נשמתה לראשונה שייכת לה. היא לא נותנת את כל כולה לאחרים. היא אמנם בצד, עם דמעות בעיינים וחתכים בגוף (מזה שנים שלא), ואף לא אחד באמת חושב מה קורה איתה […]
שני גברים ישבו על גדת הנהר, כמנהגם. הזרם נע בשלווה מופתית, האוויר היה צלול וטהור, וניכר היה ששעת הדמדומים הולכת ומתקרבת. מזמוריהן של עופות השמיים הנחים בחיק העצים התחלף, מזה […]
להרוג את שניהם אני צריך להרוג אותם, את שניהם, ידעתי. ההוראה ניתנה לי מלמעלה, ולא היתה לי האפשרות לערער. הרי זה מה שאני, זה מי שאני וככה זה – להרוג […]
הירח כבר לא שמח והעננים גם הם בוכים, את השמש בקושי רואים מאז שהאפור תפס מקום. הירוק השחיר והחום התייבש, נסדק. השברים הם לא רק אצלי בלב, הם בכל העולם. […]
“אני נתתי לך איזושהי סיבה לשנוא אותי ?!”,הוא תפס את ידי ושאל. הבטתי למעלה על הדגלים בכחול לבן שתלו לכבוד יום העצמאות. אני באמת לא רציתי לראות אותו כאן. “אני […]
גבוה. כה גבוה הבניין, ואני ממש על הקצה. לטפס ברגל את כל זה,כשאין מעקה, סחט ממני את כל הכוחות. זה היה טיפוס מפרך וכואב, אבל כמו לטפס על הר באמצע […]
כל אחד ואחת מאיתנו יש לו את פסקול חייו. השירים והמוסיקאים עליהם גדלנו ואותם שמענו , לפחות בתחילה, כמאזינים “שבויים” בבית הורינו או בבית סבא וסבתא שלנו. אם תשאלו את […]
אחד. שניים. שלושה. ארבע צעדים. נשימה. עמדתי קצת מרחוק, הסתכלתי על כולם. גופות מושלמות בעולם מחורבן. עשיתי עוד צעד. ועוד צעד. והנשימה נהיית כבדה. נראה לי ששכחתי משהו. זה המשאף. […]
את דוויד הכרתי במועדון חשוך, בין עשן הסיגריות האופף הוא עמד שם מעבר לבר. מסתכל לעברי, מנסה להבין אם אני יפה גם באור. בודק איך נוכל להפגיש מבטים, נועץ חזק […]
היא רגישה. אוי אלוהים כמה שהיא רגישה. זו החולשה הכי גדולה שלה. לפעמים אני חושבת שהיא עדינה מדי לעולם הזה.. שקצת קשה לה מידי. היא בוכה הרבה. בכיינית כזו. היא […]
ההמתנה בתור א-דרימל (*) (מנוקד: א’ בפתח – שווא וחיריק) די צפוף אפשר לומר. וגם חם. מחניק. הכיסאות מפלסטיק. אדומים ? כתומים ? דהויים !! לא כולם יושבים. מי שעומד […]
השמיים היו עם מלא כוכבים, אז החלטתי לנסות ולספור אותם תוך כדי הליכה עם אבא. הרמתי את היד לשמיים והתחלתי לספור, אני יודע לספור כבר עד אלף. אבא הוריד לי […]
“אפשר להיות כבר מקובלת?” שאלת השאלות לא? מי לא היה רוצה להיות מקובל? מי לא היה רוצה להרגיש בטופ? ובנינו.. מי לא חיפש באינטרנט איך להיות מקובל? איך לגרום לאנשים […]
במחצית השניה של הלימודים המורה כוכי אמרה לנו שעכשיו שיעור הפתגמים הופך לשיעור הבעה ושכל אחד מאיתנו יצטרך לכתוב סיפור קצר ולהקריא אותו בכיתה. המורה שאלה מי הם שני התלמידים […]
ירדתי למטה לחפש חברים לשחק איתם כדורגל ומצאתי את אסף וניר איפרגן בתוך בריכה מתנפחת, משפריצים מים אחד על השני בדשא מתחת לבניין שלי. רציתי להצטרף אליהם אבל לא הייתי […]
