רחוק מחומות האבן, בדיוק במרכז החצר, היא עומדת נוהרת. את השלווה שלה מרגישים גם כאן, בשוליים. החדר גדוש באנשים שבאו לראות אותה לפני הסוף. לגעת בשערה השחור הם לא יכולים, […]
ומחר זה מגיע. השקט שלי עם כל הזעם ובלי אף אחד לידי להספיג את דמעותיי. הרבה יותר בטוח בלי מילים לא מחושבות שנופלות על אוזניים עוינות. שם, בין עצים ואדמה, […]
לא האמנתי שאגע, אגלה. אדע את כל הטוב שחבוי בתוכך. ולחשוב שתמיד נצמדת אל גופי. קרוב אלי ועם זאת חסרתֲ. כלל לא ידעתי את קיומך עד שנגעו האצבעות יד פורצת […]
רועדת, אני מביטה בספל שנותר. מיהרת לברוח מעליי והכוס לא הספיקה להתרוקן. וכמה טעימה הלשון שלך כשהיא חמימה ומתוקה מהתה. אני מקרבת את הכוס אל שפתיי, להרגיש אותך להתמלא בך. […]
מתוך קרעי שינה אני חושבת אותך. ידיי מחפשות אחר פניך שפתי מגששות את שפתיך. ידיים חזקות לופתות אותי לא יתנו לי להתרחק וקולך (אני כמעט נוגעת בו) הולך ודוהה.
בתוך מעטפה זעירה הוא מונח. ואני הוספתי נרתיק מסביבו, ספרים מעליו, מגירה להכיל, ומפתח לנעול. וכל שרציתי ללטף צוואר בכיכר, להרגיש שפתיים בשמש, לחבוק מותניים בין העצים. רציתי אותָּךְ באור.
מילות היחס החסרות מזכירות לי אותך. מילים נעדרות נחבטות בין עיקשותך לידי ההולמת. גם לי לא הייתה שפה בבית לא היו מילים כלל. רק אני לפעמים החבאתי אותיות בארון והברות […]
בלי משקפיים אני ממציאה עולם. אני לא באמת רואה אותך, אתה יודע. כשאתה מתקרב קרוב קרוב כבר אין לי ברירה. אני חייבת להסיר אותן. ואז זה כמו פעם עם הפזילות […]
לפעמים קורה שכפות רגלי נשארות על האדמה. הן מסרבות להינתק ממנה. והכל מאוד מחושב. רגעים שכאלה מתגנבים לעברי ומנערים את החלום שלי. אני יודעת שהפחד שם אוחז בי חזק. מחניק.
והכל מאוד מחושב. אך לא אצלך. את מיוחדת, נועזת, מסעירה. לא מפחדת משום דבר. זורמת עם האהבה שלך אלי. מקבלת את כולי חיה למעני. למעני הכל ייזרק הצידה כאילו לא […]
לו רק יכולתי לגמוע אותך לעד לא הייתי נשאר צמא אליך. צעדייך המתרחקים עלולים להשכיח את שהיה. אצבעותי זוכרות את ריחך, חלל פי עוד חש את נשימותיך, גופי מתנועע עם […]
ליום הולדתי ה-6 קיבלתי קופסה שחורה קטנה עם סרט. עיני אבדו בחשיכה הגדולה. אינסוף חרדות, ומבחוץ שמונה פינות וסרט משי. מצאתי נחמה באפילה שיודעת את סודי. וכשאמרתי די היא מצאה […]
כשהאור נוגע בעיני אני נלכד בחלומות. אני רואה רק אותך, שוכבת בחדר הקר שם, בקומה השניה. מעבירה את אצבעך על שפתיי שותה את כולי. אני חושב רק אותך אפי קבור […]
לראשונה הבחנו בה כשנכנסה מתנשפת לשיעור. "סליחה שאחרתי" אמרה. נפש לא ראתה אותנו, העיניים החזקות שלו, איך נצבענו באור ונמלאנו חיוך. כשהיא מרימה את ידה בשיעור, חולצתה מתרוממת קלות והקימור […]
היא אורגת מילים ומפריחה אותן כמו בועות, שנוגעות בי ברכות ומתפוגגות אחר שניה. אך מגען, עורי עדיין לח ממגען זמן רב אחר כך. אני עורג למילותיה מלטף אותיות כעיוור כי […]
