הסיפורים של אריאל
קלסטרופוביה הגדרה: לא רוצה למות, לא רוצה לחיות, רוצה לא להיות. וזה בן אדם, לא אפשרי- כי לאן הולכים מכאן? וזה קלסטרופוביה קלסטרופוביה קלסטרופביה ק ל ס ט ר ו […]
אמא הולכת בבית ומכבה אורות. כאילו שאורות פתוחים הם חטא. אולי היא צודקת, אולי היא פשוט מנסה לחסוך
אל תשפטו אותי על העבר שלי. אני אני מה שאני עכשיו. המאית שנייה הזאת. אל תשפטו אותי על הלבוש שלי, אני מתחת לו ובאותה מידה שהוא עלי הוא יכל גם […]
אבא אומר שלדעת משהו באמת זה לדעת לומר אותו לאחר, להעביר הלאה. אימא אומרת שלדעת משהו באמת זה להרגיש, בקמטים הבלתי נראים של הפנים, להאמין בו. אני אומר שלדעת משהו […]
דקה לאינסוף, ואולי זה מאוחר מאוד, ואולי זה מוקדם מאוד, ואולי זה לא משנה. דקה לאינסוף והשולחן מעלה אדים של פיצה וקולה קפוא, יש מפיות כתומות וצלחות חרסינה עם עיטורי […]
היא אומרת: 'איך אתה יודע שאתה עומד למות? כשהכל קורע מצחוק— ככה העולם נפרד ממך, אתה מבין, הוא לא רע לגמרי, סתכל על זה כמו ארוחה של נידונים למוות, לפני […]
אתה מאמין שהכל אקספונציאלי, היקום. האהבה שלך לקפה ולבירה ולוודקה (כך, בלי כלום, ניראת כמו מים קפואים). האהבה שלך לחושך ולכוכבים. האהבה שלך לחיות. לגרביים. פעם הספיק 1. ראית ירח […]
לכי תסבירי להם ילדה יפה. הם מאמינים באלוהים ובכלכלה ואת מאמינה בפיות. לא באלה הזערוריות עם הכנפיים, הנצנצים והשמלות הפרחוניות. זה יהיה מגוחך, כמעט כמוהם; פיות לא גרות בעצים או […]
אני אוהב את כל ספרי הפנטזיה, גדלתי עליהם. איך אני יכול שלא. הם הנוסטלגיה שלי, הרפרנסים, המבחן הסודי שאני עושה לאנשים כדי לדעת אם הם ראויים , שליפת אקסקליבר מהאבן, […]
זה סיפור ילדים, תמונה ראשונה: אתם רואים ילד, קטן, שמנמן. אבל חמוד רצח. יש לו משקפי הארי פוטר ושיער של ניאו נאצי, זה לא אשמתו. זה אימא שלו ומנדל והאפונים. […]
צחקנו במטבח היום. הזמנו פיצה מגעילה, כי הפיצה הטובה נסגרה בגלל שיפוצים. אבל פיצה. זה פיצה. זה פיצה. ואני אוהב את כולם באופן קיצוני הלילה. חיבקתי את אימא ונתתי לה […]
פרפרים. פרפרים שהיו כשאתה הגעת וגם כשלא. פרפרים ממכרים מרתקים, מתעופפים. אלי. איך יכולתי לדעת, צחקת עלי שהשתנה לי הקול. זה באמת היה מצחיק. ומביך. ומעצבן. ומעליב. אבל תמיד הבאת […]
הם דברו על פעם בשבת. אבא סיפר שפעם הוא היה בחור ולפני זה ילד, אבל אני לא מאמין לו כלכך. או שהוא עדיין ילד, או שהוא בחיים לא היה. הוא […]
I'm doomed. I'm doomed. Doomed for good. Hiding in a hood. Running from my mood My blood, my mud. My bad I'm sorry. Don't you worry, Dad Im mad. Don't […]
וכאילו שזה מגניב; אשמת הכוכבים עשה לסרטן מה שדמדומים עשה לערפדים. אבל אני מאז שקראתי על דרקולה, בספר צהוב ומתפורר עם ניבים, עם חותמת של ספרייה שנסגרה מזמן, שנאתי ערפדים. […]
גשם צעצוע יורד מחוץ לתחנה, עדין ורך כמו לטיפה. הוא נתלה על עצים וקורץ. אני צוחק אליו, ומשתעל ומקנח את האף. גם אני כמוהו מטפטף. לעזאזל הוא יפה. פאק. זה […]
אני שונא את הצרחות. הם גורמות לי לרעוד, אני מכניס אוזניות ושם על הכי גבוה, האוזניים שלי כואבות, אבל זה עדיף. אני עדיין שומע. הדים. אני מחבק את עצמי ומנסה […]
יש לי חתולים. הרבה מהם, אבל גם אין לי אף אחד, אתם מבינים, איך חתול יכול להיות שלי? כשאימא אומרת שאני שלה ושאסור לי לחזור מאוחר. אימא גם לא אוהבת […]
הסגרייה הראשונה המחורבנת. אז יושבים כולם, חברים, בחושך, בפארק שפעם שיחקנו בו חבושים. המנורות דפוקות, עשות צללים במקום אור. אני מחייך אל ההוא שגרר אותי לכאן, הוא בכלל עושה לי […]