פרק 5 – סליחה באמת~ גיא בהחלט לא ציפה לדפיקה על דלת ביתו בשעה שתיים עשרה בלילה. רק לפני פחות משעה הוא עזב את ביתו של מיכאל ועכשיו מה? הוא […]
פרק ה – | “החרב הזאת המתינה לך זמן רב,” נשמע קול עדין ורך כפלומת תינוק. קנניאל הביט לצדדים, תר במבטו אחר מקור הקול, אך מלבדו ומלבד הדרקון לא ראה […]
“ישון, חיפשתי אותך בכל מקום, איפה היית?” הנער, שהשקיף אל עבר האגם דרך חלון מעוקם, הסתובב לאחור ותהה איך הגיעה הנערה עד אליו בלי להשמיע כל רחש על מרצפות האבן […]
פרק 3 – הו, התשישות “מיכאל, הכובע.” קולה של המורה לאנגלית היה חזק וברור בכיתה הדוממת. המפלצת הזאת לא מבינה שקר לאנשים מסוימים? לא לכולם יש שכבת שומן מגנה כמוה, […]
בקופסא היו מונחות תמונות אחדות. הסתכלתי עליהן מקרוב, וזיהיתי שם את אימא שלי. בכל התמונות היא הייתה נראית צעירה, עוד הרבה לפני שאני נולדתי. היא נראתה יפיפייה, שיערה היה ארוך […]
כל המשפחה ישבה על הספה, אמא, אוליביה, אני, אלואיז, מקסון וסטייסי. והבובות של כולנו. ערב מושלם, הלא כן? הקוביה הכתומה בצד, של פיקוד העורף, שמסמלת את הערים שיש בהם אזעקה. […]
“הקופסא עם בובות הרי-בורן הגיעה!” הודיעה אימא “אנחנו באות!” רצנו. אמא נתנה לכל אחת מאיתנו בובה שנולדה מחדש ליום הולדתה הרביעי. שמה של כל אחת מהבובות מתחיל באות של בעליה. […]
מיכאל מצא לעצמו זמן טוב לטיול ערב בירושלים. הרחובות היו ריקים מאדם והוא ניחש שהאנשים כרגע בבתיהם אוכלים ארוחת שישי או מסתגרים באיזו מסעדה נדירה שעוד פתוחה בניסיון להפשיר מעט […]
השעה הייתה 3 וחצי בצהריים והלימודים כבר נגמרו. כל התלמידים עזבו חוץ ממני. הסיבה שלא עזבתי היא בגלל גברת אנדי, המורה לכימיה. היא אמרה לי שהיא מצאה תלמיד שהתאים לי […]
דיה וישון ישבו על סלע גדול המשקיף אל האגם. המים היו שלווים, והשמיים בהירים. ישון נזהר שלא לשבת קרוב מדי לאחותו. הנער הבין שכדאי לו לתפוס מרחק זהיר מאחותו אחרי […]
זה לא סיפור אהבה, אם הייתי יכולה הייתי חוזרת לפעם בלי העצב, בלי האכפתיות שהחיוכים המשוגעים והבלתי רגישים היו על הפנים, אלייך. השני בספטמבר שעה: 14:00: הסיפור שלה: היא מיהרה […]
שלמה הביט במאיה במבט מעורר רחמים. הוא חשב שקסם הזקנה יסייע לו להשיג את תשומת לבה. מאיה לא הנידה עפעף. מבטה היה מריר, אדיש, מעט אכזר אפילו. עד כמה שניסה […]
ג’יימס כבר התרגל לרעיון שבשבוע האחרון הפך לבן לווייתה הבלעדי בתחומי האוניברסיטה. הוא לא התנגד, מסיבות ברורות. דניאל הג’ינג’י והבחור היותר מדי גבוה שהיא אפילו לא ידעה את שמו הובסו, […]
בלי משים, רכנו ישון ודיה קדימה, כדי לשמוע טוב יותר את דבריו של האיש הזקן. אך לא היה צורך בכך. קולו של אדון המחוללים נשמע היטב בחלל החדר, אף שלא […]
בערב יום שישי, היא הסתגרה בביתה. את אחורייה טמנה עמוק בתוך ספת העור החומה והישנה שרכשה ביריד “יד שניה” כשעברה להתגורר בדירה. בטלוויזיה הוקרן סרט מזדמן עם חטיפות, יריות ופיצוצים. […]
