קמתי בבוקר מוכנה לעוד יום שאני לא יודעת איך יגמר, מהר היתרגנתי ויצאתי לחפש מקום אחר כי אני פה כבר חודש ואני פוחדת שיעלו עלי, לקחתי את התיק שלי עם […]
כבר חושך הירח מלא, או לפחות הוא אמור להיות. העצים שביער זזים כל כך מהר כאשר אני רצה שזה מסתיר את מקור האור היחידי שיש לי עכשיו, הירח. מתנשפת הגעתי […]
שמש, ציפורים מצייצות, ושעון מעורר עם מנגינה מעצבנת שאני לא מכיר. “מה לעזאזל?” אני ממלמל בשקט, תוך כדי שאני מתעורר בחוסר הבנה. אני מסתכל מסביבי מנסה לקלוט את מקור הרעש […]
בחנתי את תכולת השקית בהתבוננות רבה. הושטתי את ידי לעבר ערמת דפים והנחתי בזהירות על שולחן הכתיבה שלי. אבל זה לא הספיק לי. משהו היה חסר לי בעין, משהו שייתן […]
כמעט רצח “זה לא יכול להיות! אין לה בושה לאישה הזאת! היא אומנם הנשיאה של המדינה הכי גדולה בעולם אבל היא לא תעליב את הבת שלי!” התרגזה המשרתת הזקנה ברטה, […]
לא לכולם יש את האומץ ליצור קשר עין. בטח שלא למשך זמן. זו הסיבה שכאשר נכנסתי לחדר המזכירות בשביל לפגוש את המנהלת, אורי משך מיד את תשומת ליבי. זו הייתה […]
15 ביולי 1981 – שבועיים לפני החתונה יומני היקר, שהכרתי את צ’ארלס, הבן של המלכה אליזבת, הייתי אז בת 19 בלבד שעבדה בתור גננת של גן ילדים. נחשפתי מוקדם מאוד […]
אני שמח לדבר איתכם שוב אני רק מקווה שזאת לא הפעם האחרונה, אני מניח שאתם זוכרים את התחרות המטומטמת הזאת שגברת רו סדרה לי, בחיי שאני שונא את האישה הזאת,. […]
טוב אין לי יותר מידי זמן להסביר אני חייב להתאמן עד שאני יצליח ואני ממש לחוץ שאני לא יצליח,תנו לי להסביר. זה רק החודש הראשון וגברת רו הזאת ממש אכזרית, […]
היום זה הולך להיות היום הראשון שלי בלימודים, כולם בבית נראו נרגשים אפילו יותר ממני. אבא שלי כל כך התלהב שהתקבלתי עד שהוא חיבק אותי ורץ איתי בכל אגפי השינה […]
טוב אני יודע שאמרתי שאני ידבר אתכם רק מחר, אבל אני חייב לספר לכם מה קרה כשהלכתי, בעצם מה קרה אחרי שסיימתי את ארוחת הבוקר… בכל אופן הלכתי אל האקדמיה […]
אני חייב לומר שהזמן חולף ממש מהר כשאתה ילד, אני כבר בן חמש, והחיים שלי מתנהלים בצורה טובה בהחלט ובואו לא נשווה אותם לחיים הקודמים שלי,(איכס). בחיי הקודמים היחס שלי […]
פרק 2- אחרי שיצאתי מחוף הים רצתי לכיוון הבית. שמעתי צעקה הקוראת בשמי מאחור, והוא מתקרב בקצב מהיר.. “היי מישל!” הסתובבתי וראיתי את חברתי הטובה סופי. “מה את עושה פה?” […]
פרק 1- ישבתי לי על סלע גדול מעל פני המים, כמו תמיד. הגלים היו גדולים מכפי שצפיתי. היום היה יום שבת, יצאתי מהבית שנמצא כעשר דקות מחוף הים-כמו כל סופי […]
כאן גיבורכם בעוד בוקר חדש של שיעמום בעריסה כן כן זה אני (שוב פעם). עברה כבר חצי שנה מאז לידתי מחדש. וכל יום אני לומד עוד על העולם הזה. דבר […]
