סיפור המספר על הילד אוון שמאוהב בילדה גילה, אך גילה מסתובבת עם רון, וטסה עם רון לארה"ב, ביחד. אך אוון לא מוותר וטס אחריה עד קצוות העולם, רק בשבילה. מכירים […]
השעה הייתה 7:30 בבוקר, שמעתי את גיא צועק לי "אלי קומי כבר אמא לא תסיע אותנו לבית ספר ואז נצטרך ללכת ברגל או ליסוע באוטובוס של בית ספר" כששמעתי אותו […]
כדי שלא יהיה קשה מידי, אני כותבת יומן. אני כותבת מחשבות שצפות או דברים שאני רוצה לזכור. לפעמים אני כותבת כדי לכתוב, לשם ההנאה. לפני כמה חודשים ביקרתי בגלריית ציורים, […]
היי אני אליסון וויליאמס אני בת 15, יש לי אח תאום קוראים לו גיא נראה סבבה לחברה שלי מאיה יש קראש עליו היא מתארת אותו כחלומי ומושלם אבל מה שאני […]
קוראות אהובות שלי. אחח מאיפה להתחיל? אני יודעת שההודעה שאתן הולכות לקבל עכשיו בוודאי תעצבן אתכן, תעציב אתכן ובטח תרצו להרביץ לי למשך כמה רגעים. אז קודם כל לפני ההסברים, […]
כולם מנסים להעביר מסרים מנסים להבין את משמעות החיים אבל החיים הם כמו טלפון שבור כל מסר הוא לא ממש מובן או ברור. כולם מנסים לשמוח כל הזמן להתעלם לפעמים […]
"אם היית יכולה לתאר את כל הרגשות שלך במילה אחת, איזו מילה זו הייתה?" "בדידות" עניתי מהר. "גם אתה הרגשת פעם ככה? בודד?" "כמובן, המון פעמים. תחושות כאלה מגיעות המון […]
לא ראיתי אותם הרבה זמן, למעשה אני ישבתי כל יום בפתח הכפר מחכה לפרשים השחורים של הקיסר פובוס, מידי פעם עברו כמה כרכרות של סוחרי צמר, אך לא היה זכר […]
•אביב• לידור הגיע לחדר שלי, בשביל לדבר. מה הוא כבר יכול להגיד שלא אמר קודם לכן? חשבתי לעצמי. ניסיתי להישאר אדישה, חזקה, למרות שבתוכי מתתי לצרוח, להוציא את כל מה […]
לא נבהלתי, הלב שלי לא דהר קדימה, רק הרגשתי במתח כי רציתי לדעת מי היו הערפדים האלו שבאו לכאן ומה הייתה מטרת הביקור. הם עמדו בכניסה אבל לא נכנסו, שמעתי […]
"זה פשוט לא ייאמן," אימא שלי סיננה בעצבנות כשישבנו לבד על המרפסת. היא בדיוק חזרה מפגישה עם המנהל של בית הספר והיתה עצבנית ודרוכה. "מה לעזאזל חשבת לעצמך?!" היא פנתה […]
טיפה אחת , בעולם גדול . טיפה אחת , שיכולה לשנות הכול . טיפה אחת , הטיפה שלך . היא נמצאת אצלך . היא תמיד שומרת , משנה . טיפה […]
אני זוכרת איך הייתי מסתכלת על הציורים השחורים שלו , על התנינים והכרישים השחורים כפחם, אני זוכרת איך הסתכלתי בעצב על כל ציוריו חסרי הצבע , על הציורים שלו , […]
Life is for the living. Death is for the dead. Let life be like music. And death a note unsaid. A melody of silence. Words that can't be told. Yet […]
אנחנו יושבים סביב המדורה, אוכלים בשר ציפור ש – האיש שמסתבר שקוראים לו מנדה – תפס במלכודת חבלים. אנחנו יושבים ככה כבר שעות, וזה משגע אותי. זה משגע אותי שאף […]
