סיפורי חיים

כול פעם מחדש להיזכר מעלה בי כאב נוראי, כאילו יש לי בלון שמתנפח ומתנפח בתוך הלב ומאיים לפוצץ אותו מבפנים. הנשימה שלי הופכת למוצקה, ובקושי רב עולה בגרון שלי. אני […]

"בוא נשחק משחק." "איזה משחק?" "אוטו צהוב." "מה זה המשחק הזה? נשמע משעמם…" "כי זה באמת משעמם, וכואב. בכל פעם שאחד מאיתנו רואה מכונית צהובה, הוא נותן מכה לשני. לא […]

היא הלכה ברגל המון. לא שמה לב שהשמש כבר הייתה בדקותיה האחרונות לפני השקיעה. לא היו הרבה אנשים ברחוב. בעצם, לא היו בכלל, חוץ ממנה. היא הלכה על קצה המדרכה, […]

כמעט 5 שנים עברו מאז הפעם האחרונה בה ראיתי אותך. הפעם האחרונה בה דיברנו. ממש לפני שהלכתי לישון. אני זוכרת את אותו הרגע בו נכנסתי לחדר גמורה מעייפות וראיתי את […]

וואלה עבר עליי עשור חרא תאמת יומני,הוא רק גודל וגודל ונעשה יותר ויותר אכזר,אתמול לדוגמא "חגגנו" לאמא שלי יום הולדת וחגגנו אני מתכוון להם ואם אתה שואל למה אני אומר […]

בס"ד. אתה רוצה להצליח, אתה רוצה להרגיש שאתה ממצא את הפוטנציאל שטמון בך, אתה רוצה לדעת שהגעת למקום הנכון לך, אתה רוצה לחיות תמיד בהרגשת סיפוק, אתה רוצה להיות מאושר, […]

אני חלאה. ספציפית עכשיו. הקלדתי במהירות ושלחתי את ההודעה. אני שונאת את עצמי, שונאת את זה שאני יכולה להרגיש, שונאת את זה שהוא לא רואה את זה. אני שונאת את […]

היי חבר יקר, עשיתי את מה שביקשת יצאתי החוצה ליותר מה3 שעות שסיכמנו עליהם.. אמרת לי שאני צריכה לצאת מהדיכאון הזה אז יצאתי החוצה. אבל אז זה ניהיה קשה התחלתי […]

לפעמים כשכואב, כשעצוב, וכשרע לי על הלב. אני מתחילה לכתוב לפרוק הכל מקטן ועד גדול להוציא מליבי את הכאבים שלי הכתיבה עוזרת לי היא משחררת. פתאום נדמע לי שאני עדיין […]

תמיד אמרו לי, שהדבר שהכי קל לעשות… זה לפרוש. להרים ידיים וללכת. לוותר. פשוט לוותר… לעצמי, לאנשים סביבי. לוותר על מה שעושה לי טוב כי קצת קשה, מה שבאמת משמח. […]

עברו יומיים. הייתי עסוקה רק בלנסות לא להתחרפן. ישבתי הרבה בחדר, מנסה ללמוד. האותיות בספר התבלבלו לי, הטלפון היה לצדי ורק חיכיתי לרגע בו אקבל הודעה והמסך ירצד. חיכיתי הרבה, […]

היא מעולם לא ידעה לעוף, רק בחלומותיה הייתה פורשת כנפיים וקופצת למעמקים, מסתובבת בריקוד מסחרר לעבר המוות, ריקוד אובדן שכזה, עם חיוך על הפנים. ותמיד רגע לפני פגיעה, הייתה עוצרת. […]

היא עומדת שם. עם התיק על הגב. נעלי ואנס לבנות. גבוהות יחסית. השיער שלה. שונה. מיוחד. טי שירט נחמדה. זרוקה. גינס בויפרנד. כמעט נופל מעל גופה הדקיק. היא לא צריכה […]

פעם כשהייתי קטנה, הייתי בטוחה שכשאהיה גדולה הכל יסתדר. יהיה לי חבר , ציונים טובים, חברות תומכות. זה לא קרה. ואני שמחה שזה לא קרה. זה כנראה לא צריך להיות […]

היא צריכה גיבור, מישהו שיציל אותה, מישהו שמגע ידו המושטת לעזרה כבר תפתור את כל הבעיות. היא נערה, לכן הגיוני שתחלום על משהו כזה, כך כולם אמרו, אך הם לא […]

