אני מוצפת. טובעת. הכל גועש. לא כמו נהר גועש.. כמו סכר פרוץ. אין לי שליטה על המחשבות, והניסיון למצוא סדר והיגיון נהיה כמו למצוא נעל אבודה בבוץ. הכל נסחף ואני […]
בס”ד הוא נפרד ממני כשחיוך על שפתיו עם עיניים בוהקות המייחלות להצלחה. רציתי להוסיף איזו מילת פרידה אך היא הישתתקה ונהייה כבר מאוחר הוא הפנה את גבו וצעד למרחק. עיניי […]
גן העדן הפרטי שלי. עץ הדעת, מלא בשקרים. הפיתוי גדול איך בוחרים מה עושים? התפוח האדום, המפתח אל הלב, רק נחשים אומרים קח תאכל, אתה תתאהב. נחש הכיש, גידל רגליים […]
אני מרים את מבטי קדימה ורואה את המדבר, רחב, פרוש ידיים ומשתרע על אלפי קילומטרים. אני כבר מיואש. בהליכה, כשהרגליים הולכות והראש פנוי אפשר לחשוב על כל מה שרוצים. כבר […]
“את לא מתלבשת יפה”. המשפט שחוזר על עצמו כל פעם. אני מודה, לפעמים אני לא מתאימה בגדים אחד לשני, אני מתאימה אותם לאישיות שלי, ולפי מה שנוח לי. לפעמים אני […]
עיניה התכולות נצצו, והוא נשבה לקסמה. הניסיון שלה להצחיק, להרשים אותו, לדאוג לו, לאהוב אותו, הם הסיבה שהוא התאהב בה. התאהב בה בלי לשים לב, לשים לב להתנהגות שלה. על […]
למה החיים האמתיים לא יכולים להיות כמו בטלוויזיה? הדמויות השמחות שתמיד מקבלות מה שהן רוצות, הפתרונות היצירתיים והמהירים שבעזרתם כל בעיה נפתרת בשנייה, פרק אחד דמות רבה עם החברה הכי […]
תמיד שנאתי מספרים וכל מה שקשור לזה, חשבון הרגיש לי כזה מיותר, מה זה יעזור לי בהמשך החיים? בשביל מה צריך את זה? אף פעם לא הסתדרתי עם תרגילים ומשוואות. […]
…מתוך מפגש מס’ 8, מהמחלקה הפסיכיאטרית הסגורה של בית חולים גדול אלמוני במרכזה של עיר גדולה אלמונית.. כמעט בכל יום מחדש עברנו את הקומדיה- מלודרמה הזו, שלמדתי לתעב ביני לבין […]
הם פוסעים ללא הפסקה ברגליים יחפות על פסגות ההרים החשוכות והקפואות בשעת הלילה. אור ירח חלש מאיר את דרכם ואת אלפי הכוכבים שסביבם. ידה אוחזת בידו, היא יודעת שבעוד זמן […]
הוא היה בודד. חייל. נלחם על עצמו. בשביל אחרים. וכלא את הלב מאחורי סורגים. שתק רוב הזמן. התבונן, למד פרצופים קרא אנשים. הקשיב, לקולות מסביב. לכאב שבפנים. הוא ניסה לשכוח […]
אהבת נעורים. היית שלי מהרגע הראשון עם המבט הזה החודר, המרוכז כולו בי היית שלי עוד אז, בפעם הראשונה שנפגשנו ליבי פעם בחוזקה איים לצאת ולעטוף את כולך. רציתי אותך, […]
אני קופץ ראש לאגם. מבט קצר מסביב. מה אני רואה שם? אלה הם כל המלאכים אשר חגים מסביבי. מלאכי שכחה, מלאכי ידיעה. ירח באור קלוש וכוכבים מנצנצים. אך כל אותם […]
אני לעולם לא אשכח את הרגע הזה. הייתי ילדה קטנה, בסך הכל בת 9. נכנסתי בריצה לחדר השינה של הוריי, עם חיוך גדול מתנוסס על פניי. אימי עמדה שם ללא […]
רק ספסל העץ הקהה והנמוך-זה ללא המשענת- שמרופד בבד פרחוני,ונמצא ליד החלון,יוכל להעיד על מה שקרה מעליו יום יום במשך שנים רבות. רק ספסל העץ הנמוך יוכל להעיד על זה,כי […]
