השעון המעורר רעם במקומו בעוד ספיר התמתחה במקומה בכבדות. ספיר הציצה לרגע בטלפון הנייד שלה. שתי שיחות שלא נענו מליהיא. אחרי פעמים בהם דחתה על סף את דעת חברתה להקים […]
ים נתן לזמן לעשות את שלו, להניח לפצעים להיעלם . הוא נשם נשימה עמוקה וידע כי צרות ממתינות בשבילו מעבר לפינה . הוא ידע ששיקום ארוך ומייגע , הוא יצטרך […]
קר פה, שלג ירד כל הלילה. חושך מוחלט בכל המקומות שבהם אני הולכת החיוך שלך נוצץ כמו שלטי חוצות המופיעים במורדי הרחובות. מכל הטעיות למדתי לקח, הלב שלי הוא חדר […]
חלמתי אתמול בלילה, על גשר מעבר למים וטחנות הרוח המאובקות . ברגע של היאבקות והרסיסים של מטוס הנייר באגם . שברים של מגדלי אור, פסלים עשוים חרסינה ניצבים על שידת […]
לפרק הקודם: תיקי רז #1 חתונה סיוטית: פרק ה’ — "וזה כל מה שאני יודע" סיכם האיש הקשור. "בסדר, אז…" החל האיש החסון. אבל אז עצר כאשר דמות בעלת מסכת […]
בחצי כוח אני מנסה לשכוח את מה שאמרת לי ביום אמש את עושה אותי קטן , חסר רגש. יש לך מהירות של סוס וברגע קט , מלא היסוס את ממהרת […]
אמרת לי שבשישי מותר לטעות, אז הרשתי לעצמי לטעות בכל פעם מחדש. כבר כמה חודשים שלא דיברת איתי וניסיתי שלא להתרגש כי הבנתי למה חזרת אליה בכל פעם שרצתה. לא […]
לפעמים את שוכחת איך זה מרגיש להיות אהובה. להיות בטוחה לחלוטין במקום שלך- עטופה, מוגנת, חסרת דאגות. את מתבוננת בתמונות ישנות שבהן את מישירה מבט למצלמה, ויש אור שקורן מתוך […]
בשביל האופניים תרה אחרי לבך הגלגלים מסתובבים ,הגוף כבר עייף רוצה לעצור הרגלים מאיצות רגל למטה רגל למעלה צורבות הן בשדה העצב. בשביל הפרחים עצמו את עלי הכותרת הטל הרווה […]
פרק 25 – 'הכל כרגיל'~ "כן?" גיא מצא את עצמו עומד מול דמות גבוהה על עקבים. כאילו, היא נעלה עקבים, אבל גיא ניחש שהייתה גבוהה גם בלעדיהם. או שלא הייתה […]
אל תפחדי, כל עוד את נושמת החוט לא יקרע. תנשמי, הדרך צרה כמו חוט דייגים. אל תדאגי, זה בסדר לעצור לרגע, להסתכל לאחור, להתגאות בדרך שעברת. זה בסדר לאבד קצת […]
החיים מתחילים ברגע שאת מתחילה לרקוד אותם. לשנע איברים, במחול של כאב ושמחה. צחוק ודמע. הגוף מקבל חיות והסנטר מורם. יש רגעים שכאב מציף את כל המערכות. הגוף מתנוון. את […]
האח התאום הבית של סטן נראה כמוזנח מאוד כבר שנה אף אחד לא גר בו , כולם בבית של הרה , רק אדם אחד נמצא שם ,שד , מחזיק בידו […]
מעיין הרגישה צביטה קטנה בליבה, היא חששה שהיא לא תספיק בזמן , הפלאפון שלה צלצל פעמיים . היא לא הספיקה לענות. שמואל התקשר. היא לא ידעה אם לחזור אליו או […]
מול אוולין עמדה הדיקנית, לפתע קימרה הדיקנית את גבה וכאילו התכווצה ובמקום הדיקנית עמדה עכשיו נערה היא הייתה נראית בערך בגיל של אוולין, שערה היה ורוד ופרוע וחצי ראשה היה […]
