Mika
מצטערת אם זה עורר בך אמוציות או כאב וזיכרון רע. כולנו נושאים שק תלעות על הגב לאורך חיינו, כולנו היינו במקום חשוך, אולי חלקינו סובלים מהפרעה או מחלת נפש, קשיים רגשיים או חרדות. אבל הכל הוא רגעי, הסבל רגעי, השמחה רגעית. הטבע תמיד מתאזן בסוף וכולנו נסוגים לאמצע, הטבע מאזן את חיינו לשוב למסלול או לפחות להישאר בו. אז היו חזקים כי אתם ואתן לא לבד

עלטה פנימית

Mika 27/04/2020 128 צפיות אין תגובות
מצטערת אם זה עורר בך אמוציות או כאב וזיכרון רע. כולנו נושאים שק תלעות על הגב לאורך חיינו, כולנו היינו במקום חשוך, אולי חלקינו סובלים מהפרעה או מחלת נפש, קשיים רגשיים או חרדות. אבל הכל הוא רגעי, הסבל רגעי, השמחה רגעית. הטבע תמיד מתאזן בסוף וכולנו נסוגים לאמצע, הטבע מאזן את חיינו לשוב למסלול או לפחות להישאר בו. אז היו חזקים כי אתם ואתן לא לבד

*טריגר נפשי למתמודדים ומתמודדות שבינינו*

ותדמיינו יריעה שחורה כהה כהה פרושה סביבכם, אתם לכודים ואין אור או תקווה,
אתן חנוקות ומנסות לצאת מהכבילה הנוראית אבל רק מהדקים או מרפים את היריעה וכל שביכולתכם לעשות זה להתמודד, או לבכות על כך, או להשתגע, או כל דרך התמודדות שעולה לראשכם הכואב ממחשבות יתר ורצון או יותר נכון חוסר רצון מוחלט להישאר שם, במצב הזה. ולהיעלם. וזו המטרה הגדולה והנעלה מכל, להיעלם.
הכאבים אינם קשורים למחלה או בעיה פיזית, הכל בראש, קשה לך לנשום והחזה עולה ויורד והכל מעורפל, לכאן או לשם. הלחץ כאילו פיל יושב לך על החזה ומפריע לך לנשום עמוק..
אז לקחת נשימה עמוקה בכוח, ועוד אחת, ושוב. כמו ניסיון לנפח בלון מחורר. הלב דופק והכל מתבלבל. עיקצוצים בגפיים, חולשה וסחרחורות, הנה הוא התקף החרדה שמפיל אותך לקרקע ואת דופקת על השמשה, מנסה לזעוק החוצה שמישהו ישמע את כאבל, יפיג את הסבל ואולי ישכך ויגאל אותנו, את כולנו מהכאב הזה שלא מרפה..
כי בחרת להישאר בחיים

עלטה פנימית
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך