סיפורי אהבה

נגמר החופש ואני חייבת לעלות לכיתה א' ,שמי הוא שי אני בת 6.5ויש לי חברות טובות מהגן שעלו איתי לאותה כיתה ואותו בית ספר , טוב נחזור למקרה ,באותו הרגע […]

הייתי בשוק, אני רואה את שני ואביתר מתנשקים? מה הולך פה??"אני מפריעה?""ממש לא!" הם התנתקו ישר מהנשיקה.. "אז הולכים?""כן יאללה בואי!"נסענו לכיוון תל אביב.. היה ממש ממש כיף! עשינו לה […]

טבעתי לתוך המיטה מוצפת במחשבות . לא זה לא קורה לי .ואז נשמעו דפיקות בדלת.."מור?" זאת הייהת רומי "אני יכולה להיכנס בבקשה ?"קמתי ופתחתי לאט לאט את הדלת "מה ?""אני […]

עצובה ולבה כואב נשארה לבדההוא עזב אותה ושב לאשה ולילדהמעולם לא הבטיח לה כי יבחר בהמראש אמר לה כי ישוב למשפחה נוצרת בתוכה את כל מה שחוותהאהבה מהאגדות נפלאה ומטריפהולמרות […]

הבטתי אל עיניה הכחולות, המבזיקות, החודרות בי עד כאב."למה?" אני שואל שוב, מנסה לא לחשוב על הכאב הכרוך בפרידה הזאת."תום…" היא ממלמלת "אנחנו לא צריכים לעבור את זה שוב""אני רוצה […]

"מה?" התעוררתי בבהלה, אחרי שהוא שעה מנסה להעיר אותי.."את לא נורמלית! כמה דאגתי שלא התעוררת!""אני ישנתי מאמי… " הוא נישק אותי ועלה עלי, "כמה שאני אוהב אותך!!!!! ואני אפילו לא […]

פרק 1:שלום…קוראים לי מישל,אני בת 17 יש לי את כל הדברים שנערה בגילי הייתה רצתה:משפחה עשירה,חבר מדהים שעושה הכל ודואג לי,אני מיצטיינת בבלט,אני לומדת בביצפר יוקרתי בניו יורק,ואפילו קיבלתי מלגה […]

לפני שנים הגעתי הביתהוליד הדלת מצאתי מתנהכלבה קטנטנה וכה יפהאך פצועה וממש בכתה טיפלתי בה במסירות ואהבהוהיא הפכה לחלק מהמשפחהאין מקום שלא טיילתי אתהאין קרוב שלא מכיר את יופייה השנים […]