לב נודד, אני צריכה לדבר איתך, אולי רק לכמה רגעים… הותרת אותי תוהה על כוונתך. על הרצונות, החלומות, כל מה שהשארת מאחור כדי להתמקד כל כולך במישהו שלא הפנה לעברך […]
how do you see someone so 'well hidden' dressed up normally when all others are not they dress to impress do confess or just guess ordinary's hipster as nobody try […]
לפעמים הרגש מבלבל אותי, הוא מחזיק בי חזק כמו ציפור צמאה, צמאה בכל ליבה לחופש. לציפור נמאס להיות כלואה בתוך הרגשות המקיפים אותה, אך הם לא מרפים. הינשופים אומרים שאהבה […]
רון הוא הידיד הכי טוב שלי. יש לו עיניים חומות וגדולות ושיער שחור נעים למגע. אני אוהבת להביט עמוק אל תוך עיניו של רון, סתם להסתכל – אין מעצורים לסקרנות. […]
פרק 7 פקחתי את עיני בפתאומיות. ׳זה מתגבר.׳ חשבתי. האוויר הלילי דקר בגרוני כמו סכין אך פני היו לחים מזיעה. זה הופך חזק מפעם לפעם. ׳אני חייבת לעצור את זה. […]
היום עבר ממש לאט. הדקות נמשכו כמו שעות והשעות נמשכו כמו ימים. עד שהגיע השיעור האחרון, שעתיים ביולוגיה, חשבתי שאני עומד להשתגע. כשעבר קצת יותר ממחצית השיעור מישהו הפריע למורה […]
אין לאן לברוח- פרק שיבעי •מיתר• "אני קופאת." צרחתי בחוזקה וחיבקתי את עצמי. היינו בהפסקה, והתיישבנו על הדשא הרטוב. הוא היה אחרי גשם, אז ברור שהוא ירטב. אני ואיה דיברנו […]
הייוש לכל הקוראות שלי!! אניי ממש מצטערת שלא העלתי פרק כבר כמה ימים כל השבוע הזה היה משוגע עם כל ההכנות לחנוכה (אני במועצת תלמידים) ובקושי היה לי זמן לעצמי […]
פקחתי את עיניי ושמתי לב שאני ישנה על ספה ולא בבית שלי. התרוממתי טיפה ותפסתי את ראשי שכאב בצורה מטורפת. התיישבתי על הספה וקלטתי שאני אצל זוהר בבית. קמתי בזריזות […]
"נו דניאל!" התעצבנתי, "טוב, טוב תרגעי" צחק והוריד את הבד מעיניי, ראיתי מטושטש תחילה, אבל אחריי כמה שניות הראייה שלי התחדדה- "סהר סמית'" אמר ברשמיות, "התירצי שאהיה בן זוגך?" שאל, […]
בדרך הביתה כולנו שתקנו. אריאנה ישבה איתי במושב מאחורה . היא עדיין לא עזבה את ידי כאילו פחדה שכשתעזוב אני אברח. אם מקודם הרגשתי הקלה הדבר היחיד שיכולתי להרגיש עכשיו […]
פרק ראשון:(חלק א) מנקודת מבט של אמילי(אמי): אמילי: היי בית אמרתי כשאני יודעת שאין אפחד בבית,ההורים שלי בעבודה וחוזרים בסביבות 19:00 לפעמיים20:00, חיממתי לי אוכל במיקרו הלכתי לחדרי, פתחתי תמחשב […]
טוב, אז החלטתי לעשות הפסקה קצרה עם הסדרה "צוות יד"א, ויש לי כמה רעיונות חדשים: 1. כיבוי אורות – נגמרה מסיבת סיום בית הספר היסודי, וכולם חוגגים. הנגן היה אמור […]
סוהרת – ביקורת הסופרת – זיו דנינו ♥ קודם כל, אני ממליצה על כל הסיפורים של המשתמשת הזו. אני גם מכירה אותה אישית, והיא מדהימה מכל הבחינות. הסיפור 'סוהרת' הוא […]
