זה היה במוזיאון לאמנות. אירוע פתיחה של תערוכה חדשה. אירוע עתיר מוזמנים ומזדמנים. "מה שלומך? שנים שלא נפגשנו" הוא אמר בקול בוטח כשעל פניו מרוח חיוך רחב. הוא טפח בכף […]
נדרש הרבה אומץ בשביל להיות פגיעה. לספר על העלבון. ואני, כמו חתול מפוחד מדחיקה. ואז מגיעה לפגישה בלי חשק. פתאום כל החסרונות שלך צפים לי מול העיניים. אני לא יכולה […]
"אוי, זה מביך, מעולם לפני זה לא לבשתי בגדי נשים", זה מה שחשבתי תוך כדי שלבשתי את השמלה הוורודה עם הכנפיים. השמלה הייתה די צמודה, אבל נראה לי שככה בגדי […]
הכל התחיל מרעיון טיפשי. אחרי ששנה שעברה כל החבר'ה קטלו אותי על זה שלא התחפשתי למסיבת פורים, השנה ערן הבהיר לי שאני לא יכול לעשות שוב את אותה טעות. אני […]
מבוסס בחופשיות על "גולדשטיין", "השיטה הרציונאלית", "אלוהים מדבר מתמטיקה", עלוני "דבר מלכות" (המאמר 'מאריכין בדל"ת'), וסדרת "הארי פוטר". ראינו שהמספר שלוש מבטא שלמות מִבנית, וראינו שהמספר שש, שהוא כפולה של […]
|(ליובל, איפה שתהיה.)| לא היה ל-הפי מה לעשות. הוא ישב בחדר והקפיץ כדור כמו משועמם טוטאלי. יש שיעורי בית שהוא שם עליהם זין. יש אותה שאי אפשר לדעת אם היא […]
הרהרתי בעולם חשבתי על החיים תהיתי על דברים שלא האמנתי שקיימים הרגשתי בראשי הארות מוזרות הארות שמזמן שכחתי למצוא העליתי בתודעתי החלטות די קשות החלטות מעיקות אותן נועדתי לקבור
אני מרגישה אדישה בעצם אני לא מרגישה שום דבר אני מסתכלת מסביב ושום דבר לא נירא מוכר, הכול רחוק כאילו הוא מתקיים במימד אחר וכל מה שאני יכולה לעשות זה […]
נכנסנו לבר. עיני הגברים בחנו את גופה של לילית. דווקא הבנתי למה. היא נראתה כמו מלאך מהגיהינום, יפה שזה מכאיב. עורה הלבן, פני הבובה, שיערה השחור הארוך ובגדיה השחורים. אני […]
רק עוד כמה דקות. כל מה שאני רוצה זה לישון, רק עוד קצת… רק עוד כמה דקות. עיניי נפקחות למחצה באיטיות, מנסות להבין את פשר הטשטוש הירוק-חום-כחול מעליי. אוויר קר […]
אני לא מכיר אותך דמות שתומכת בשקט אבל בגלל כאבים אישיים אני לעולם לא התעמקתי את היית שם כדי שהוא יהיה שם תמכת כדי שיהיה לי אבא אבל לעולם לא […]
ישבתי על ספסל באמצע שום מקום והסתכלתי על העננים. הם היו נראים כל כך רכים וזה גרם לי לרצות לגור עליהם ולהרגיש נוחות בפעם הראשונה בחיי. שמתי לב פתאום שהציפורים […]
כותבת מחשבות שלא הצלחתי להגות כותבת זיכרונות שלא יכולתי לשנות כותבת על פעמים בהן הכול הפך כואב כותבת על כמה זה קשה להתאכזב אני כותבת על חיים שהפכו כבר די […]
טריי "מה נראה לך שאתה עושה?!" אני לא נסוג אחורה, למרות שאשקר אם אגיד שלא רציתי. "ארו, נסי להבין!", אני מנופף בידיי בייאוש, "הרי למה היא עדיין שם? את זוכרת […]
השעה הייתה 3 וחצי בצהריים והלימודים כבר נגמרו. כל התלמידים עזבו חוץ ממני. הסיבה שלא עזבתי היא בגלל גברת אנדי, המורה לכימיה. היא אמרה לי שהיא מצאה תלמיד שהתאים לי […]
"עדיין לא סיימנו לעצב את הבית. ג'יימס רוצה להתייעץ עם מעצב פנים אבל אני חושבת שמספיק להסתובב בחנויות רהיטים כדי לקבל השראה.- היא צחקה – ג'יימס רוצה בית מודרני, מעוצב […]
לביא עזב את בית הוריו כבר בגיל 36, הוא עוד לא מצא עבודה מסודרת או אישה שיוכל לגור איתה וללדת ילדים, אבל משהו בער בו בקרביים, קול פנימי אמר לו […]
עליתי על הרכבת האחרונה לאותו יום. ידעתי שהולך להיות ריק שם, אבל עדיין הייתי מופתע מכמות האנשים על הרכבת. אחד האנשים שם עמד למרות כל הכיסאות הריקים שהוא יכל לבחור […]
השקיעה הייתה קפואה, שמי דם-להבה-ורד נשפכו ממערב כמו ענני עירוי לנשמתו של מיכה שישב על הרמפה של בית האריזה הנטוש, סיגריה מרלבורו בין אצבעותיו, ועיניו צופות וחוקרות את הפרדס הנטוש […]
קטע ראשון – משפט כפול: מה מסתתר מאחורי זגוגיות המשקפיים? עיניים קרות, חסרות נשמה קוראות בעיון את כותרות היום. מה מסתתר מאחורי חולצת המשבצות? אדם חכם? אולי מניפולטור. עליי, החוכמה […]
לפעמים אני חשה שעמוק בתוך הלב, יש לי נחש. נחש עבה וארסי התיישב לו בתוך הלב שלי, ממש ליד הריאות. הוא יושב שם, ויונק את הדם שהלב מזרים ושמסתובב בתוך […]
היום, כשאני כבר אדם בוגר, כמות הזיעה שגופי מפריש(בעת מזג-אויר חם ולח)היא הרבה יותר גדולה ומשמעותית. בכל פעם שאני מזיע, זה כבר לא שיכבה עדינה ולחה של זיעה על מצח […]
החושך יורד. השחור האפל והמסתורי ששואב אליו את הכול, הוא חזק. עוצמתי. הכוכבים מנסים לעזור אבל הם רחוקים, והמים מבדילים בינינו. הוא מעמעם את הדרך, מטשטש את המטרה. אי וודאות. […]
It’s been a while since we’ve both talked Everyday I hoped to hear a knock But as much as I know, you could be 1000 miles away Having fun with […]
דיה וישון ישבו על סלע גדול המשקיף אל האגם. המים היו שלווים, והשמיים בהירים. ישון נזהר שלא לשבת קרוב מדי לאחותו. הנער הבין שכדאי לו לתפוס מרחק זהיר מאחותו אחרי […]
כמו טירה של אור באמצע ים של חושך זו הטירה שרוצה שאלקט בתוכה מוזות מהאוויר. לא רציתי למות. רציתי לחיות, בני זונות, רציתי לחיות. משתטח על הדשא ואוחז בעשב הירוק […]
אני שולח מחשבה לשבת על ראש כידון בגובה העבים כי היא לא יכולה להתכרבל בתוך ענן פרוותי ככל שייראה // העיקר שמשהו ממני יתרחק מכאן