ניסיתי להתקשר אל אדוארד, הוא לא עונה. ניסיתי לשלוח הודעת אסאמאס, הוא לא עונה.האפשרות האחרונה שלי היא שני מקומות אחרונים.קודם כל הלכתי לבדוק במסעדה שהאחים של אדוארד עובדים שם. כשנכנסתי, לא ראיתי אותם ולכן הלכתי למישהו שעבד שם ושאלתי "בריין ודרק עובדים כאן?" העובד צחק "למה את צריכה אותם? הם אמרו שיש להם איזו עבודה חדשה ואני ועוד חבר שלי מחליפים אותם" הינהנתי "אוקיי. תודה" יצאתי משם, אולי אדוארד באמת צדק כשהוא אמר את מה שהוא אמר. עכשיו יש עוד מקום אחד לבדוק בו, מחוץ לעיר.——הלכתי למקום שבו אדוארד פעם גר, המקום היה נטוש לגמריי.הוצאתי את הפאלפון שלי כסימן כניעה בשביל להתקשר לנוי ולספר לה הכל.אבל אז נשמע קול מוכר "את כבר מוותרת?" מאחוריי היה אדוארד, זה ברור."רק אתמול את לא רוצה להסתכל עליי וכבר היום את מחפשת אותי בכל מקום" הסמקתי, הוא ידע שאני מחפשת אותו, כל הזמן הזה.חיבקתי אותו בחוזקה "אוי הייתי כזאת דפוקה" אמרתי ואדוארד חייך אליי "אני זה שהייתי הדפוק כאן. לא הבנתי בכלל על מה רבנו" ואז שנינו צחקנו והפלתי אותו על האדמה ושנינו רק צחקנו. טוב זה לא נראה טוב שאין מסביבנו פרחים או משהו, רק אדמה."המקום הזה נראה מוזר אחריי שעזבתם אותו" אדוארד הינהן "אבל אפשר לשפר אותו" אדוארד חייך ואז הוציא שקיק קטן "מה זה?!" הבטתי בו מופתעת "אני מקבל את זה פעם בשנה ביום ההולדת שלי. קצת אבקה וכל מה שתרצי עכשיו ייתגשם".אדוארד פתח את השקיק והגיש לי אותו. הכנסתי את היד שלי לתוך השקיק הקטן והמגע עם האבקה היה כה נעים "עכשיו תיקחי קצת" עשיתי כדבריו, לקחתי מעט מאוד אבקה וביקשתי בליבי שיצמחו כאן פרחים ואז פשוט הנפתי את ידי והתחלתי לרוץ כדי שהאבקה תתפזר, ואיפושהוא ראיתי אפילו את אדוארד מחייך חיוך ענקי.——פתאום עלו פרחים מכל מיני צבעים, ורוד, צהוב, אדום, איזה צבע בעולם שיש. "איכשהוא ידעתי שזה מה שתבחרי" ואז ציחקקתי "כי אני אמרתי את זה" ואז הרגשתי הכי מאושרת בעולם, הכי, הכי!.

