“בא לי משהו מתוק” חשבתי לעצמי, בזמן ששכבתי במיטה. לאחר כחצי שעה קמתי, שמתי כפכפים, ודאגתי להכניס לכיסים את מכשיר הפלאפון, הארנק, המפתחות והאוזניות. בהתחלה תכננתי לנסוע לחנות ממתקים הסיטונאית […]
הכלב סיסרא הוא באמת כלב נורא ואיום. הוא גדול, שחור ומפחיד. יש לו שיניים גדולות וחדות. וכשסיסרא נובח – כל הרחוב רועד! אבל הבעיה הגדולה ביותר בסיסרא היא שהוא שונא […]
ישבתי על ספסל באמצע שום מקום והסתכלתי על העננים. הם היו נראים כל כך רכים וזה גרם לי לרצות לגור עליהם ולהרגיש נוחות בפעם הראשונה בחיי. שמתי לב פתאום שהציפורים […]
עליתי על הרכבת האחרונה לאותו יום. ידעתי שהולך להיות ריק שם, אבל עדיין הייתי מופתע מכמות האנשים על הרכבת. אחד האנשים שם עמד למרות כל הכיסאות הריקים שהוא יכל לבחור […]
פֻּצְ’קִיק, אחיה קטן של שושנה, הוא חתול שובב מאוד. החתול הקטן אוהב לעשות דברים מסוכנים, שכל האחרים פוחדים לעשות. לא אכפת לו מה כולם אומרים, הוא חושב שבגלל המעשים המסוכנים […]
כל ההצבעות חסרות-ערך באותה מידה. בבחירות האחרונות הוא הצביע גנץ-לפיד, בבחירות לפני כן ליכוד ובראשונות הוא כבר לא זוכר, אבל כנראה אחד משניהם. פתקים לבנים עם אותיות מוזרות הסתחררו למולו, […]
תמר ושושנה רצו ורצו בחושך, עד שנפלו לתוך שלולית גדולה. חתולים שונאים מים, בייחוד בלילה קר ורטוב שכזה. כשיצאו מתוך השלולית רטובות לגמרי, שמעו החתולות קול חם וידידותי פונה אליהן, […]
הסיפור התרחש בליל סערה נורא. שושנה ואחותה הגדולה תמר בדיוק חזרו מסיבוב לילי כשתפס אותן הגשם. הן התחבאו מתחת לעץ פיקוס ענק ועתיק. מתחת לענפיו הארוכים ומלאי העלים של העץ […]
אז הייתי מוטרדת. זה קרה לפני מספר ערבים, כשהמחשבות והדאגות עלו על גדותיי והכריזו בפעם המי-יודע-כמה על מלחמה. כשהגעתי לקצה, והנחתי על השולחן שלצדי את גביע היין שזה עתה רוקנתי, […]
היית יפה, ויופייך היה נובע בפשטותך מהיותך את בלי חוכמות. היית יפה, באותם הימים והיית מביטה במראה ורואה בצרות את גופך מעקמת חיוך, רואה את כל הלכלוך. והלכלוך? רק היה […]
הייתי ילדה קטנה שוכבת במיטה ולא נרדמת שומעת את הלב דופק על הכרית ומחשבה אחת שלא עוצרת רציתי לקום וללכת עד לקצה הלילה רציתי לצעוק רציתי לבכות רציתי לשנוא אותם […]
אישה מבוגרת ישובה בספסל, מתבוננת בהולכים ובבאים ברחוב. היא מבחינה באמא עם ילדה, בנער עם כלב ובאיש עסקים בחליפה. אף אחד מהם לא שם לב אליה. כולם מסתכלים עליה אך […]
בזמן ששושנה סיפרה לכולם מה קרה בימים האחרונים, עמדו החתולים סביבה פעורי פה מרוב תדהמה. “הכול התחיל שלשום,” סיפרה שושנה, “בזמן שאני ופֻּצְ’קִיק שיחקנו בחצר של משפחת רפאלוב. בדיוק כשפֻּצְ’קִיק […]
עד שהגעתי לכאן ועד שמצאתי לי רגע לנשום עד שהחזקתי חזק והצלחתי להמנע מלפול עד שהיו בי הכוחות לטעת גזע משלי אחד חזק בתוך שדה שיהיה כולו אני בתוך העולם […]
אני לא מתפוצצת. בכלל לא. אולי רק קצת מלאה, אולי כמה שלבים לפני שהפיצוץ צפוי להגיע, או משהו באותו איזור.. אני לא שבורה, ז”א- שלמה אני לא, ומרוסקת סופית אני […]