"אני נאכלת מבפנים על ידי המחשבות והרגשות שלי" על מה את חושבת? "אני חושבת על החיים האלו, על כמה שהכל כל כך מסובך ובעייתי. אני חושבת על הבדידות ועל כמה […]

בוקר יום ראשון, אחרי סופש מוצלח וגדוש, אני יושב וחושב איך אני יכול לחתום סופית את הסופש רגע לפני שחוזרים לשגרה השוחקת של השבוע. אני מרים טלפון לחבר טוב ועולה […]

הייתי מאושפזת במחלקה הסגורה כבר שבוע פחות יום כשדייוויד בואי מת. הגישו בחדר האוכל אורז קר צף בשמן, קציצות ברוטב דם והשמיים היו מלאים בענני גשם אפורים. הטלוויזיה עדיין דלקה […]

זאת הייתה התקופה אחת הטובות. הרגשתי כל כך טוב עם עצמי. הייתי מעלה תמונות בבגד ים לאינסטגרם, משהו שלא הצלחתי לעשות. הרגשתי שטוחה מדי. הן התחילו להוריד את הביטחון, החברות […]

אתה רק סביבה כל היום. מקרקר אחרייה כמו תרנגולת, מגן עליה ועוטף אותה בחום שרק אתה יודע לתת. שמעתי שאתה רוצה לצאת איתה. וזה מוזר לי, כי עד לא מזמן […]

כשהחיים מחליטים להפיל אותך לקרשים, זה די מעצבן לקום בחזרה. אחרי הכול, כבר התרגלת לכל הקטע הזה של רצפה קשה, חסרת רחמים. את נשארת עליה, מדממת ועם זעזוע מוח מהנפילה, […]

פסנתר מנגן לו ברקע ואני רוקדת לי בלט.. בחוץ שקט , רק דממה. אני לבדי כאן, על הבמה. לא בוכה ולא רועדת רק עומדת לי ורוקדת. ומסביבי הם נמצאים אני […]

♥הוא הסתכל על התקרה, ידיו עדיין מצדדי ראשי והוא נושם. נשימות איטיות ועמוקות. אני לא נושמת, אני לחוצה, אני נושמת נשימות קצרות ומהירות, מנסה להכניס אוויר לריאותיי. גוש הדמעות הולך […]

שחרזדה הצעירה אוהבת מאד לבשל, לרקוח ובעיקר לאפות עוגיות מיוחדות יום אחד החליטה לאפות עוגיות אבל לא סתם עוגיות, אלה עוגיות ממילים. ישבה וחשבה באיזה מילים להשתמש ובאיזה אותיות לתבל […]

יש לי חברים. המון חברים. אנחנו ביחד בבית ספר. נפגשים, מדברים, צוחקים. אך יש דברים שבחיים לא אספר. דברים שישמרו בבטני לנצח, יעיקו עליי. דברים שאני לגמרי לבד בהם, דברים […]

משפחה נורמטיבית, מעמד הביניים, שכונת קריית יובל בירושלים. יעל ומאור התחתנו לפני עשר שנים והצליחו להביא אל העולם רק ילד אחד בינתיים, הילד בן חמש ושמו יונתן. מאור בן שלושים, […]

היי, זוכרים את הילדה הזאת שאני כל הזמן כותבת עליה? בקיצור אני באמת כבר לא בטוחה אם היא חברה אמתית לשי או לא. כל הזמן מול ילדים מהכיתה או מהשכבה […]

שואה?! מילה קשה, הייתי אומרת. כל הסיפורים שהיו מספרים לי…. סבא שסיפר לי שבכלל לא היו אוכלים שם…. זה מפחיד,בחיים לא חשבתי שבנאדם יכול לשרוד בכלל בשואה. איך? איך? סבא […]

הצפירה של יום הזיכרון חיללה את הדממה, ויצרה דממה משלה. אני הרכנתי את ראשי ועצמתי את עייני, אבל אבי שעמד לידי לא, הוא הרים את ראשה בגאווה ועמד בגב זקוף […]

לפני שנה, אני זוכרת שכולם בדיוק חזרו מפולין, ואני הייתי בבית, אני זוכרת שקראתי כתבה. כתבה עצובה, כתבה לא רגילה. זה היה ממש כמה ימים לפני השואה- בדיוק כשכולם מתחילים […]