פרק 15 – חלק א' – צללים מרצדים "את יוצאת?!" צעקתו של אדיר פילחה את הדממה והוציאה אותי מהטרנס אשר הייתי שרויה בו. "א…אה, כן, רק עוד רגע!" גמגמתי ונעמדתי […]
הימים ריקים כל כך. שעות שאני מבלה מול החלון השקוף שמולי. נוף ניו יורק נשקף לפניי. אבל כמו תמיד רק בה שקועים מחשבותיי. זה כבר מרגיש כל כך דפוק, מרדפי […]
"ס-סליחה" אמרתי בשקט, "זה בסדר" הוא ענה ושפשף קלות את ראשו, "את מוכרת לי" אמר לפתע, לא היה לי מה לענות אז שתקתי. "את לא הילדה הזאת מז´3 ?" שאל, […]
-התיישבתי בכיסא והמטוס המריא. ———————————————————————— שנחתנו, חשבתי על מה שהוא אמר הילד הזה. באמת כולם מתייחסים אלי שונה,בגלל אבא שלי. פעם אחת מורה העלתה לי תציון, בשביל שהיא תדבר אם […]
•לידור• התעוררתי מרעש הפעמון שהושמע בדלת, ליתר דיוק בכלל לא ישנתי. כל הלילה לא נרדמתי, התהפכתי במיטה מצד לצד. היא לא יוצאת לי מהראש. אני יודע שאמרתי לאביב שהנשיקה בנינו […]
אוקי, דבר ראשון אתם תחשבו שאני מוזרה, ומה לעשות, זה נכון. תתפלאו אבל אני אוהבת לשמוע ביקורת שלילית, אז מה שאני מבקשת זה שתכתבו עליי משהו רע.
שמתי לב שכמעט ואין לי תגובות על הסיפור החדש של נייל(בהתחשב שעל של הארי היה יותר) אז חשבתי קצת והחלטתי שהבחירה תעבור אליכן. חשבתי אם להמשיך לכתוב את הסיפור על […]
נקודת מבטה של יולי: גופו היה מיוזע. רגליו נעו בחינניות,תוקפות בכוח כשצריך ומפתיעות בזריזותן. שרירי גבו נעו בקצב מתחת לעורו הלח. ידיו הארוכות תקפו בעוצמה,גורמות לניקולאי למעוד אחורה. פניו מרוכזות […]
לא חשוד בכלל. עד כמה צפוי שהכתובת שברוס יביא לי יהיה בשכונת ערפדים מוזנחת בסוף אווריקה, היא הייתה חשוכה, אפלה ובמיוחד ריקה. היה אפשר להרגיש שזאת מאורת ערפדים על ידי […]
חייכתי בנימוס לאנשים שהחלו לזרום לאולם, עם כוס שמפניה ביד אחת והיד השניה מחזיקה את השמלה שלא תיגע ברצפה. עשיתי בשיער פן תלתלים עדין שבריקוד יהיה אפשר לאסוף אותו בקלות. […]
היי בנות (: חשבתן ששכחתי אתכן? בחיים לא! אני עובדת על פרק ארוך במיוחד, שישאיר את כולכן פעורות פה. הפרק יעלה או היום בערב, או אחר הצהריים. אוהבת 3>
כבר פרסמתי את החלק הראשון בנוסח שונה. בכל מקרה מסתבר שזה הפרק הראשון של פרויקט שאני עובד עליו. השפה היא בוטה אני אני כבר מזהיר. בגרסא של הוורד יש קטעים […]
די! זהו נמאס לי! כל יום כל היום 'מי הכי יפה בממלכה?' 'מי הכי יפה בעולם?' 'אני הכי יפה במדינה…' אוף…! ושעות על גבי שעות בתוך המראה הארורה הזאת,נהייתי כבר […]
חלקים מסוימים העדפתי להראות, קווין חייכה כשהתקרבתי אליה מניחה את ידי על פניה , הושטתי לאדם את היד השניה והוא הרים אותה אל פניו בעצמו , היו לו זיפים והוא […]