"רייס? מה אתה עושה פה?"רייס חייך חיוך מבויש "אני אה…" ואז כשאדוארד הציץ מאחוריי כתפו הוא הבין שנוי סיפרה לו הכל נכון. "רייס, אתה יכול לצאת שנייה? אני ממש רוצה לאכול ואני אוכל כמו חזיר ולא נעים לי שתראה.." רייס הינהן להבנה ומיד יצא, ולא סתם יצא, יצא החוצה."פסס!" נשמע קולה של נוי ואדוארד הסתובב לראות מי זה "אני יכולה להיכנס?" ואדוארד הינהן ושניהם התחילו לחשוב איך להעיר את ג'וליאנה.——-שפלינגג!נשמע צליל של שפיכת מים, עליי "אההההההההה" צרחתי ואז במטושטש קלטתי שמנסים להשתיק אותי והינהנתי. כשהראייה שלי הסתדרה ראיתי שאדוארד היה מעליי וגם נוי, עכשיו העברתי את מבטי לבגדים שלי שהיו רטובים, מאוד. אדוארד הביט סביבו ונאנח "נצטרך ללכת מכאן ואני אסביר הכל בדרך" אני ונוי הינהנו ויצאנו בשקט משם אחריי אדוארד.——הלכנו בשתיקה עד שאדוארד החל להסביר "פעם בחמישים שנה, אנחנו בעלי הכוחות עושים טקס כזה למשפחתנו ואנחנו בוחרים קורבן" נוי הביטה בו מזועזעת ואני פשוט הפנתי את מבטי, ידעתי שאם אדוארד לא היה שם, היינו הופכות, אני ונוי לקורבן של אליס."אז אתה רוצה לומר לי שהבת דודה המסריחה הזאת שלך רצתה להפוך אותנו לקורבן?!" נוי הביטה בו בכעס ואדוארד נאנח "ככה זה נהוג אצלנו, מי שלא במשפחתנו ומכיר את הסוד על הכוחות, חייב להיות הקורבן". "ומה קורה לקורבן?" שניהם הפנו את מבטיהם אליי לשנייה ואז אדוארד אמר "עושים לו מין שיטפון מוח כזה, אני לא יודע, אף פעם לא עשיתי את זה, ולכן אליס באה לכן כדי לעזור לי". לא רציתי להביט באדוארד ולכן כל הזמן הבטתי או בדרך או הצידה או בנוף של המקום המוזר הזה "איך אליס יודעת שאנחנו יודעות?" שאלה נוי "אלה הם הכוחות שלה. היא יכולה להרגיש כל מי שיש לו ידע על זה" נוי נחרה בבוז "אלה כל הכוחות שלה?!" אדוארד ניענע את ראשו "לא. ממש לא. היא קיבלה גם את הכוח לחיות לנצח, שזה קורה ממש לפעמים והיא קיבלה כוחות כדי להשתמש בהם במלחמה". שתיקה. "יש אפשרות שאנחנו גם נהפוך להיות אתם, זאת אומרת עם כל הכוחות וזה?" הרמתי את מבטי אל נוי, איך יצאה לה שאלה כזאת מין הפה?! ברור שלא!. "בדרך כלל זה עובר בדורות. אבל זה אפשרי, וזאת גם דרך דיי מסוכנת" ענה לה אדוארד. "למה היא מסוכנת?" שאלתי. אדוארד שתק והתעלם מהשאלה שלי "אנחנו מתקרבים לעיר שלכם.. אני.. לא יכול ללכת לשם"  העיר שלכם נשמע לי כבר יוצא דופן, כאילו אף פעם לא הכרנו "טוב תודה" אמרה נוי והתחילה ללכת "את באה ג'וליאנה?" נוי הביטה בי ואני הינהנתי "כן, בטח" התחלתי ללכת אבל אז אדוארד עצר אותי "חכי רגע" הלכתי כמה צעדים אחורה מבלי להסתכל עליו "מה אתה רוצה?". "תסתכלי עליי" הפנתי את מבטי בכוונה "ג'וליאנה. בבקשה". התחלתי לצעוד ואז הרגשתי שמישהו מסובב אותי וישר נפלתי על החזה של אדוארד "להתראות אדוארד" אמרתי והתחלתי לרוץ, לברוח.—–"למה לא הסתכלת עליו כשהוא ביקש ממך?" שאלה אותי נוי כשהיינו קרובות אליי הבייתה "קשה לי להסתכל על רוצח" מילמלתי והרכנתי את ראשי. נוי עצרה ואז עצרה גם אותי "תנסי איתו שוב. מה את יודעת?! עברה כבר שנה! אנשים משתנים ג'וליאנה".נאנחתי "אבל לא אנשים כמו אדוארד". נוי הביטה בי באנחה "ג'וליאנה, אני יודעת שאת עדיין אוהבת אותו, עובדה! רק לא מזמן מי אמרה לי שהיא אמרה שהיא רוצה לחפש אותו?!" ידעתי שהיא כל כך צודקת "אני" מילמלתי."ומה קרה כמה שבועות לפני זה?!" נוי הביטה בי במבט קשוח "הייתי בדיכאון שאני לא רואה את אדוארד הרבה זמן" אמרתי כמו אדוארד."עכשיו יש לך מספיק סיבות?!""אוי נוי, כמה שאת צודקת פשוט לא ייאמן""אז יופי, את תנסי?""אני אחשוב על זה""מעולה"

