מישדישה פתחה ללאה את הדלת. ברגעי אימה שכאלו, כשאירוס הארגמן מצאה עצמה מפוחדת וחסרת אונים, כמו שכאייל ניסה לנגח בה את קרניו או כשהמון זוגות עיניים בהו בה ברגע זה […]
חזרתי למשרד, נטלי לא אמרה מילה, לא העזה לשאול שום דבר. בדממה, בלי להביט בי, היא הושיטה לי ערימת הודעות. היה לי קשה להתרכז או בכלל לתפקד. חשבתי כל הזמן […]
לא הצלחתי להגיד מילה, אפילו שלום לא יצא מפי, גם היא שתקה. הבטנו זה בזה במשך זמן רב בדממה. יופיה היה מדהים והמראה שלה היה מתוחכם בדיוק כמו בעבר. עור […]
“תאמיני בחלומות שלך ,ויום אחד הקשת שלך תופיע מבעד לעננים”… זה משפט מסינדרלה כמובן , אמא קראה לי כמעט כל ערב את הסיפור הזה כשהייתי קטנה.. היא ניסתה לגרום לי […]
פרולוג: כבר סיפרתי לכם איך הפסקתי להיות חוקר באוניברסיטת סטנפורד והצטרפתי לחברת מחשבים בעמק הסיליקון. הסברתי לכם איך חזרתי לפריז כמנהל המפקדה האירופאית של אותה חברה. למעשה, המתמטיקאי הצנוע הפך […]
פרק ראשון : -כבר לא עיוורת- אני תמיד מזכירה לעצמי שיש יותר לחיים, לא חייב לראות הכל כדי שהחיים יהיו יפים ומלאי משמעות. כשאתה עיוור החושים שלך מתחזקים באופן די […]
בסופו של דבר נשברתי ולא יכולתי להחזיק את זה יותר בעצמי, ניגשתי אליה ושאלתי “תגידי, יש לך מישהו אחר?” שאלה קצת מוזרה בתהתחשב במצב הלא רגיל שגם ככה היה בנינו, […]
“מזל טוב, נולדו לך תאומים.” ראובן עמד מולם מוכה הלם, אז השניים משכו אותו בעזרת אותו ערסל זרועות שלפני קרוב לשנה גררו אותו בעזרתו לעבר בית הפרחים, הפעם בדרכם לבית […]
יצאתי החוצה ועליתי על הסיפון העליון. הלילה היה קפוא כמו הלב שלי. שמתי לב שבפינות, כמה זוגות התחממו בחיבוקים. לי לא הייתה אף אחת לחבק. חזרתי למסיבה. בשעה שלוש השיט […]
שעת המסיבה הגיעה. הכל עבר כמתוכנן. נטלי ארגנה את האירוע בדייקנות כמו מבצע צבאי. היא הזמינה חדר לרוברט במלון יוקרה ברובע השמיני. בשבע בערב, בבר של המלון, נפגשנו עם אנה, […]
ידעתי שרוברט היה מוכר כרודף שמלות, אבל לא עד כדי כך. איזו חוצפה! “תעני לו שאני מנהל פה חברה, אני לא סרסור”. נטלי צחקה אבל אמרה לי ברצינות רבה: “פיליפ […]
נטלי הציעה לערוך את המסיבה בלילה בסירה המפליגה בסין. הסכמתי לרעיון הנפלא הזה והודענו לכולם על האירוע. שבוע לפני המסיבה, נטלי ביקשה ממני לתת לה את שמה של בת זוגי. […]
לצד הלילות מלאי הזיעה של בעלה, לאה הייתה המאושרת שבאדם. הפרות שלה התרבו עם פריו של השכן ולה כבר לא הספיקו הידיים לחלוב את כל הבהמות שנולדו. במהרה היא שכרה […]
למחרת, פקחתי את עיניי וראיתי את נטלי ערומה לידי. הערצתי את קימוריה המושלמים דקות ארוכות. (גם עם סילביה נהגתי לעשות את אותו הדבר.) התקרבתי אליה וניסיתי ללטף אותה. היא התעוררה […]
בסוף 1988 חזרתי לפריז, שם כולם קיבלו אותי בחום ובאהבה. כשהודעתי להוריי שהייתי צריך להקים חברה, הם הופתעו מאוד. הם הבינו שהמתמטיקאי הצעיר והתמים, המנותק מהמציאות, שעזב לפני עשר שנים […]