המשורר, משנורר, ממחזר את הדברים שרצים בראש מלקט, מתבלט, מקמט וזורק הכול, אין דבר קדוש כתיבה או שירה או ציור, הכול מוכר ומכור מוחה בזעם ומטיח השובר את השבור בנקיקי […]
אנשים נכנסים במהירות לחדר שלי ואני מרגישה שגרוני יבש וכואב אבל הצרחה לא מפסיקה, ארנולד נכנס ומחפש בפראות את האיום. דמעות זולגות על פניי וקולי נשבר לבכי מר, אף אחד […]
התהלכנו בחצר שהייתה מול בניין בית הספר ואז נכנסנו פנימה, הכל היה כל כך מסודר וישר שהייתי יכולה להשתמש בקירות כסרגל. "בואי, נלך למצוא את המזכירות. יש לנו מערכת מאוד […]
הוא חלף, המרד חלף, המרד נעורים הזה… זה היה נראה לי כמו חלום, בחיים לא חשבתי שאני אכנס לכיתה יד ביד עם האהוב, הוא ואני… כל היום שלחנו מבטים אחד […]
היי קוראים לי מיכל ואני בת 15 , אני לומדת בכיתה י׳ . יש לי שיער חום וארוך אני די אוהבת אותו , ישלי גם עניים אפורות וריקות . בזמן […]
אני מתעוררת שוב בחדר שקירותיו לבנות ורק ריח ניקיון חריף מבהיר לי שזהו לא חדרי, לפי קול המכונות והצריבה בידי השמאלית אני בבית חולים שדה במחנה. ידיי היו כבולות למיטה, […]
כשבן אדם נפטר מן העולם, הוא עובר לעולם אחר. אני לא יודעת מה יש בעולם האחר הזה, והאם הוא טוב או רע, אבל דבר אחד אני יודעת: שאם הוא שם, […]
אני לא רוצה להיות פה. אני רוצה להיות בכול מקום, לעזאזל, אני מוכן להיות מת וקבור עמוק באדמה, העיקר שאני לא אצטרך להיות בדרכי לארוחת ערב עם ארוסתי ומשפחתי. רוזי, […]
בצהרי היום, הלכה אישה אל דרכה הביתה ועל פניה הבעה כעוסה ומותשת. יום העבודה שלה לא האיר לה פנים. מרוב העייפות והדאגות, התיק שנח על כתפה לא היה סגור עד […]
*הסיפור לא מבוסס על סיפור אמיתי, אם זאת, כאלפי סיפורים אמיתיים דומים קיימים.* 1997 – דרום קליפורניה – מלחמת השתיקה: האויב הצליח להשתלט על כמחצית שטחה של קליפורניה. כאלפי גברים […]
הלימודים התחדשו כרגיל לאחר סוף השבוע. קנדל המשיכה לדבר על ניק שסינן אותה במשך כול הסוף שבוע ולא החזיר לה הודעות או טלפונים; היא שאלה אותי אם אני יודעת מה […]
פרק שני – 'סיפורם של קאי וסימון.' "נעים להכיר." חייכה רוז, למרות שביברור היא הייתה מבולבלת. "אז אתם, אחים אמ, חורגים?" היא ניסתה להתעניין. "מה קאי, לא סיפרת להם שיש […]
מיתר שכבה על המיטה ופנייה אל הקיר, ידעתי שהיא בכתה אבל לא רציתי להגיד כלום, היא צריכה את השקט שלה. ליבי ואורי שכבו במיטותיהן, ליבי עם הפלאפון ואורי קראה ספר. […]
חמש שנים עברו, קרול מעולם לא שכחה את קאי, היא למדה במשך חמשת השנים האלו להיות אסטרונאוטית, במטרה אחת-להגיע לירח. ביום ההמראה היתה התרגשות רבה, כמה כיתות מביתי ספר שונים […]
הם הביטו זה לזה בעיניים אבל פחדו להתחיל לדבר אחד עם השני, הם לא הכירו זה את זה וכנראה גם לא היה להם דבר במשותף חוץ מדבר אחד, קו האוטובוס […]
