“תקשיבי לי, את כאילו, יודעת להקשיב? או ששריקות הציפורים הרסו לך את האוזניים?” “כן, אני יודעת להקשיב, אנה, תודה ששאלת. כי לדעתי, את זאת שצריכה כאן מכשיר שמיעה, ובקשר לציפורים, […]
“נו כבר, תום… צריך לעבוד על המשימה במדעים…” “בסדר, נו… מה צריך לעשות?” “המורה הסבירה בכיתה,” “אה, כנראה בגלל זה לא הבנתי את המשימה…” “תום.” “אמילי.” “אהמ… אהמ…” “מה? חשבתי […]
“ישיבת ערב, הנוקמים בחופשה מס’ 1 קדימה”, טוני התרווח על כסאו בחצר, מניח את ידו על פפר שהתיישבה לצידו, אחרי שהרדימה את מורגן. “שניה, אז אני כבר נחשב נוקם?”, שאל […]
הדלתות נפתחו עוד לפני שסיימה חיננית לנקוש עליהן. מאחוריהן הופיע פרח־אור, חסר סבלנות, ובפניו מבט מאשים על העיכוב שגרמו לאדונו. חיננית התעלמה מהבחור הצעיר ועטתה על פניה את ארשת השלווה […]
היה לי חלום דיי מוזר, חלמתי על היותי מתהלכת ביער כשמאוחוריי נשמע קול צעדים. תחילה, לא הבנתי מה משמעות הקול, אז הגברתי את קצב הליכתי, אך זה לא עזר וקול […]
קרדיט ענקית לליאור, שותפה בכתיבת הסיפור הזה. •°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°• העולם נראה כל כך שלוו בבוקר. כרי הדשא הירוקות תמידית התחילו להצהיב חלקית בקצוותיהן לקראת הסתיו, כמתכוננים לשנת החורף. הם היו מכוסים […]
שינוי תנוחה. פיהוק. התמתחות. עוד פיהוק. נזיפות. התמתחות. בהיתי בקיר וייללתי מעט. “רואה, עכשיו היא התעוררה בגללך!” שמעתי את הבעלים שלי נוזפת. “מה? אני אשם שהכד נשבר?” “נו… בכל מקרה, […]
סטיב וסם ישבו בשולחן השיש הגדול שבמטבח ושתו קפה, “בוקר..”, קלינט יצא מחדרו עייף וסחוט, מאחוריו מקפצים שני הבנים שלו. “לא נתנו לך לישון?”, צחק סם. “קפצו עלי כל הבוקר”, […]
חלון הזכוכית השקוף היה עטור טיפות גשם שנזלו וניקוו בתחתיתו, מכים בחוזקה על הזכוכית, מטשטשים את מראות חוץ החלון. מבעד לחלון השתקפו באופן לא ברור צבעי אפור ומעט ירוק, ומי […]
אחאיים שלף את גרזנו והחל לעקוף את דיה לעבר מקור הקול, אך קולה של חיננית בלם אותו. “אין צורך במריבה, ניאל. יכין ובועז אישרו את כניסת הזרים, ועלינו לקבלם כאורחינו. […]
הסיפור הזה מתחיל בשנת 2020 בישוב די קטן ששמו “כפר ורדים”, אז תכירו את דניאל כוהן שהגיע מישוב “מסא” ל”כפר ורדים” וגם תכירו את המסע שלו בבית הספר “קשת” ואם […]
ד”ר נירו שוורצמן, בת השלושים וחמש, נאנחת ומעסה את רקותיה. נשמעת דפיקה בדלת. “כן!” הדלת נפתחת בהיסוס והעוזר האישי שלה נכנס. “ערכתי את הסרטון.” היא מחייכת אליו. “תודה אבי. אין […]
“אז יאללה, למה אתה מחכה?” אני ורונן יושבים במטבח ליד השולחן, הוא אוחז בטוסט שלו ואני מנשנש פיצוחים. “הממ?” אני מהמהם את התשובה השנונה ביותר שעולה בדעתי. “נירו. אתה. טלפון. […]
אני מחזיק משקולת בכל יד, מרים ומוריד במאמץ. חושב על נירו, כמו תמיד בזמן האחרון. לא נפגשנו שוב מאז הבוקר שאחרי הלילה שבו נישקתי אותה, ואני מתלבט אם לשלוח לה […]
אני מפחד להתמקד במה שאני מרגיש, ואז אני קולט שגם הפחד הזה הוא רגש. אני מסרב להאמין. לא הגיוני שזה עד כדי כך מהיר. ניסיתי כבר שבועיים ולא קרה כמעט […]