"את יודעת שזה לא יפה להציץ, נכון ג'וליאנה?" אליס הביטה בי בעיניים שונאות "תקשיבי.. בואי נעשה ככה. אני הולכת, עוזבת בית ספר-" אבל אז היא קטעה אותי כשהתקרבה אליי ממש קרוב "אני מצטערת. אבל אני צריכה אותך לטקס" ואז היא הפנתה את מבטה לנוי והביטה בה בכעס "וגם אותך". הרגשתי איך נוי רועדת מפחד, וגם אני, רעדתי כמו לא יודעת מה."לאיזה טקס?" שאלתי ואליס חייכה חיוך מרוצה והפנתה את מבטה לגבר שעמד מאחורייה "בנות, תכירו את רייס, הוא אמ.. ישמור עלייכן שלא תברחו" ואז היא חייכה חיוך מרוצה "איך את בדיוק תיקחי אותנו אה?!" צעקתי עלייה פתאום ובעטתי בה כך שהיא נפלךה אחורה "נוייייייי!" צרחתי לעברה והיא הבינה שצריך לברוח. התחלנו לרוץ כמו מטורפות, האנשים שהביטו עלינו לא הבינו על מה כל המהומה "אימלה ג'וליאנה! אני פוחדת!" קראה ואז אני החטפתי לה חיוך "כנ"ל אחותי!" צעקתי לה בעוד אנחנו רצות."תפוס אותך רייס!" שמעתי את אליס צועקת לרייס.מי זה רייס? מה הוא חבר שלה?. "נוי!" קראתי לה ואז היא החטיפה לי מבט "עצריייייייייי!" צעקתי ואז שתינו עצרנו בפתאומיות "למה?" שאלה נוי ולא עניתי לה, היא תבין בעצמה.אליס חייכה אליי "אז? את רואה שאת לא יכולה לברוח ממני?". חייכתי אלייה חיוך מרוצה והיא נראתה מופתעת "אני יכולה. אבל איך את יכולה לקחת אותי אם כך תכאיבי לבן דוד שלך" אליס הביטה בי במבט הרגועה שלה, היא התקרבה באיטיות אליי "אני אסביר לך איך" ואז היא החטיפה מבט לרייס ואז הם זרקו משהו עלינו ועצמתי את עיניי.——-"ג'וליאנה! ג'וליאנה!" שמעתי קול מוכר. פקחתי את עיניי באיטיות "מה? איפו אנחנו?" נוי דפקה את ראשה בידה "אוחחח! אליס תפסה אותנו! את מבינה מה זה?!". הבטתי סביבי, היינו במשהו דומה לבית של אדוארד "איפו היא? איפו המסריחה הזאת?!" קראתי אבל אז נפלתי, נוי הביטה בי "את פצועה" חייכתי חיוך מאולץ "נראה לי שגם יש לי רגל אחת שבורה". פתאום הבחנתי ברייס "היי!" נוי צעקה לרייס ורייס התקדם לעברנו "מה אתן רוצות?!" נוי הביטה בו בכעס "היא פצועה" ואז היא הביטה בי. השיער שלי התפזר ושכבתי על הרצפה מרוב כאבים ברגליים "אני לא רופא" נוי הביטה בו עוד יותר בכעס וכמעט התחילה לבכות "תעשה משהו!! היא לא יכולה לזוז!" צרחה.ואז עצמתי את עיניי והשתעלתי כמה פעמיים.——"אליס".אליס הסתובבה "הו! אתה הבהלת אותי!" הוא חייך "לא נורא, מה שלום הטקס?"."אהה בסדר, הכל מעולה""יופי.. אני אמ.. יורד למטה, לאכול?""אההה לא, לא, לא! אהה רייס עושה שם איזה עבודה""אליס אני רעב""אז תבקש מרייס שיוציא לך משהו""אבל למקרר יש קוד זוכרת?""אהה.. כן.. נכון""טוב אני יורד"——–נוי הביטה סביבה. היא בכתה ולא יכלה לסבול את זה יותר "תביא איזה פלסטר משהו!" קראה נוי ואז הבחינה בדמות מוכרת "אני יכולה ללכת לשירותים?" אמרה לפתע ורייס הינהן "ישר ואז שמאלה" נוי קמה וחייכה לעברו "תודה!".אבל היא לא הלכה לשירותים, היא ידעה שמצאה את אדוארד.——"פסססט!" אדוארד נראה מבוהל ומיד הסתובב. נוי עמדה בפתח הדלת והוא נראה המום "מה את עושה פה נוי?!" נוי הביטה בו בבוז "זאת שאלה שאני צריכה לשאול אותך, למה בת דודה שלך כלאה אותנו במטבח, ועוד משאירה את ג'וליאנה פצועה! טוב וגם שבורת רגל" אדוארד מיצמץ, לא מאמין עדיין למה ששמע "ג'וליאנה פה?" נוי הביטה בו "אם חסרת הכרה בשבילך זה פה אז כן". אדוארד החטיף מבט לנוי ויצא מהחדר שהיה בו, למטבח.

