אחד. שניים. שלושה. ארבע צעדים. נשימה. עמדתי קצת מרחוק, הסתכלתי על כולם. גופות מושלמות בעולם מחורבן. עשיתי עוד צעד. ועוד צעד. והנשימה נהיית כבדה. נראה לי ששכחתי משהו. זה המשאף. […]
את דוויד הכרתי במועדון חשוך, בין עשן הסיגריות האופף הוא עמד שם מעבר לבר. מסתכל לעברי, מנסה להבין אם אני יפה גם באור. בודק איך נוכל להפגיש מבטים, נועץ חזק […]
היא רגישה. אוי אלוהים כמה שהיא רגישה. זו החולשה הכי גדולה שלה. לפעמים אני חושבת שהיא עדינה מדי לעולם הזה.. שקצת קשה לה מידי. היא בוכה הרבה. בכיינית כזו. היא […]
ההמתנה בתור א-דרימל (*) (מנוקד: א’ בפתח – שווא וחיריק) די צפוף אפשר לומר. וגם חם. מחניק. הכיסאות מפלסטיק. אדומים ? כתומים ? דהויים !! לא כולם יושבים. מי שעומד […]
השמיים היו עם מלא כוכבים, אז החלטתי לנסות ולספור אותם תוך כדי הליכה עם אבא. הרמתי את היד לשמיים והתחלתי לספור, אני יודע לספור כבר עד אלף. אבא הוריד לי […]
“אפשר להיות כבר מקובלת?” שאלת השאלות לא? מי לא היה רוצה להיות מקובל? מי לא היה רוצה להרגיש בטופ? ובנינו.. מי לא חיפש באינטרנט איך להיות מקובל? איך לגרום לאנשים […]
במחצית השניה של הלימודים המורה כוכי אמרה לנו שעכשיו שיעור הפתגמים הופך לשיעור הבעה ושכל אחד מאיתנו יצטרך לכתוב סיפור קצר ולהקריא אותו בכיתה. המורה שאלה מי הם שני התלמידים […]
ירדתי למטה לחפש חברים לשחק איתם כדורגל ומצאתי את אסף וניר איפרגן בתוך בריכה מתנפחת, משפריצים מים אחד על השני בדשא מתחת לבניין שלי. רציתי להצטרף אליהם אבל לא הייתי […]
ידעתי שליערה יש קרחת מתחת לכובע. כל הילדים ידעו, אבל אף אחד לא דיבר על זה. היה לה חבר אחד, עמית. הם היו משחקים כל הזמן ביחד בהפסקות, קינאתי ביערה […]
העיר הלכה לישון ומסך החושך ירד עליה ואני לא יודעת איך אוכל לחזור הביתה. אני מפחדת למה למה הייתי כל כך טיפשה הייתי צריכה להקשיב לאימא. בסדר אני צריכה להתאפס […]
קוראים לה יעל והשיער שלה תמיד אסוף. היא גרה בהדסים 4, בקומה השנייה איפה שבבקרים אפשר לשמוע את משאית הזבל בולעת את האשפה למטה. היא אוהבת קפה עם שתיים סוכר, […]
מאת: ו. מ. ארואה. היה זה בערך יום השנה לראשית גלותו של המתבודד באותו יום קיצי. חולות המדבר שתקו לכבודו שתיקה חרישית ואף הרוחות פסקו ממשובן לכבוד המאורע השנתי. ודווקא […]
אבד והתפרק לרסיסי זכוכית קטנים החלק ההוא שמוכן לחיות ותו לא. שמוכן לחיות עבור הכתיבה, ולא עבור האהבה. שחי כדי למות ולהתמוסס על המדרכה או על הר החרמון, ביום חורף […]
דיו שחורה טלפיים ארוכות אוחזות בי, ואני – אין לי כלום. מסביב רעש הרקע הלילי, של העיר הגדולה, של תל-אביב, אין לי אלא תיק מסעות תיק גב קטן וישן ובו […]
התחזית , לב שבור בדיוק רגע לפני שאני מרגישה שדפיקות הלב שלי מתחילות להיות בקצב מואץ מהרגיל, אני נזכרת לנשום. להכניס פנימה אוויר, לעצום עיניים, להשאיר את האוויר בפנים כמה […]