אנחנו יושבים במכונית הצללים. אני לוקח את ידה של נירו בידי והיא מסתכלת עליי, ואני כמעט בטוח שאני מתחיל להרגיש משהו, זה מדגדג לי בחזה, אבל אז הרגע נהרס כשהמכתב […]
אחי נכנס לחדר בדיוק כשאני מתכונן לשינה. “היי דק,” הוא אומר. “היי רו”, אני מחייך אליו. חוסר רגשות זה שימושי לפעמים, כמו עם אח שלי. כולם מתעצבנים על האחים שלהם […]
בן מגיע עשר דקות לפני הזמן, וזה גרוע כי יש עוד עשרים דקות לאימון של אלעד. מסתבר שהוא חשב שהאימון בשבע וחצי, למרות שקבענו לשמונה, ובגלל שבניתי על האיחור שלו […]
אני יושב בבית וצופה בסרט מרגש. אני מתאמץ להרגיש משהו, אבל הכתוביות של סוף הסרט כבר רצות על המסך והמראה שאני מחזיק בידי עדיין משקפת עיניים בוהות ואטומות. זמן רב […]
כשאני מתעורר, עיניי עוד עצומות, ברור לי שאני לא במיטה שלי בבית. אני נזכר מה קרה בלילה ופותח מיד עיניים. אני שוכב כפיות, צמוד לנירו. יש מעלינו שמיכה ואני מקווה […]
“את תמיד מסרבת?” לחשתי לה כשיצאנו מטווח השמיעה של הצללים, מטפסים על הקיר החיצוני של בניין מספר עשרים וארבע ברחוב יפו. “לא, אני מסתמכת על תחושת בטן.. ממה אני אצא […]
אני פותח עיניים באי חשק כשאני מרגיש בנוכחותם. בקושי הספקתי לישון, וברור לי שאני אהיה מחר גמור מעייפות. אני משפשף את עיניי והולך בעקבותיהם, וכשאנחנו מגיעים למכונית השחורה שתמיד מסיעה […]
חיפשתי בגוגל “אלעד סני”. למה עשיתי את זה.. כי החלטתי קצת לחקור עליה איך היא מעבר לאימונים. לראות איזה מין אדם היא והאם היא מסוג האנשים שהגיוני שהייתי אוהב. לחצתי […]
ישבתי עם הפלאפון ביד וחיכיתי למתאמן הבא. זה עתה סיימתי אימון. המתאמנת הייתה נערה בת איזה תשע עשרה לדעתי. היא מתאמנת אצלי כבר כמה חודשים. שיער חום חלק, עיניים גדולות, […]
מאז שאיבדתי את הקשר עם הרגשות שלי, עברו 18 שנה כמעט. הפסקתי להתעורר בצרחה בלילה, אלא ישר כשסיימתי משימה הייתי מתעורר. לא עוד צרחות, סיוטים, הרטבות במיטה. המשימות שינו מזמן […]
הם הגיעו פעם ראשונה כשהייתי בן חמש. גדול מכדי לשכוח וקטן מכדי להבין. ישנתי אז כמו ילד בן חמש טיפוסי, מקופל בתנוחת עובר כשאגודלי תחוב בפי, והשמיכה שאותה כיניתי בכל […]
חושך. זה מה שהיא ראתה. רק חושך. אגם הרגישה כאילו היא נופלת אל תוך תהום חסר תחתית. היא לא התנגדה. לא נותרו בה כוחות. היא רצתה להילחם אבל הייתה תשושה […]
הם ישבו בחוץ, עם המשפחות, אפילו טוני התאושש קצת ויצא החוצה, אן להטטה עם המנגל, והילדים שיחקו ליד הנהר שזרם קרוב מאוד לבית. באקי התיישב בשולחן צדדי, כוס קולה קרה […]
“ו…?”, הם ישבו, אחרי הפיצה, מפוצצים, אבל סטיב לא שוכח. “אה נכון”, אן התיישבה שוב, באותו מקום, באותה תנוחה, והמשיכה, “בקיצור, פיורי נתן לי משימה, להשגיח עליכם”. “מה זאת אומרת??”, […]
כבר ערב. כולם מותשים ומבולבלים, הם עוד לא עיכלו את המאורעות האחרונים. אן במטבח, מאלתרת משהו לארוחת ערב. “משהו הבין מה הלך פה?”, שאל סטיב, ” אני מרגיש כאילו משהו […]