להפסיק לחשוב על אדוארד.להפסיק לחשוב. להפסיק, להפסיק, פסיק, פסיק,פסיק.אם לא הבנתם מה אני עושה… אה.. גם אני לא ממש הבנתי, נוי אמרה שזה דיי עוזר להרגעה, אבל עדיין לא הבנתי מה כל כך עוזר בזה.נזכרתי שאמרתי לה, זה לא יצליח! זה לא יצליח! ואז היא אמרה, זה כמו סיגריות, אם את אומרת לעצמך להפסיק אז את מצליחה, טוב זה קשה בהתחלה אבל לא נורא.נוי, הפעם זה לא עוזר. קמתי מהמיטה שלי והבטתי ברחוב שלי שנראה מהחלון. ילדים בני איזה 10-11 שיחקו בחוץ כדורגל, בדרך כלל זה מעצבן אותי, אבל עכשיו, אני רגועה, מנסה להיפטר מכל המחשבות הלא טובות, רק טובות! רק טובות! אבל איך, איך זה אפשרי?!.אני עדיין מאוהבת באדוארד ואוף! כמה שזה נכון! כמה אני רוצה שהוא יהיה שלי, יישאר לידי לנצח, אבל אחריי מה שהוא עשה, אני פשוט רוצה שהאדמה תיבלע אותי מרוב בושה שהייתי חברה שלו.—–"נוי מה את עושה כאן?!" קראתי כשראיתי את נוי עומדת בפתח הדלת ומחזיקה בידה משהו "זה דחוף" אמרה ונכנסה פנימה בלי שהזמנתי אותה להיכנס, לא מנומס מצדי.היא נכנסה והתיישבה על הספה והניחה בידי משהו שהמגע שלו היה מוכר, זאת הייתי השרשרת. "יש לי הרגשה רעה בקשר לאדוארד" אמרה נוי לפתע. הרמתי אלייה את מבטי וראיתי שהיא רצינית "למה את מתכוונת?" שאלתי אותה. "תסובבי את השרשרת" עשיתי כדבריה. מאחור היה כתם דם, עיניי מיהרו לתפוס את מבטה של נוי ולהיות המומה ומזועזעת "את.. את.." נו קמה לעברי ואז התיישבה לידי "אני לא יודעת. אבל אני חושבת שזה הוא האמיתי בחלומות שלך". השתתקתי, הייתי צריכה לספר הכל לנוי עוד הרבה לפני זה. "מה אני אעשה עכשיו נוי?" שאלתי בקול חלוש והיא ניענעה את ראשה "אני לא יודעת.. אני באמת רוצה לעזור לך אבל אני לא מוצאת שום פיתרון" הפעם לא בכיתי, פשוט קמתי לעבר הג'רט שלי, לבשתי אותו והבטתי בנוי "אנחנו יוצאות. עכשיו".—–אני לא יודעת לאן אנחנו הולכות. כנראה לאן שהרגליים שלי מובילות. הלכנו לכיוון בית הספר ושם, השמיים היו שחורים כאילו עכשיו לילה, אבל עכשיו לא לילה, רק אחר הצהריים, אבל פתאום שמעתי קולות של אנשים "בואי!" סיננתי לעבר נוי והיא רצה לעברי "מה?!". "נתחבא ונשמע מה הם אומרים" התחבאנו בתוך החניון של איזה בניין שליד בית הספר והקשבנו להכל, היה שם קול גברי אחד, וקול נשי אחד."אני לא יודעת מה נעשה. הטקס בקרוב והוא אמור להתקיים כאן""למה דווקא כאן?""זה בסדר. תסמוך עליי""איך נמצא את הנערה עכשיו?""בעזרתו, אבל אל תדאג, הוא ישתכנע בקלות""טוב אז אם את יודעת מה לעשות אז מה אני צריך לעשות?""אתה תחפש את הנערה""ברצינות אולי עדיף שאני אחפש אותו""אני אדבר איתו""אוקיי"הבטתי לעבר נוי, שתינו היינו מתוחות על מי הם מדברים, אבל כשהצצתי, ראיתי את אליס, ועוד גבר אחד שעומד לידה עם גלימה שחורה שהסתירה אותו לגמריי, בדיוק כמו שהייתה לאליס."אני מרגישה בה" אמרה אליס ושניהם הביטו במקום שאני ונוי היינו "או-או" אמרנו שתינו פה אחד ולא ידענו לאן ללכת, זה מבוי סתום.

