פרק 2א' ~ יש כאלה ילדים, שלא משנה כמה תחייך אליהם לא יהיה להם חשק לחייך בחזרה. אפשר להגיד שאני זאת שתמיד תחייך בחזרה, גם כשכל עולמי מתחרב בשקט.. טום […]
נקודת מבט של מייסי : " מייסי תפסיקי עם זה את יודעת שצחקתי , נו תעצרי שנייה " אוחז בידי ובטיפה אגרסיביות ( אני אוהבת את זה משום מה ) […]
חלום רע, סיוט… סיוט… זאת המחשבה הראשונה שעלתה בדעתו של אריק. הוא ניסה להתעורר, אך למרות הכל, בכל מקרה – ידע שזאת המציאות, ושהדבר היחידי שאפשר לעשות במקרים שכאלו – […]
אריק בלע את רוקו. הוא החזיק את ידה של יסמין ומאי התקרבה לאריק. פיטר נצמד אל מאי. אריק הבין ששר האופל כאן, מאיים על החיים שלו ושל כל הסובבים אותו. […]
רותי: איזה הסברים? רועי: נתחיל מזה ש… רותי: מה? רועי: על מה דיברת עם דרור? רותי: אתה עוקב אחריי? אתה חושד בי? רועי: כן. רותי: טוב, אם אין לי ברירה… […]
כמה דקות לאחר מכן… דן בא לרועי שהוא מחוץ לבית החולים, יושב על הדשא דן מתיישב לידו דן: שלום. רועי: שלום. דן: באתי… באתי להתנצל. רועי: מה? באמת? דן: כן, […]
דן: היא אמרה לי… היא אמרה לי שאתה היית אסטרונאוט מפורסם, ואז היא שינתה לי ולרוני את השם, ואז אחרי שטסת לירח אז… אז אתה הגעת וביקשת להיות איתנו. והיא… […]
דינה: דן? דן: אמא? דינה: למה אתה מדבר ככה? דן: איך? דינה: אני שמעתי מה אתה אמרת. למה אתה רוצה להתאבד? דן: אז יופי ששמעת! אני לא חי בלעדיה! דינה: […]
דן: אין סיכוי שמה? דינה: שהיא חיה. אני פשוט עברתי את זה כבר פעם. דן: באמת? דינה: כן, כשהייתי נערה אחותי מתה. לקח לי לפחות שנה לחזור לעצמי ולהבין שצריך […]
במשך שנים רבות השדים תכננו את נקמתם בתושבי אוספיה. לגזול מהם את הקסם שבממלכה, ולשלוט. כעת, יש להם את כל האמצעים להוציא לפועל את תכניתם. הקסם נעלם אט אט, וכאשר […]
"לא!!!" צרח אריק, ורץ אל ג'ון. כל מה קרה זה עתה היה עניין של מאיות השנייה. הוא חטף מידו את התפוח וזרק אותו אוטומטית. התפוח עף מידו לעבר חלון הזכוכיות. […]
נשימתו של אריק נעצרה באחת כשראה את יסמין. בעל כורחו חזר בלילה החשוך והאפל לבקתה; הוא לא ידע מה השעה, אבל היה בטוח שכבר אחרי חצות. כשנכנס לבקתה בשקט כולם […]
היא שמה את התפוח במקום מוחבא, ולא בזבזה זמן והלכה לשוחח עם ארבעת החברים. קורנליה תקבל את מבוקשה, ואם לא, היא לא תחוס עליהם. לפחות לא על אריק. היא ידעה […]
קורנליה חייכה אליהם כאילו היא זוממת להרוג אותם. אריק מעולם לא פחד כמו עכשיו. הוא, מאי, פיטר וג'ון לא העזו לומר מילה, והם רק הלכו מספר צעדים לאחור. "מה קרה? […]
בטנו של אריק בערה, הוא הרגיש נחשול של חום עז. ואז, כשראה שהכל אבוד, אמר בטוח בעצמו ככל שהיה: "עופר," הוא לקח נשימה עמוקה אחת והמשיך, "תטיל את כישוף המוות. […]
