודה. דירה קטנה בפלורנטין וחתול, מי צריך יותר מזה. בפיצוציה הקטנה […]
הבנים שובו לגבולם הנה שעה רחומה וגדולה הגיעה , הנה שעה מיוחלת מופיעה, לא היא לא תישאר לדקה ולו לשנייה. את הדמעות את מוחה, יש מלאכים בשמיים ואת לא נחה […]
אין כמוך עוד בעולם, אוהבים אותך כולם. נריע בשבילך ונשיר רק לך, השיר הזה מוקדש לך, גיסה כל כך מיוחדת, אותנו היא תמיד זוכרת. זוהי אוסנת האחת ו היחידה, לה […]
נזכרת באנשים שהיו נקראים חברים שלי ובלי סיבות מיוחדות כל אחד התרחק הלך לדרכו כן אני מבינה גם אני עברתי שינוי שאני שמחה שעברתי אותו כי עכשיו אני מבינה יותר […]
אני לא חופר אני פשוט לא יודע איך להחביא אצלי את הרגשות . הפחדים שלי תוקפים אותי שאני לבד כמו חיות .אף אחד לא יכול להבין או לראות . מחשבות […]
ליהי מלכה וליסה קווין היו חברות הכי טובות מאז הגן, שום דבר לא הפריד ביניהן והן אף פעם לא רבו, מאז הגן הן גדלו והגיעו לכיתה ז'3 עדיין חברות הכי […]
הצרחות שלה נשמעו במסדרון , פאולינה ניגשה לפתוח לאדריאן שחיכה כבר עשר דקות במקומה והייתה בטוחה שקוסטנסה על סף שיגעון. " כבר עשר דקות אני מתייבש בשמש ובתך היקרה לא […]
קמתי ב6:30 בבוקר,כרגיל. הרגשתי שזה הולך להיות עוד יום משעמם שבו אני הולכת לבית ספר הדפוק שלי, לומדת עם ילדים שאני לא אוהבת, מרגישה כמעט מתה עד 14:00 ואז הולכת […]
אשמה על הכל. על שהיה ועל שלא. על המחר ועל אתמול. אשמה שמנבאת לאנשים המחשבות, מאשימה אותי בכל מה שיכול להיות. אשמה על שאמרתי, אולי מעדתי בלשון. אשמה שלא הצלחתי, […]