אשר החליט להקשיב לעצתו של אבישי ונרשם לחדר כושר כדי להוריד במשקל ולהפוך לגבר מושך יותר, ואז אולי מישהי תסכים להתחתן איתו ולגאול אותו מבדידותו. אחרי פעמיים בחדר כושר הוא […]
נובמבר מעולם לא הרגיש קר יותר ועדיין הזיעה טפטפה לי במורד הקרקפת. אולי אני התסריטאי של החיים האלה- אבל מי אמר שלא גם אוכל להיות השחקן הראשי? אני מציץ מבעד […]
יש משהו בשליחים שעושה לי חרדה, לתחושה לא נעימה בגוף. הם בדרך כלל אנשים קשיי יום ולא נעימים, ותמיד מזיעים. הם נכנסים אליי הביתה, מנחיתים את המצרכים על הרצפה, מסתכלים […]
הוא חתך בפרעות את הגדר היפה של השכנים שלי, אחר כך טיפס על המנועים, תלש את החלון ונכנס לחדר של אמא שלי. עוד נשאר שם הריח שלו, ריח של פחד. […]
השמיים היו עם מלא כוכבים, אז החלטתי לנסות ולספור אותם תוך כדי הליכה עם אבא. הרמתי את היד לשמיים והתחלתי לספור, אני יודע לספור כבר עד אלף. אבא הוריד לי […]
במחצית השניה של הלימודים המורה כוכי אמרה לנו שעכשיו שיעור הפתגמים הופך לשיעור הבעה ושכל אחד מאיתנו יצטרך לכתוב סיפור קצר ולהקריא אותו בכיתה. המורה שאלה מי הם שני התלמידים […]
היא ראתה אותו. יושב על החומה שבגן הציבורי ליד הבית שלו. “מה את עושה פה ?”,הוא שאל בחשד. “סתם מסתובבת”,היא אמרה ונשענה על החומה לידו. הוא עישן סיגריה והסתכל על […]
ירדתי למטה לחפש חברים לשחק איתם כדורגל ומצאתי את אסף וניר איפרגן בתוך בריכה מתנפחת, משפריצים מים אחד על השני בדשא מתחת לבניין שלי. רציתי להצטרף אליהם אבל לא הייתי […]
יערה תמיד מגיעה לגן עם כובע שחור מלא בנצנצים בצבעים כחול ואדום. ידעתי שליערה הייתה קרחת מתחת לכובע. כל הילדים ידעו, ומי שלא ידע שמע על זה מילד אחר בסוף. […]
ענהאלי התהלכה בדרכה הביתה במעילה הורוד כשבידה גלידת שוקולד. לא היה אכפת לה מהקור. היא לא יכלה שלא לחייך שכן הבחור החתיך מהמכולת היה כל כך נחמד אליה. וזה חימם […]
בתמונה משפחתית ישנה אני ואחיי עומדים בשורה. אני בת ארבע בערך, מביטה סביבי, אני מושיטה את ידי לאחי שלי, שלשמאלי. תלתליי שחורים, גופי שחום, שמלתי כחולה ועליה דב קטב לבן. […]
ככה חינכו אותי- להיות מחונך- ונאלצתי לגלות שבעולם האמיתי הידע הולך לפח. הייתי שמח לשלוח מישהו אחר לעשות הקפות, שירוץ במקומי, שירגיש ויתחשל, שיחוש כיצד מכל גרגר חצץ הגוף מתקפל. […]
אני איש של מעשים קטנים. כן, אני מאמין. אני מאמין שאפשר לשנות את העולם, או לפחות את עצמי. אפשר לעשות את זה בעזרת כולם. בעזרת התרחקות מגאווה. כן, אני מאמין. […]
שאלתי אותך מה דעתך על חייך? ומה שעניתה כבר שמעתי אלפי פעמים, חיי מושלמים יש לי מלא חברים וכיף לי בבית ספר או החיים שלי בזבל כולם שופטים אותי ואני […]
אני הולכת בצעדים איטיים וקטנים לאורך המסדרון, מפחדת למעוד או להתקל במשהו או במישהו. הופרדתי מחברותיי ועכשיו אני פה לבדי והפחד החל להתשלט עליי. האורות מעומעמים והכל מלא עשן וראשי […]