במקום בו איבדתי הכל מצאתי את עצמי ומה יהיה מחר? התקווה שייכת לאתמול העצב נהפך תהומי אף אחד לא מבין אבל כולם מחבקים אין דבר שלזה אותך מכין איך נוטעים […]
כל שנותר הוא למצות עד תום כל רגע ורגש שיביא היום לחבק את העצב ולטבוע בשמחה ללקט כל רגע שלא ייפול לתהום השכחה לחייך חיוך רטוב מדמעות זהו האדם שארצה […]
אני מאחלת לעצמי לקום לבוקר חדש בו תתנגן מוזיקה אחרת לא ג’אז, לא בלוז, אולי קצת נשמה כך אולי סוף סוף אבין – זו לא הייתי אני, זה היית רק […]
ברחוב צר שאבניו רבועות ושני צדדיו קירות בתים מלבנים מלבניות הלך ישר אדם עגלגל עד שהגיע לשער מקושת שמאחוריו נקודות התארגנו בעולם תלת ממדי לגן משחקים לזמן הפעוט
הכל התחיל בלילה של סופה.. זו הייתה סופה קרה, סוערת, לא רגילה. לא עוד מהסופות הנחזות, המאכזבות. סופה אמיתית- בלעדית בלילה ההוא השתנה הכל, פניה לא שבו עוד כשהיו מאותו […]
קשה לי שאת נמצאת בבידוד לא מסוגל לבלות יום אחד נפרד, סופר את הימים במתח אמרת שאת חוגגת לבד בפסח. עברה כמעט שנה מרגיש טיפה חולשה עברה בי רעדה אולי […]
את שותקת. את מוותרת על הקול שלך. יש לך דעה, ואת בטוחה שאת צודקת, פשוט לא בטוחה מספיק. אז את מוותרת ומניחה שאם הם אומרים דעה אחרת בתקיפות, כנראה שאת […]
זה אליך אף אחד לא באמת רואה אף אחד לא באמת שומע לפעמים כל מה שאני רוצה זה לצעוק, לצרוח למישהו שיודע שיודע מבלי שאצטרך לומר שיידע מה אסור ומה […]
יושב בבר מה נסגר עם עצמי? כבר מאוחר עוד רגע כבר כולם יוצאים הכוס עוד מלאה אני צריך לגמור אותה רעשים מוזרים רצים בקול זמזומים ופנים מטושטשים, אני עומד ליפול […]
נתתי לך הכל ואת ניצלת אותי נסעתי איתך שעות כי שיקרת שיש קולות רצית שנתחתן ודיברת עם מחזרים הקדשתי לך שיר שמעתי אותו המון על כמה אני לבד שאני רוצה […]
זה לא קל לנשום כבר עוד התקף חרדה עוד לילה בלי שינה עוד חלום הזיה אני איבדתי שירים ממש אהבתי אותם למה הכל מזכיר אותך? למה אני לא רוצה לחיות […]
לקחתי צעד בין מיליוני הגופות הקרות, זרוקות על הרצפה ללא רוח חיים, הרמתי את עיניי במבט אל האופק, לא מעזה להסתכל עליהם, על האנשים, האזרחים והלוחמים שלי, שהקריבו את חייהם […]
"פצצה מתקתקת". כן, בדיוק ככה הייתי קוראת לו כשהיה לי אומץ לעמוד מולו. בפעמים המועטות שלא עניין אותי כמה מכות אספוג, העזתי לעמוד גם על רגליי האחוריות העיקר שלא אשתוק […]
אז…. הפרק הזה בא באיחור, ואל תתלוננו, אתם, (לפחות ספיר) ביקשתם את זה. דרך אגב, ברגעים אלה ממש, פרק 9 עובר עריכה יסודית, מפני שאמרתם(גם כן ספיר) שהוא לא אמין […]
"מלי," "מממ…" "מלי!" היא מזדקפת במיטה ומביטה בי במבט קרוע. "אתה לא תיתן לי לישון? חרא של חיים ואתה גם מעיר אותי?" "יש אויבים, מלי." "אה?" "הם נכנסים לבתים שלנו, […]