היא עמדה שם מתחת לעץ המגנוליה. מניחה לאור להשתעשע בפניה בכתמי צל. אוחזת בידיה מטריה כחולה ועיניה נודדות לקו האופק לעולם הביניים של הערות והשינה, של המציאות והדמיון, של האמת […]
זה הכאב שמדבר שלום! באתי לביקור היום. אבקר עוד בהמשך, לך אהיה חבר, חבר. אל תדאג אין עוד לבד, יש כאב שישאר לעד. לא אעזוב, לא אשחרר, גם אם תבקש […]
מה שקרה באמת לא היה מגניב כמו שכתבו בחדשות. זה היה הרבה יותר טוב. היא ישבה על השרפרף בגלידריה חצי שעה לפני סוף המשמרת ודקה לאחר שסיימה את הסגירה. צלוחית […]
צפירה בבית חולים אבא היה בבית חולים, הוא כבר הכיר את המקום די טוב, בערך 20 שנה הוא חולה, בעיקר בנפש ובשנים האחרונות גם בגוף. יצא לו קקי לבן, מה […]
“לא אכפת לי שאתה מנצל אותי”,אמרתי לו כשמבטי מושפל אל כפות ידיי. “שאתה נחמד אליי רק כי אתה צריך ממני משהו”,הרמתי את מבטי והבטתי בו,”אני יודעת שזה לא בסדר אבל […]
“מה קרה?”,הוא שאל אותי והביט בי בדממה. הוא קולט אותי. ואני לא יכולה לשקר לו. אני יכולה לנסות אבל זה יהיה שקוף שאני משקרת. “כלום”,אמרתי בקול נטול רגש. “את ניראת […]
“אל תשקרי לי”,הוא ביקש ממני והזהיר בו זמנית. “אני לא משקרת…אני לא ידעתי שזה היה הוא”,אמרתי בבירור. הוא שתק והביט בי. “היה חשוך ושתיתי ואתם נראים אותו דבר…חשבתי שזה אתה”. […]
הנה אני פה. עומדת. מחכה. מחכה לרגע הזה כבר כל כך הרבה זמן. עומדת, ומחכה. אני אפילו לא בדיוק יודעת למה, אבל דווקא שהוא מגיע, הרגע הזה, הרגע שחיכיתי לו […]
הו, לא, אהובה, לעולם אל תתני להם להרוס לך את הדברים שאת אוהבת כי הם מזכירים לך אותם. הם לא פה, ועדיין מגיע לך להיות שמחה, אני מבטיחה לך – […]
אנחנו שקופים. אנחנו ללא צבע או זכר כלשהו לקיומנו. פשוט שקופים. כוחנו עצום, כוחנו יכול למוטט אותך במאית השנייה. כמו כוחו של החזק מול החלש, כמו יד מנוסה על ההדק- […]
בדרך לירושלים, מצד ימין, איפה שנמצא היום אזור תעשייה גדול, יש מפעל קטן שמייצר עשן רכבות. עשן לבן, מסולסל וסמיך כמו של פעם. לא הרבה מכירים את המקום, אבל אז, […]
לפעמים צריך לבחון מחדש את ההגדרה הגיוני ולא הגיוני הרי איך זה הגיוני שכף רגלנו הקטנה, אשר נשברת מתנועות מפתיעות ימינה או שמאלה, סוחבת את גופנו במשך 90 שנה ולא […]
אני לא ישן. העולם מסתובב לו, ואני עוד ער. לילה הוא יום, וגם יום הוא יום. לא נרדם. לא קם. חווה את אותו יום לנצח. יום שלא נגמר. מתי כבר […]
מצליחן ויפה. כן מה רע? אני מודה. רווק 31, תל אביב,אלא מה? במקור,מחיפה. מתכנת בתוכנה ופותר בעיות חלקן גדולות, חלקן שטותיות ומה שבטוח את כולן ניתן לדחות. יום שלישי בערב, […]
היינו יושבים על ספסלים, אוכלים גלידת וניל עם פצפוצים מתחת למזללה של משה ומשחקים כדורגל בין הסמטאות של השכונה עד שלפעמים היינו נבהלים מאיזו צפירה ונסים על נפשנו שמא לא […]