שלום שוב אנשים משועממים אני שמח שחזרתם, איפה עצרתי? אההה כן זה היה כש… אה (*שיעול*) זה היה אחרי ש…נולדתי,בואו נעזוב את החלק הזה אני באמת מנסה לשכוח אותו (עד […]
שלום, קוראים לי אלכס או לפחות ככה קראו לי לפני שמתתי. הייתי נער בן 18 די רגיל שחי את חייו בלי דרמות מיותרות, אבל אז קראו כמה דברים… לא צפויים […]
יום שלישי 1.1 טוב, בן אדם, היום שלי עבר חלק, טוב, אם לא מחשיבים את זה שלא קמתי בבוקר ואיחרתי לבית הספר. בבית ספר ישבנו עם המקובלים, ושתי בנות הציעו […]
יום שני 31.12 אז… בן אדם, מה קורה? בזכות מה שקרה אתמול המורה ללחשים, אוריה, אמרה לנו- לרון ולי- לשקול לעבוד במועצה אחרי שנסיים את הלימודים, היא אמרה שזה נדיר […]
יום ראשון 30.12 אני לא בטוח איך להמשיך עם הכתיבה של… היומן הזה, אני יכול לכתוב ‘יומני היקר’ או ‘יומן יקר’ אבל זה יותר מידי קלישאתי- כאילו, כולם משתמשים בזה […]
יום שישי/28.12 כבר אמרתי שאני שונא בני אדם? הם מוציאים לנו שם של מפלצות, הם כותבים סיפורים ומצלמים סרטים על ‘הכוחות שלנו’, הם אומרים שברגע שננשוך אותם- או שנהרוג אותם […]
ניקולס ישב על גג עם חבריו, הם היו ארבעה. הוא, אנה, ריילי וג’ייקוב, האווירה הייתה קשה. ניקולס שיחק עם ידו הרובוטית, הוא גירד את הזיפים שעל פניו והרגיש את הקור […]
פעם אמרו לי ש”זה לא הזמן שעובר אלא החיים” אני צריכה משהו שיגרום לי להרגיש חיה ולא מישהו רק כדי להעביר את הזמן. אני צריכה למלא חלל גדול ולא בטוח […]
עוד ערב שהתחיל בכוס יין ונגמר במטבח שלם בכוסות צייסרים ריקות . אני יושבת במרפסת עם כוס יין נוספת ביד שמאל וסיגריה דלוקה ביד ימין, שירה יושבת מולי נגעלת מריח […]
פרק 1 – מחלק העיתונים חמש שנים לאחר ההתנקשות ג’ין נשען על קיר הבטון הקר והמטונף, הוא הסתכל על העוברים והשבים במבט מפוקפק ואדיש. מעיל העור שלו נמתח על כתפיו […]
אדם מת היום, ווילו צפה בבית הקברות בסקטור B במתינות. הבריות שהתאספו מתחתיו התעטפו במעילים ושמלות ארגמן שחורות, כנהוג בהלוויה. חפציהם כללו תיקים, תכשיטים, צעיפי פרווה… המת שהובל בארון שחור […]
המשכנו להיפגש כרגיל, מעשנות בשתיקה במחבוא הקטן שלנו מאחורי החצר, מבלות יחד כל רגע פנוי, כל הפסקה, נלחמות בחומה החדשה שבנינו, מנסות לא לתת לה להרחיק. איך ממשיכים מכאן שאלתי […]
הצלצול במקרה שלי לא גאל אלא רק התריע מפני העתיד לבוא. הכנסנו את ספרי הלימוד לתיק ויצאנו בשתיקה מלאת ציפייה מהשער הכחול אל עבר רחוב צדדי קטן, היא, במין שמחה […]
הימים היו ימי חורף גשומים, קרים, נוטפי ספקות עצמיים וחרדות. העובדה שרוני ידעה על המשיכה שלי לנשים הקלה עלי במובן מסוים ואפשרה לי לשתף אותה בחלק מאותן חששות. היא תמיד […]
מרוכזת ברגע, נדדתי בין המטופלים, מדווחת לפיסת הנייר הקמוטה דגשים מכל מפגש, חלקי תלונות, פרטי בדיקה, נלחמת בזמן המאיים לברוח מבין אצבעותיי. הזמן, הזמן הוא לא לטובת המחלקה. הזמן מקלף […]