כמה שבועות הספיקו לי כדי להבין שאין התאמה. אכן, לא הכרנו אותי ולא ידענו מי אני וכבר עבר. אינני יודע, אולי זה השלג השנוי במחלוקת שריפה את ידיי מכל העניין. […]
לא צָפיתי את בואו בשעה כה מאוחרת ועדיין… יכולתי להיעלם. הצצתי מבין השיחים חושפת את עצמי וכאילו לא רואה את שמתקרב. הוא ירה לעברי בודדות ואני, פצועה, התעלמתי מהרעש. בחשיכה, […]
אדל מספרת: כמה דקות אחרי השיחה עם מרכוס נכנסתי לחנייה מתחת לבית, לא בשביל לקחת את האוטו אלא בשביל להוציא משם את אחד הכלבים. בביתנו יש שתי כניסות לחנייה, לכן […]
פעם כשאבדה בבית הרגישה שהיא היא. רק היא ועצמה ואין אף אחד, רק היא לעצמה ואין עולם. היום היא לא יכולה ללכת לאיבוד. לפעמים היא מציצה החוצה מבעד לחרכי התריס […]
הבאתי סלע לעולם והוא ניצב לידי. צומח בקרירות שאני איני מסוגלת לחדור. זוהי מתנתי הנפחדת לעולם. אני מחליקה עליו את ידיי, ממששת את השלמות, תוקעת ברוך מסמר מברזל. מחברת לעד.
כשהנחת את ראשך בחיקי, גלגלתי ניחומים לעברך, ובעצם לי הם. לא לעריה ייחלתי, אך בה אתכסה. קצת קריר לי מדי פעם. הי, אני האחרונה להכחיש. ובכל זאת, קל לי יותר […]
איך קרה שדווקא לך עם המילים שנטועות גבוהה גבוהה בתוכך, זה קרה? קיבלת חבילה עטופה בדמי עם סרט. והשקט הזה נותר עד שהוחלף בגיבוב אותיות והברות. תל שממלא כל פינה, […]
אל השדה הגעתי במהירות גבוהה מדי, כהרגלי. אני צריכה ללמוד לנשום לאט גם כשממש לא בא לי. שקט השתרר בעולם וגופי עוד מיטלטל. ידיי עייפו ואיתן גם השמש. כבר 4 […]
״כדאי שתגיעי. הוא נפל היום.״ מודיע לי קולה המרוט של בטי. בלב כבד אני יורדת במדרגות ומטפסת על האופניים השחורים שלי. ברחוב הנטוש רק רעש אופניי החורקים נשמע. מרחיק ממוחי […]
איתי? אתה שומע אותי?" אני לוחשת. איתי שוכב דומם על המיטה למרגלותי. כמה ימים כבר עברו? בבוקר העלמתי בעט עוד יום מלוח השנה. אני מקרבת כורסה בלויה אל מיטתו ומתיישבת […]
לפני עשרים ושבעה ימים הגעתי הנה, ומאז אני מתבוננת, אך לא רואה דבר. עמליה מגישה לי תה חם ושתיקה מֵקֵלָה. איני יודעת אם כבר הצליחה להתרגל לביקוריי המתארכים. אין בפיה […]
המים מלחכים את ברכיי. ברגעים שכאלה אני אוהבת להשתעשע ברעיון שאני זקופה וגבוהה. לפתע אני רואה אותו קרב אלי. לעיניים זרות הוא נראה עדין, אך אני מכירה אותו אחר. אין […]
קולה מתערבב באפלה הסמיכה, "אני לא רואה אותך". שפתי לא-נוגעות מאחורי ברכיה. אני נושף ושומע אותה נושפת חזרה אלי. "אבל עכשיו אני יודעת איפה אתה". לשוני מטיילת על השוק שלה. […]
יערה שלי מתבוננת דרך החלון, אצבעה מלטפת ענף צעיר דרך זגוגית. "אני חייבת לצאת", כך היא אומרת, והקול שלה נישא כל הדרך ממרום גבה, מתגלגל על מותניה ומחליק אל תוך […]
טוני אוחז בעדינות במרפקי. ידו השמאלית ממששת דרכה אל פרק כף ידי. "זה מדגדג", אני מתפתלת. "אל תזוזי", מחזירות אותי עיניו החומות אל שולחן הניתוחים. אצבעותיו ננעלות עלי ואני רואה […]
