יש מישהו מאחורי, מי זה, לוצפר הלך אז מי זה יכול להיות שנותן לי תחושה כזאת?!, הסתובבתי לבחון את הסביבה ראיתי בחור במרחק כמה מטרים ממני, כמעט בשנות העשרים לחייו […]
עכשיו שיש להם גור בבית, דילן משתדל לעבוד כמה שיותר שעות. הוא לא המפרנס היחיד ב'בית', אבל בכל זאת הוא מרגיש אחריות כלפי המצב הכלכלי והנוחות של כולם, בעיקר מהיותו […]
לכל אדם ניתנת הזכות לתבוע ולהעמיד לדין את אלוהים בגין אירועים שהתרחשו בעולם שלמטה, ברגע שנשמתו יוצאת מגופו ומגיע לעולם שלמעלה בכל זמן שיחפוץ. ישבתי בספסל האחרון שרק אמש נצבע […]
וְשִׁלַּחְתִּיו וְלִבִּי בּוֹ מְקֻשָּׁר / כְּלֵב יִצְחָק בְּעֵת אָבִיו עֲקָדוֹ. מתוך נבואות האבן ג. "דילגת כאן על איזה סנטימטר וחצי! זאת חייבת להיות מלאכת מחשבת תומי" "אל תקרא לי תומי, […]
ג'סי התבוננה בכל הנוכחים בחדר בעיניים לא מאמינות. לפני כמה שניות צ'ו נתנה נאום שלם ומשכנע למה הם צריכים לעזור וכשג'יימי שאל את הנוכחים מי מוכן לעזור למטרה החשובה הזאת, […]
אחרי כמה דקות הליכה, נעצרו השלושה מול שער עץ ומאחוריו בית גדול צבוע תכלת. מארק פתח את השער בדחיפה קלה ונכנס לחצר בצעד בטוח. טייסון וכריס, שלא הכירו את המקום […]
"אריה! אריה תעזרי לי!" קול צעק אליה. אור בהיר סנוור אותה והיא כיסתה את עיניה. "אריה! בבקשה!" עוד הפעם הקול, היא פתחה את עיניה והאור המסנוור נעלם. מולה עמדה נערה […]
פרק 17: תזכורת לעצמי – לא לעצור את הנשימה כשאתה קופץ למותך טוב שהצטרפתם להמשך הסיפור ההזוי שלי, ועכשיו, אם חשבתם שכל מה שעברו עליי היו מלחיצים, הזויים, טיפשיים ומצחיקים […]
פרק 16: יותר חלש מאחותי הקטנה "א-" השתנקתי. כולנו היינו המומים ממה שרובין עשתה בהנפת יד, כיצד היא הפכה את הענק העצום, שהצליח להביס את כולנו, לדובי צעצוע ופרוותי בלא […]
הם הרגו אותה זה לא יכול להיות אחרת. אני יודע שזה הם. אני בטוח. הם עוד ישלמו על זה. אני זוכר כשהייתי עוד תמים וחיכיתי לאור הקטן והמלטף של החדר […]
ריק ריק. ככה קוראים לו כאן כולם. בארץ קראו לו אריה, על שם סבו שנשרף באושוויץ, רק שבפועל כולם תמיד קראו לו אריק, וככה גם נרשם בביטוח הלאומי האמריקאי. את […]
הקדמה- שיין היא אחת מבין האנשים היחידים בעולם שיודעים על השער , והיא גילתה אותו בכלל בטעות, כאשר ניסתה לחמוק מהמשטרה. אבל אחרי שגילתה את השער חייה השתנו, מאחורי השאר […]
פרק 15: הדובי השרוף של רובין הענקים היו גדולים מאוד ובערך באותו גובה, הפנים שלהם היו נראות אנושיות אך זה היה הדבר היחיד שנראה אנושי בהם. הם היו שרירים ועורם […]
"א- אמא?" שאל דניאל בבלבול. "את לא מתה?" "לא, דניאל. אני כאן, חזרתי לקחת אותך," השיבה וחיוך נעים ורגוע שעורר בחילה בדניאל היה נסוך על פניה. "שמעתי מדודתך שאתם לא […]
פרק 14: זוכרים בפרק אחד שסיפרתי לכם קטע מהעתיד שלנו? טוב, הגעתם לעתיד שלנו. אז, כן, הגעתם בדיוק לנקודה ממנה התחלתי, הנקודה, שכנראה, בלבלה אתכם לגמרי – קוראים יקרים. הסיפור […]