“ממש נחמד מצדו”, שארלוט פנתה לג’יימס בעודם פוסעים במורד המדרגות. “הוא כזה. אנשים נוטים לחשוב שהוא איש מרושע ומתנשא משום מה”, ג’יימס ענה. הוא הביט מטה, סורק כל מדרגת עץ […]
ה’טומב’ס’ הואר כאילו נערכו בו חגיגות ה-4 ביולי. מי שעבר מחוץ לבר האוניברסיטאי, תהה מי אורח הכבוד שעבורו המקום התגנדר בתאורת החוץ החדשה שהתנוססה גם על העצים שקישטו את הכניסה […]
הלב שלי דופק במהירות, מחריש את אוזניי, השמש מסנוורת את עיניי. הציפורים הקטנות צייצו על העץ במין מנגינה משונה ורציתי רק להעיף אותם מימני. מהכביש הסמוך מתפרץ רעש בלתי נסבל […]
לפרק הקודם: משחק ריגול קטן (מחודש) – שלב B. פרק ז’: משחקי זיכרון/סופי — –לפני שעה– הבטתי סביב, הכול נראה בסדר. לפני אתמול, אם הייתי מביט על מישהו שמתנהג כמוני […]
מזג האוויר ביום שני הזכיר לכל תושבי הבירה שהקיץ עדיין לא עמד בפתח, למרות ימי השמש האחרונים. היא גילתה שהיה זה מעשה טיפשי למהר לאחסן את מעילי הפוך והסוודרים בחלק […]
היום היה שמשי ובהיר בפריז. כן, בפריז. זה הגיוני, כי היא עמדה ממש מתחת למגדל אייפל, בעוד סוס רתום למרכבה הסתובב סחור וסחור סביבה. לפתע, הסוס עצר ובעקבות כך, גם […]
אני יושבת על הדשא וראשי מונח על רגליו של ליאם. אני מביטה אל השמיים הכחולים ועוצמת את עיניי כדי להירגע, נושמת את האוויר הקריר שבחוץ. ליאם רוכן אליי ונושק על […]
השעה הייתה אחרי חצות. דממה שררה בחדר המועדון, פרט לקולות האש המתפצחת באח. החדר היה עטוף בצללים אך חמים ונעים. התכרבלתי בשמיכה על הספה הקרובה לאח, קוראת ספר בלחשים עתיקים […]
אור מגיע מין הדלת. האור מתחזק ככל שהדלת נפתחת יותר. “אבא זה אתה?” אני שואל. “מצטער ילד, זה לא אבא” קול לא מוכר מדבר אליי. קול גבוה ושונה לחלוטין מקולו […]
פרק ד – החרב הזעירה | כשאפף העשן את ידיו של קנניאל, הרגיש הנער הרגשה מוכרת אך ישנה, כזאת שלא הרגיש כבר שנים רבות. העשן התעבה והתמצק בין ידיו, ודקירה […]
כשנכנסו מחוללת הברק עם הנער והנערה אל לשכתו של אדון המחוללים, מלווים בפרח־אור, כבר המתין להם שם חסר סבלנות האיש הזקן בלבושו המרושל. לפניו ישבה דיה בעיניים מזוגגות, מותשת עדיין […]
פרק ג – הדרקון הקטן | קנניאל משך את הידית אליו, ודלת נפתחה לפניו. מאחורי הדלת ראה יצור קטן ומרחף, המביט בו בסקרנות. קנניאל ידע שדרקון מרחף לפניו. זו לא […]
היא שטפה את פניה עם מים קפואים, אולי כך תוכל להצליח להעלים את השקיות העמוקות מתחת לעיניה האפורות. ‘רק עוד חודש עד לסוף הסמסטר’, היא חשבה. כבר שבועיים שהיא לא […]
ויוויאן סטיבנס ישבה בכיסא הקש בחצר ביתה ובכתה מרה. היום התקיימה הלווייתו של בעלה. היום היא קברה את האיש שאהבה. כל תושבי העיירה ניחמו אותה, הצטערו יחד איתה על אובדן […]
שנה ב’ ללימודים באוניברסיטה. זה היה אוקטובר סתוי וקריר. הגעתי למסיבת דירה לכבוד תחילת השנה החדשה בדירה של אייל, בחור שלמד איתי בתואר. מבין כל האנשים המוכרים הציץ פרצוף אחד […]
