-את הריח שלו ! כל יום הוא נכנס לכיתה בבוקר והריח הזה הריח שגורם לי לנמוס ואז כשיוצאים מהכיתה שכל ה"לוקר רום " (אין לי מושג מה זה בעיברית …) […]
למחרת קמתי בבוקר, עייפה מדוכאת וכמו השגרה שלי בימים האחרונים בלי חשק לחיים. התארגנתי באדישות לבית ספר והלכתי מבלי להוציא מילה אל עבר ההורים שלי על אף שהם ניסו ליצור […]
אני פוקחת את העיניים באיטיות אך מתקשה להשאיר אותן פקוחות כשאני מבחינה באור לבן שמסנוור אותי. "וויליאמס, הגיע הזמן להתעורר" אני שומעת קול עמוק מנקודה מסויימת בחדר. האור מסנוור אבל […]
היא שאלה עצמה האם העין שבוהה בה מהמרומים היא מציאותית ולא בדיה שהמציאה, כשאר הבדיות שהייתה ממציעה במשך חייה האומללים, או שמע רק תעתוע שהחיים החליטו להעניק לה, השמיים נפתחו […]
שיעור ספורט, השיעור האהוב עלי. אני מקווה שנשחק כדורגל. אבל זו רק אני ועוד מעט מאוד בנות. והמורה לספורט מודיע: "היום נשחק כדורגל!", ומוסיף, "דניאל אריאל אורי וניר – לכו […]
פרק1, הקבלה נסענו באוטו ביחד, אני ואבי. היינו בדרך למבחן קבלה לכיתת מחוננים, פרויקט של מכון קרן. הגענו למקום הבחינה וחיכו שם כאלף ילדים והורים שם רק בשער, זאת ראיתי […]
-נועה-: "אני יכולה לדבר איתך רגע?" פניתי לעומר בהפסקה ביום למחרת. הוא ישב עם כמה חברים שלו, אבל חייך אליי, אסף את הדברים שלו ובא אחריי. שמעתי כמה רעשים כשהתחלנו […]
לפני הכל, רציתי לספר על עצמי. אז ככה, נגיד וקוראים לי רוז, כמו מ"דוקטור הו". אז ככה, אני בתיכון. יש לי בלוג בישראבלוג. ו.. זהו בעצם. האמתי שזה לא זהו, […]
•אוראל• ״אני לא רואה סיבה לדאגה,הכל בסדר״,הרופא אמר לי כשבדק לי את הבטן ״אז..מה הכאבי בטן האלה?״,שאלתי ״את צריכה לנוח הרבה,לאכול כמו שצריך ולהירגע,להיות בלחץ לא טוב בכלל לתינוק״,אמר לי […]
"סבא…"אדם הנכד שלי אמר לי ברגע שהוא רץ אלי. "כן אדם"עניתי לו והנחתי אותו על הברכיים שלי. "איך אתה וסבתא הכרתם?" הוא שאל בקול המתוק שלו. "זה היה כשהייתי בלהקת […]
“ליהיא” הצלחתי להשחיל מילה מפי וזזתי אחורנית. היא מיד נרתעה והתרחקה ממני. “אוי זוהר אני ממש מצטערת אין לי מושג מה קרה לי” היא אמרה וכמעט התחילה לבכות שוב. “זה […]
בבוקר התעוררתי וראיתי שאני עדיין בשמלה של הנשף. נכנסתי מהר להתקלח וכשנכנסתי למטבח להכין לי משהו לאכול ראיתי את בן ישן על הספה ונזכרתי שעברנו לגור ביחד… נבהלתי מהמחשבה הזו […]
מי ששם לב, יודע שאני כותבת את love more . והחלטתי שאני לא ממשיכה אותו . מכמה סיבות: א. אין לי תגובות. כך שאני לא יודעת לאן לכוון את הסיפור […]
וואו תקשיבו פסח זה חג מטורףףף ובצער רב אין לי זמן לרשום את הפרק אני מבטיחה שבערך יום שני אני יעלה פרק מצטערתתת הפרק הבא יהיה ארוךךך אוהבת -אני חג […]
היי, דיכאון, מה אתה עושה? אתה נמצא אי שם בלב, ורק מחכה להזדמנות הראשונה שלך לקפוץ. ידיך אגרופים שהולמים בי עם כל נשימה, רגליך מלאות קוצים שדוקרים אותי עם כול […]