למה לא רואים אותי? אולי אני שקופה? כמו קופסאת זכוכית ולא בידי המפתח. אני כמו כלואה בתוך חדרי ליבי וחדרי ביתי ואין לי מבקרים. אני מסתכלת על המסך ומחייכת ולא […]
אמיל שאף לדבר אחד — להכרה. הוא רצה שיכירו את הציורים שלו בכל העולם ושילמדו את העבודות שלו בבתי ספר לאמנות. מאז גיל ארבע-עשרה פנטז שקובי מידן מראיין אותו בתוכנית […]
החתולים התכנסו בפחי האשפה הגדולים שבקצה היישוב. כולם כעסו, ייללו ורטנו ודרשו להעניש את שושנה. כולם – חוץ מתמר, אחותה הגדולה של שושנה. “ש ק ט!!!” קראה תמר בקול, וכולם […]
ואני עדיין זוכרת את מגע ידיך בי, כאילו זה היה רק לפני שעה קלה. אני עדיין מרגישה את הנשימה שלך, על הצוואר שלי, על העורף שלי. אני עדיין אוהבת את […]
המעטפה הייתה בצבע בז’, מסביב לפתיחה הסתלסלו קווים בצבעים כחול אדום. בידי הרועדת מעט, חתכתי את החלק העליון של המכתב. הרמתי את מבטי לעבר הורי, הם עמדו מחובקים לנגד עיני. […]
בְּיוֹם שֵׁנִי בַּבֹּקֶר הִגִּיעַ פֻּצְ’קִיק אֶל תְּמַר אֲחוֹתוֹ הַגְּדוֹלָה, כּוֹעֵס וְרוֹטֵן, וְכֻלּוֹ רָטֹב – מֵהַזָּנָב וְעַד הָרֹאשׁ. “מָה קָרָה לְךָ פֻּצְ’קִיק?” נִבְהֲלָה תָּמָר, “קַיִץ הַיּוֹם, אֵיךְ נִרְטַבְתָּ כָּל כָּךְ? אַתָּה […]
הנה אחרי כל כך הרבה זמן אני עדיין שואלת את עצמי, מניין נחתת עליי? הרי חד משמעית לא היינו אמורים לגמור ככה, או לגמור בכלל… אני עדיין זוכרת הכל מהתחלה […]
“אני צריכה למהר לעבודה, תכין לי קפה… בוא מהר! תביא גם את המצלמה!” “מה? מה קרה?” “אלה הצעדים הראשונים שלה… תצלם.” “כן, אני מצלם… בואי לאבא,” “בואי לאמא,” צעד אחד, […]
ואת עדיין ילדה… מה את צריכה את כל הכאב ראש הזה את שואלת את עצמך. את הדמעות בלילות, קוצר הנשימה משום מקום, את הזיעה בידיים, את הדופק לב המהיר ואת […]
חֲבֵרִים יְקָרִים, אִתָּם בֶּטַח הוֹלְכִים בְּכָל יוֹם לְבֵית הַסֵּפֶר אוֹ לַגַּן, לוֹמְדִים שָׁם דְּבָרִים חֲדָשִׁים וּמְשַׂחֲקִים עִם הַחֲבֵרִים בֶּחָצֵר. אֲבָל יְדַעְתֶּם שֶׁגַּם הַחֲתוּלִים עוֹשִׂים דְּבָרִים כָּאֵלֶּה? בַּיִּשּׁוּב שֶׁלָּנוּ, לְמָשָׁל, יֵשׁ […]
חששות רבים הטרידו אותי במהלך צעידתי המהוססת. מה אם יתעורר לחיים אחד מן אינסוף העצים הללו, שצורת גזעם מעצבת להם תווי פנים זדוניים וחיוך נבזי, ויבתר אותי לגזרים? שמא יצוץ […]
הלן נהגה בימי רביעי לצאת להליכה ארוכה, ״מאוורר את הראש״ כך היא נהגה לספר לחברותיה. את חולצת הספורט הפשוטה שעוד נותרה מהצבא לבשה לאט, עסוקה במחשבות על אה ודה. המכנס […]
ראיתי אותה בכל יום בדרכי חזרה לביתי. ראיתי אותה בערבי הקיץ הנעימים, בהן הרוח שיחקה בשערה ושמלתה התנופפה לה אנה ואנה. ראיתי אותה בלילות החורף הגשומים, רטובה עד לשד עצמותיה, […]
פעם אחת, לא לפני הרבה זמן, פנתה קבוצת חבריי ואליי ילדה. היא הציבה בפנינו אתגר, “תנו לי סיבה אחת טובה בשביל לחיות.” לא היה לי מה לומר, אז חיכיתי לשמוע […]
“רופאי הטוב… אנא ממך…” הם קוראים. אני מטה את אוזני אליהם ומניח ידי עליה כמעין אפרכסת, ואומר, “התוכלו לחזור על כך, בבקשה?”, ואלה מביטים בי בפנים מיוסרות ומיוזעות, לעיתים שולחים […]