אריק פתח את עיניו בחדר השקט שבספינה. הוא התנשף כאילו חלם חלום רע; אבל משהו לא הסתדר לו: יחסית להתנשפויות שלו, הוא מרגיש בסדר גמור. הוא הבחין בזווית העין שיסמין […]
החודש הבא עבר על אריק, פיטר, מאי וג'ון נפלא. הם למדו כישופים רבים, וחלקם היו אפלים מדי בשבילם, או מיסטיים. הכישופים נראו להם עתה כדבר טבעי לחלוטין, ואפילו כמעט שכחו […]
אש. זה מה שאריק, פיטר ומאי ראו מאחורי הדלת. בתחילה אריק היה בטוח שהוא לא רואה טוב, אבל כשבירר עם פיטר ומאי, הבין שהוא רואה מצוין: אש. ורק אז שם […]
רוני ודן יצאו להפסקה והלכו באיטיות, בדיוק כמו בפעם הקודמת. זה כל כך לא יפה, חשב דן, אז בסך הכל טעיתי במאה. בגלל זה לצחוק עליי? מה מצחיק פה בכלל? […]
התעוררתי כשישבתי על כיסא, ידיי ורגליי כבולות. מולי עמד האיש שאמר לזה שירה בי "אתה יודע מה אתה צריך לעשות". ניסיתי לדבר. התאמצתי. "מה… איפה אני?" שאלתי. "מה זה משנה?" […]
היה אפשר להרגיש את הערב מהחדר של רוני ודן. הם סידרו את הציוד שלהם בחדריהם. "איזה כיף היה היום, נכון?" אמרה רוני בשמחה. "היה בסדר," אמר דן. "שיט!" היה נראה […]
לא קלטתי מה אני עושה, עד שהסתכלתי בעיניו של האיש. יצאתי מהמחבוא – כבר לא היה בכך כל טעם. היו לו עיניים ירוקות כהות, מפחידות, מלחיצות, רשעיות. יצאתי ממחבואי מאחורי […]
המורה הביטה בהם בהתפעלות, כמוה גם כל ילדי הכיתה. "שלום לכם," אמרה. "שלום," אמרו רוני ודן פה אחד. "אני יודעת שאיחרתם אבל שטויות," המורה הבינה אותם, "ליום הראשון זה בסדר." […]
מה שהיה בטוח, בכלל לא הייתי טרוד באמא ואבא. הייתי טרוד בלהישאר חי. צווחתי לנערה ההיא. "חכי רגע!!! חכי שנייה!!!" היא הסתובבה אליי. המשכתי לרוץ בעקבותיה. היא פנתה בחדות ימינה […]
היה חשוך בזמן שאריק, פיטר ומאי היו בתוך הרכבת. יצור מפחיד עטוי ברדס התקרב אליהם. נשמע רק הגשם שבחוץ. היה שקט. דממה. ומזה בדיוק פחד אריק. הוא ראה שהיצור מתקרב […]
מה הולך לקרות לי, חשב פיטר בזמן שארז את דבריו החשובים ביותר (ברגע זה התלבט אם לקחת את הדובי הקטן, המתוק והחמוד שלו שהכי אהב בעולם), ייתכן שאני אמות! בעצם, […]
הכל קרה כל כך מהר… מעדתי… עצמתי עיניים ומיד פתחתי אותם… ראיתי אותה רצה אליי… רגע אחר כך ראיתי את הסכין יורד לעברי… בסוף הוא נפל על החולצה… היא הייתה […]
ראיתי מישהי, בערך בגילי, יושבת בשקט על בול עץ, לבדה לגמרי. נדמה היה לי שהיא כותבת. ביומן, אני חושב. גבה היה אליי. היה לי דחף פתאומי לגשת אליה, לדבר איתה, […]
שעה זו הייתה מאוחרת בלילה, המקום היה ריק מאדם, מלבד אריק; אריק הוניוס, בן החמש עשרה. לפני חודשיים היה לי את יום הולדתי ה-15, חשב אריק, וכל מה שעברתי עד […]
בסוף לא הלכתי הביתה. הלכתי להסתובב. לא רציתי שאמא ואבא יידעו שהברזתי מבית הספר. למרות שהרגע נזכרתי שהם בעבודה, אז הם גם ככה לא יידעו. אבל גם לא רציתי להיות […]