רק שתדעו שבסיפור הזה זה כאילו מספר ב ' אני ' אבל לפעמים מחליפים דמויות . אתם תבינו כבר הכל אחר כך . # פרק 1 # שרר שקט מוחלט […]

אני ועומר הלכנו לבית שלי מהבית שלו ביגלל טל…"עומר, רוצה לבוא אולי לבית שלי?" שאלתי אותו, "אממ…, אוקיי…" הוא ענה לי.כשהגענו לבית שלי אני ממש פחדתי שאמא שלי תהרוס הכל, […]

למחרת בבוקר התעוררתי בכוחות עצמי. הבית היה שקט, כולם עדיין בשלווה, בשינה רגועה. לרגע אחד הרגשתי כאילו חזרתי אחורה בזמן, לפני שבוע, שהתעוררתי בזמן הזה ונשכבתי במיטה, מהרהרת ביחסים הדפוקים […]

"מה ?" שאלתי כמעט בלי קול ,מתקשה לבלוע את רוקי"בלילה ההוא" הוא אמר בקול רועד " אני הייתי שם " הוא הסתכל עלי במבט רציני."תומר ," אמרתי והרמתי את מבטי […]

כמה אני עוד אוכל לראות את פניך, ולהתעלם.ולאהוב.ולהרגיש.ולחייך.ולבכות.ולהשתגע.ולהפגע.ולפגוע.ולהפנים.ולשתוק. מה עוד אוכל לעשות אהובי,אעמוד מתחת למפל של אש אם רק תאמר,אלחם גם בים של אנשים אם רק תרצה, כמה עוד אוכל…כמה?

היו להם שלוש חברות הכי טובות בלה אליס ליז אבל הייתה להם עוד חברה עוד אביטל אבל הם לא הרבה טיילו איתה יום אחד ב שעה 14:00 בדיוק בלה היה […]

כריס,הגבר הצעיר הנשוי שמאוהב בי,לקח אותי לחדרו.דיברנו..במשך שעות,רק דיברנו,על מה שהיה."את כל כך יפה.."אמר כשכף ידו,נאחזת בכף ידי ואוחזת בה.החזקנו ידיים.הבטתי בפניו,בזיפי הפנים הלא מגולחים שלו.היה זה כאילו,שקע באבל.זה מה […]

אתה ללכת ולדברכמו שאתה איזה תחושה חדשהאתם נעים במעגליםאתה לא צריך הזמנהאתה מבזבז את הכסף שלךאתה לא יכול לקבל שום סיפוקאתה משחק את זה נכון אז אתה יכול לקבל את […]

הקדמה – כל כך התרגשתיי אואאו דיברנו על זה כל כך הרבה זמןלא יכולתי לחכות אחרי כל המבחנים השיעורים לימודים הבגריות סוף סוף זה קורה ! פרק 1 קמתי בבוקר […]

עמדנו בדממה,בוהים אחד בשנייה."מה את רוצה שאני אעשה עכשיו?"-שאלתי.בעיניה שוב עלו דמעות. *שעה קודם לכן*שמתי את הפלאפון בכיס,ירדתי במדרגות ויצאתי מהבית.הלכתי בצעדים מהירים לכיוון פארק שקט שבו קבענו להיפגש.כשהגעתי לפארק,היא […]

פתאום חשבתי שראיתי את אדוארד.הוא הלך בשדה הפרחים שעמדתי בו והסתובב סביבי."אדוארד אני מתגעגעת אלייך" שמעתי את עצמי אומרת ואדוארד חייך "גם אני" לחש.התקרבנו זה לזה, הרגשתי את הנשימה שלו […]

עברה שנה.אני כבר עוד מעט אהיה בת 15 ואין לי חבר. אדוארד עבר לגור מחוץ לעיר, רחוק מאוד. וג'ון, מת.בהתחלה כשגיליתי את זה הייתי מזועזעת ולא יכולתי לומר דבר. ואז […]

אני ועומר היסתכלנו על נעמי וגיא והם הסתכלו עלינו, לא ידענו מה לומר, הייתה שתיקה דיי ארוכה ולפתע עומר אמר "טוב, ניראה לי שאני אלך הבייתה…", ואז אני אמרתי "כן, […]