לוסי רייד בת 16, והיא שונאת ילדים מלוכלכים ונחשים. לא ילדים נחשים, אלא פשוט נחשים. פרקר קוב בת 16 גם היא, והיא שונאת דברים חמודים. לוסי רייד ישנה עם ארבע-עשרה […]
פרק 13-מסטיק מנטה. ~נקודת המבט של סהר~ "אוקיי חבר'ה ולא לשכוח היום בשבע בשער!"אופיר אמרה בסוף השיעור של הקורס האחרון להיום בזמן שכולם ארזו את חפציהם לתיקים. היום בערב יש […]
עוד נער נעדר ועוד סבא שמת מסרטן ועוד נערה שנאנסת ועוד ילד בוכה שירימו אותו על הידיים ועוד אישה שחוטפת דום לב ועוד תינוקת שנדרסת ועוד צמח מתייבש ועוד גבר […]
בכל לילה, של היום האחרון בחודש, יש את האנשים חסרי המזל, האנשים שלא זוכים לראות את היום הראשון של החודש הבא. אם אתה אחד מחסרי המזל, אתה תקבל שיחה בדיוק […]
פרק 36 – ריקנות "הכל בסדר?" אורה שאלה, דאגה ניכרת בקולה. צחקתי והנהנתי באילוץ, אחר כך העברתי את מבטי על פניה הדואגות, "אני אוכל אולי להתחיל מחר בבוקר? אני לא […]
טוב, לרשום לעצמי: לעצום עיניים בעת הצניחה למותך, 'לא עוזר'! עזבו לא משנה… לא נרגעתי גם כשעיני היו עצומות אז החלטתי לפתוח אותן חזרה, הבטתי למטה, למקום אליו אני נופלת. […]
יום ראשון, 18 בדצמבר אני כותבת ביומן הזה, השייך לי ואך ורק לי, כי זה המקום היחיד בו יש לי פרטיות. זה המקום היחיד בו אני יכולה לפרוק את מחשבותיי […]
אשטון ארווין: היום לוק עוזב את סידני, עולה על מטוס ומתחיל חיים חדשים בקצה השני של העולם. אני שוכב על הגב במיטה שלי עם עיניים פקוחות ומבט בתקרה בזמן שאני […]
הבוקר עלה והגעגועים שוב מציפים אותי העיניים מחפשות אותך והידיים זקוקות לחיבוק שלך לאיפה נעלמת לי? קשה לי להסתגל למצב החדש אבל אני נלחם נלחם למען האושר שלך אני לא […]
בואי ותושיטי לי יד נברח שנינו מכאן מיד בואי ונשכח מהכול נעבור ביחד כל מכשול לכי בעקבות הלב תדעי שאותך אני אוהב בכל החלטה שלך אני תומך ובעיניים עצומות עלייך […]
נקודת מבט דניאל: "אז חזרת לזה?" בן שאל אותי בקול נואש כשהתיישבנו במקום. "הכי כיף ככה, בלי מחויבות, בלי אחריות,בלי דאגות ובלי אלף פעם סליחה ביום,ומיליון פעם שאתה אומר לה […]
תקווה היא מילה מאוד יפה בשביל שום דבר הרי אין כלל למה לקוות בעולם כל כך אכזר מימושה תמיד מאחר להגיע ואחרי זה מצפים שאני ארגיע. קוותי ליותר מדי דברים […]
פסח שמח אהובות שלי. מצטערת שלא העליתי פרק הרבה זמן אני פשוט עובדת על פרק כפול (בן נכנס לתמונה) והפרקיים יעלו היום. תודה לכל המדהימות שעדיין עוקבות אחרי הסיפור לא […]
אני בחיים לא ישכח את היום שבו נטשו אותי הבן אדם שאני הכי אוהב בעולם נטש אותי, כאילו הוא לא רצה אותי יותר. ואני בחיים לא יישכח את מי שעזר […]
ונוס לבשה את מיטב בגדיה, שמלת קטיפה ארוכה שצבעה לבן. היא הייתה צמודה יחסית לגופה עד המותן, שם התרחבה מעט כדי לאפשר הליכה נוחה. היא הברישה את שיערה הכהה ואספה […]