יערה תמיד מגיעה לגן עם כובע שחור מלא בנצנצים בצבעים כחול ואדום. ידעתי שליערה הייתה קרחת מתחת לכובע. כל הילדים ידעו, ומי שלא ידע שמע על זה מילד אחר בסוף. […]
העיר הלכה לישון ומסך החושך ירד עליה ואני לא יודעת איך אוכל לחזור הביתה. אני מפחדת למה למה הייתי כל כך טיפשה הייתי צריכה להקשיב לאימא. בסדר אני צריכה להתאפס […]
קוראים לה יעל והשיער שלה תמיד אסוף. היא גרה בהדסים 4, בקומה השנייה איפה שבבקרים אפשר לשמוע את משאית הזבל בולעת את האשפה למטה. היא אוהבת קפה עם שתיים סוכר, […]
מאת: ו. מ. ארואה. היה זה בערך יום השנה לראשית גלותו של המתבודד באותו יום קיצי. חולות המדבר שתקו לכבודו שתיקה חרישית ואף הרוחות פסקו ממשובן לכבוד המאורע השנתי. ודווקא […]
אבד והתפרק לרסיסי זכוכית קטנים החלק ההוא שמוכן לחיות ותו לא. שמוכן לחיות עבור הכתיבה, ולא עבור האהבה. שחי כדי למות ולהתמוסס על המדרכה או על הר החרמון, ביום חורף […]
דיו שחורה טלפיים ארוכות אוחזות בי, ואני – אין לי כלום. מסביב רעש הרקע הלילי, של העיר הגדולה, של תל-אביב, אין לי אלא תיק מסעות תיק גב קטן וישן ובו […]
התחזית , לב שבור בדיוק רגע לפני שאני מרגישה שדפיקות הלב שלי מתחילות להיות בקצב מואץ מהרגיל, אני נזכרת לנשום. להכניס פנימה אוויר, לעצום עיניים, להשאיר את האוויר בפנים כמה […]
היא עמדה שם מתחת לעץ המגנוליה. מניחה לאור להשתעשע בפניה בכתמי צל. אוחזת בידיה מטריה כחולה ועיניה נודדות לקו האופק לעולם הביניים של הערות והשינה, של המציאות והדמיון, של האמת […]
זה הכאב שמדבר שלום! באתי לביקור היום. אבקר עוד בהמשך, לך אהיה חבר, חבר. אל תדאג אין עוד לבד, יש כאב שישאר לעד. לא אעזוב, לא אשחרר, גם אם תבקש […]
מה שקרה באמת לא היה מגניב כמו שכתבו בחדשות. זה היה הרבה יותר טוב. היא ישבה על השרפרף בגלידריה חצי שעה לפני סוף המשמרת ודקה לאחר שסיימה את הסגירה. צלוחית […]
צפירה בבית חולים אבא היה בבית חולים, הוא כבר הכיר את המקום די טוב, בערך 20 שנה הוא חולה, בעיקר בנפש ובשנים האחרונות גם בגוף. יצא לו קקי לבן, מה […]
“לא אכפת לי שאתה מנצל אותי”,אמרתי לו כשמבטי מושפל אל כפות ידיי. “שאתה נחמד אליי רק כי אתה צריך ממני משהו”,הרמתי את מבטי והבטתי בו,”אני יודעת שזה לא בסדר אבל […]
“מה קרה?”,הוא שאל אותי והביט בי בדממה. הוא קולט אותי. ואני לא יכולה לשקר לו. אני יכולה לנסות אבל זה יהיה שקוף שאני משקרת. “כלום”,אמרתי בקול נטול רגש. “את ניראת […]
“אל תשקרי לי”,הוא ביקש ממני והזהיר בו זמנית. “אני לא משקרת…אני לא ידעתי שזה היה הוא”,אמרתי בבירור. הוא שתק והביט בי. “היה חשוך ושתיתי ואתם נראים אותו דבר…חשבתי שזה אתה”. […]
הנה אני פה. עומדת. מחכה. מחכה לרגע הזה כבר כל כך הרבה זמן. עומדת, ומחכה. אני אפילו לא בדיוק יודעת למה, אבל דווקא שהוא מגיע, הרגע הזה, הרגע שחיכיתי לו […]