הלכתי לבדי לשירותים,לאחר הנשיקה עם סיוון.מישהו,עקב אחריי..לאחר מיכן,ישבתי בחוץ."יש לך סיגריה?"פנה אליי אחד הבחורים,שישב שם..הוא היה מעט שיכור."לא מעשנת.."עניתי..כשהוא מתקרב אליי."את כאן לבדך?..יש לך חבר?"שאל אותי."אני בקשר.."עניתי,משקרת לו."איפו החבר שלך?"שאל […]

באותו ערב,ישבה ניקול בחדרה.מסרבת להאמין שסיפור האהבה שלה עם ריק,באמת ניגמר."אין לי אפילו תמונה שלך.."היא לחשה בדמעות.חופשת הסמסטר שלה הגיעה לקיצה.הגיע הזמן,לשוב לספסל הלימודים.אך,זה לא היה בראש מעייניה של ניקול.היא […]

אהבה ממבט אחרון- פרק 40"ספרי לי הכל,מההתחלה ועד הסוף" נאנחתי והבטתי בעיניים היפות של נוי "ג'ון ליווה אותי אליי הבייתה, ואז פגשנו באדוארד, שהתחיל להחטיף לג'ון, פתאום, וג'ון התחיל להזחיר לו.. ו.. ו.." פרצתי בבכי ונוי מיהרה לנחם אותי "איזה מגעיל האדוארד הזה! הוא חושב שאם הוא יהיה אלים ובוגד הוא יצליח למשוך את ליבך?! חוצפן!" היא ליטפה את ראשי בעדינות וברכות, בעוד אני בוכה, ובוכה.ישבנו כאן, אני, נוי, ההורים של ג'ון, וההורים שלי, בבית החולים, מחכים למידע על ג'ון.אני חיכתי יותר מאשר כולם, הייתי לחוצה והתפללתי שלא קרה לו כלום, ואז הרופא יצא, ועל פניו נראו בשורות רעות.——"צר לי להודיע לכם" הרופא הפנה את מבטו לשני הוריו של ג'ון "שבניכם נפגע קשות, הוא שבר את רגלו הימנית, אבל לא שבר כל כך קשה, ויש לו פציעות קשות ביותר, אין לי יותר מידע, אני מצטער" עכשיו צצו לי דמעות בעיניים. הכל בגלל אדוארד המשוגע הזה. פרצתי בבכי "אל תבכי, ילדתי, הוא לא ימות, הוא חזק והוא יבריא" הרופא חייך אליי ואני הרמתי את מבטי אליו "זה בטוח?" ניגבתי את דמעותיי "100 אחוז" הינהנתי להכרת תודה והרופא חזר לחדר הבדיקות שבו היה ג'ון.——-בתוך תוכי, משהו עדיין אהב את אדוארד. הוא אכן עשה זאת למעני, לא בגלל שסתם התחשק לו, זה היה מתוך קנאה, אבל לפתע נזכרתי במפגש שלנו אחד שהוא סיפר לי משהו:"תגיד.. אמ.. ואם מישהו יתאהב בי.. מה תעשה?" ישבנו שנינו על ספסל בגן המשחקים, כשאדוארד ליטף את שערי "לכוחות המיוחדים שלי יש אפשרות להרוג מישהו תוך מכה אחת, אבל רק פעם בחיים שלי, והשני שיתאהב בך, זה מה שיקרה לו".אני זוכרת שצחקתי אז ואמרתי שהוא? יהרוג מישהו?! נו בטח! רק בחלומות!. אבל עכשיו הייתי בטוחה, אדוארד הרג את ג'ון, פרצתי בבכי, אבל הבכי לא יעזור כאן, לא יעזור.———אחריי זה הלכתי אליי הבייתה, בעוד ההורים שלי הולכים לצידי, וכולנו שותקים, אני חושבת על ג'ון ועל הגורל האכזרי שאדוארד הציב לו.עכשיו, כל מה שרציתי לעשות זה לברוח, למיטה שלי, ולהישאר שם, לנצח.