כשפקחתי את עיניי ראיתי שאני נמצא בתוך מערה חשוכה שהייתה מוארת על ידי לפידים שהיו דבוקים לקירות האבנים של המערה. הסתכלתי לצדדים וחיפשתי את שון אבל לא מצאתי אותו. "הו, […]
כולם באים כשהמלכה מארחת מסיבת תה. הם נאספים סביב שולחן הפלסטיק הנמוך עליו ערוכים מבעוד מועד כלי פלסטיק וורודים שמעוטרים בציורים עזי צבע של פרחי היבסקוס גדולים, חלק מהכוסות מעט […]
המורה קראה לכולם להיכנס לכיתה, ופתחה את המקרן והתחילה להסביר דברים, אבל אני לא באמת הקשבתי. אני יושב צמוד לקיר, ליד החלון, ואני אוהב להסתכל דרך החלון. הראש שלי לא […]
גדלתי בחברה נאורה. אינטליגנטית. וכל אדם שהיווה חלק מאותה חברה נחשב כאדם חכם בעל פוטנציאל להצליח. אך לא לכל אדם היה מה שהיה לי. בשלב מסויים בחיים שלי קיבלתי מהסביבה […]
שיעור אומנות, השיעור המיותר ביותר בבית הספר, לפחות בשבילי. אבל אם להיות כנה, אין לבית הספר שום דבר חדש ללמד אותי. "בוקר טוב תלמידים," ברכה אותנו המורה שבדיוק נכנסה לסטודיו […]
אז אני מאוד מודה לאמורה שהכינה את הכריכה הקודמת שהייתה מדהימה, אבל יצא לי להכין עכשיו כריכה שאני דיי מרוצה ממנה. תכתבו לי בתגובות מה אתם חושבים על הכריכה שהכנתי […]
אנחנו היחידים בשולחן ואני מנסה שלא להרגיש מובכת מהמבט החודר של אוז, אני מרגישה כאילו הוא חושש שאני אקום ואברח לו. תחושה מוזרה בהנחה שאצליח בכלל לקום מהשולחן לפני שהוא […]
אלנה הרגישה הרבה יותר טוב בבגדיה שלה, מחוץ ללבוש בית החולים הדק והחושפני. למרות שהיתה רגילה לשמלות החושפות של הנמאדל כאשר מציגים נקבה כבשלה לנישואין, כותונת בית החולים הייתה משהו […]
החורף אינו עונה נעימה לאנשי כפרי הטונדרה, כשהחורף מגיע, היבולים המעטים מתים, חיות המשק מתקשות לשרוד והכפור מסוגל להרוג כל אדם חסר זהירות. משום כך, לקראת החורף היה ניתן לראות […]
פרק 13: מי אמר צניחה חופשית בעולם האש ולא קיבל? אחרי שכולנו נחנו מהביקור הטראומטי בכלוב החשוך והמלחיץ ביותר של פנריר, הזאב שעתידו לבלוע את אודין בראגנרוק, סוף העולם והמימד […]
~עלול להכיל שפה גסה.~ כשהלכתי במסדרון בית הספר, המבטים של שאר התלמידים ננעצו בי, "כרגיל." מלמלתי לעצמי, כיסיתי עוד קצת את ראשי בכובע העליונית שלי והמשכתי לצעוד עם הספרים לכיוון […]
תלתלים אפורים נפרשו על הכרית הלבנה ואלינור נשענה לאחור, שוקעת לרכות הכסתות. השנים השאירו בה את סימנן. קמטים עדינים כציור עיפרון בזוויות עיניה ופיה וזיכרונות טובים ורעים כאחד נוצצים כאבנים […]
השד רב העוצמה, ורב הכוח, המרשים, בן המדור התשיעי של הגיהנום, קאלאטון, קרב בחשש אל המערה העצומה, עמוק מתחת לאדמה. מפלים של נוזל אפרפר נזל לידו, אבל הוא שמר מרחק […]
שנאה ודם- אני לא מצפה שתבינו אותי. אני לא מצפה שתרצו להתקרב אליי. אני לא מבקשת מכם שום דבר. כל מה שאני מבקשת, זה שתקשיבו לסיפור שלי. סיפור על שנאה […]
ג'ון ארטוס, ככה קוראים לי. או לפחות ככה קראו לי. נולדתי בשנת 2001 כשהעולם התפתח מכל הבחינות אך השאיר את האנושיות מאחור. נולדתי בניו יורק שם הפשע היה כמעין מקצוע […]