למחרת ראובן ולאה נישאו, הוא העניק לה טבעת חלודה שעברה דורות במשפחתו ושבר כוס זכוכית. כולם צרחו משמחה כשראובן נישק את הכלה וזו אספה אותו בידיה השריריות מהחליבה ולא שחררה. […]
בתחום האהבה, הכרתי כמה נשים, אבל זה לא החזיק מעמד לזמן רב. זאת לא הייתה אהבה אלא רק תשוקה מינית. בערבי יום שישי ,במקום ללכת לבית כנסת, הסתובבתי עם אנשים […]
זה קרה לפני שנים. ביער ירוק בזמן פריחת הרימון האדומה. בעיירה הצנועה שליד המעיינות החמים הלכו להם שלושה חברי ילדות על פני הכיכר המרוצפת אבנים לבנות מכוסות בטחב בשעת לילה […]
חיי השתנו בצורה דרסטית. במחלקת מחקר ופיתוח עשרות אנשים עבדו תחת פיקוחי. כמנהל בכיר הייתי צריך מדי יום לפתור בעיות מורכבות, להשתתף בפגישות רבות ולקבל החלטות חיוניות לעתיד החברה. התמקדתי […]
לא הצלחתי להתאושש מהפרידה מסילביה. באותו הזמן ידעתי כמה הייתי בר מזל לחיות בקליפורניה. ידעתי כמה אנשים היו חולמים להתחלף איתי. החיים שם היו כמו גן עדן עלי אדמות, עם […]
פּרוֹלוֹג. הגיבור, פיליפ, יהודי מצרפת, עלה ארצה בקיץ 1979. הוא עושה את הדוקטורט שלו במתמטיקה בטכניון. ביולי-80 הוא פוגש ומתאהב בסילביה, נערה צרפתייה נוצרייה יפהפייה. אבל בסוף השנה, למרות אהבתו […]
~הקדמה~ “את הדברים הטובים והיפים ביותר בעולם אי אפשר לראות ואפילו לא לגעת. חייבים להרגיש אותם בלב.” זה המשפט שאמא שלי תמיד אומרת לי , היא לא מוותרת לי מגיל […]
To: Queen of Denmark From: Korean Empire Army. Princess, Your Highness, all my life. I’m writing to you, you would probably have recognized my writing in a matter of seconds. […]
ההורים שלי עזבו היום אחר-הצהריים, בנשיקות פרידה וחיבוקים ממושכים נפרדנו מהם, זכרתי את מילותיה של אימא וחשבתי על לכתוב אותם ביומן מיוחד שאקדיש רק למילים ולמחשבות שלי. שמעתי על המון […]
מאז אותו יום בחדר המוזיקה, יצאנו בכל אחר-הצהריים מהארמון לטיולים קצרים בחצר בשל מזג האוויר הנעים בימים האחרונים והיינו עולים אל חדר המוזיקה, הייתי מנגנת לו יצירות של שופן והוא […]
אם הדרך המאושרת בחיי הייתה לפני כשבוע, אז זאת הפעם השנייה שאני חווה את אותה הרגשה כשאני צועדת בשמלתי החדשה, בדרך אל הכרכרה שתיקח אותנו אל הספינה שמחכה על שפת […]
ידו עשתה את דרכה מקצוות שיערי אל צווארי ואז אל מותני בעוד ששתלתי נשיקות קטנות על פניו, גורמת לו לצחקק מדי פעם. אצבעותיו הרגישו כמו בית, שפתיו הרגישו כמו החמצן […]
-“אני חושב שאם היית מנסה לכתוב רומן, היית כותבת את הספר הזה.” הוא אומר בזמן ששנינו יושבים, שעונים על השולחן וקוראים מהספר שמונח בין שנינו. “אתה חושב?” אני שואלת, מרימה […]
ארוחת הצהריים הסתיימה, כל מה שיכולתי לעשות היה ללכת, רגליי הילכו במהירות לכיוון החדר שלי ושל פיטר ומוחי היה עסוק בשאלות ללא תשובות. פתחתי את דלת העץ ונכנסתי אל תוך […]
לא האמנתי. ישבתי צמוד אל החלון שבכרכרה והבטתי דרכו על הדרכים בהם עברנו. הרגשתי את העיניים שלו, ידעתי שהוא מסתכל עליי אך אף אחד מאתנו לא דיבר. רק חריקות הכרכרה […]