"נוי!" לחשתי לעברה והיא הפנתה את מבטה אליי "מה?!" לחשה."אנחנו חייבות ללכת" הבטתי לעבר אליס שהתקרבה אלינו יותר ויותר "עכשיו!" והתחלתי לגרור את נוי במהירות מהקניון, בעוד היא המומה ומבולבלת, היא שתקה, עד שהגענו אלייה הבייתה "את יכולה להסביר לי מה לעזאזל זה הי-" "לא אני לא יכולה" עניתי לה ורצתי אליי הבייתה, משאירה אותה מאחור.—–נראה לי אני קצת פוחדת מאליס הזאת, אבל בכל זאת חזרתי לקניון אחריי זה לבד.אליס עוד הייתה בחנות הזאת, למרבה המוזרות (שלוש שעות באותה חנות?!) ומיד התקרבתי אל הקופה "אז.. אהה…" ואז ג'ון הבחין בי ומיד חייך אליי "מה דעתך על מסעדת גורמה? היום?" וואו, טוב, לא יודעת."אה… אני.. אני.. לא יודעת" גימגתי וג'ון רק חייך וליטף את ידיי הקרירה "קר לך?" הוא שאל אותי, משהו שאדוארד אף פעם לא שואל אותי, ואני כמובן הינהנתי.הוא הוריד את הג'קט שלו ושם עליי "עכשיו יותר נעים לך?" שאל אותי ואני הינהנתי. איזה מפגרת אני, רק מהנהנת, ממי למדתי להנהן? נראה לי מאבא שלי או מאמא שלי.."תקשיב אני…"  חייכתי, למי אכפת מאדוארד?!."אוקיי!" קראתי בשמחה והחלפנו מספרי טלפון, ומזווית עין ראיתי את אליס מביטה בי, מבט ארוך…—–כשהלכתי מהקניון הבייתה עם ג'ון, שסיים את העבודה שלו היום וליווה אותי הבייתה, והזכיר לי שניפגש מאוחר יותר, ראינו את אדוארד, עומד שם על המדרכה, כועס, נושם נשימות קצרות ועמוקות."היי אדוארד!" קראתי לעברו וניפנפתי לו בידיי "הכרת כבר את ג'ון?" והוא הביט בג'ון שחייך אל אדוארד חייך נחמד ואדוארד פשוט הכניס לו אגרוף "אדוארד! מה אתה עושה?!" צרחתי בתדהמה "תפסיקו שניכם!" קראתי כשגם ג'ון התחיל להחטיף מכות לאדוארד "דיי! תפסיקו!" אבל הם לא הפסיקו. בסוף אדוארד הפיל את ג'ון על הרצפה ונראה שג'ון היה חסר הכרה "אוי אלוהים אדירים! שמישהו יקרא לאמבולנס! וגם לנוי!" קראתי. התיישבתי ליד ג'ון חסר ההכרה ואז הרמתי את מבטי לעבר אדוארד שהביט בי "אתה משוגע" אמרתי ואז קמתי לאט לאט "מחורפן ומטורף" התחלתי להזיע והבכי והכעס עשה בינו מלחמה בתוכי "אתה זבל! אתה לא בנאדם! אתה חרא! אתה מוכן להרביץ?! רק בגלל שעזבתי אותך?!" עכשיו התקרבתי אלייך וסטרתי לו סטירה שהשאירה סימן אדום ועמוק "אתה כלב" נשמתי נשימות עמוקות וחשבתי על כל מילה שאני אומרת "אתה חיה. שמחטיפה לאנשים שלא עשו לך כלום" אדוארד הביט בי, ואז קול האזעקה של האמבולנס נשמע קרוב. כשהאמבולנס הגיע, וגם נוי, הם מיהרו לפנות את ג'ון המסכן, ואדוארד, פשוט נעלם משם, והשאיר סימן אחד, פתק עם המילים " אני עוד אחזור"

"אני כבר ליד הבית," היא אמרה וצלצלה בדלת."אב…אבל…נסעת ליו…יומיים!" גמגמתי ודחפתי את מייקל לתוך המחסן ונעלתי אותו בתוכו."אני סוגרת את השיחה, תפתחי לי בבקשה." היא אמרה וניתקה את הקו."אמא שלי […]