כתיבה זה כמו התמכרות. בהתחלה כשאתה מזריק אתה מרגיש תחושת התעלות מדהימה, כל כך מדהימה שאתה שואל את עצמך איך לא נסית את זה קודם? האושר שאתה מרגיש גורם לך, […]
דממה שררה בחדר הקטן, האפרורי. איש לא היה שם מלבדה. למעט זיכרונותיה, אשר לא עזבו אותה אף לא לשנייה בודדה אחת – הם רדפו אותה לכל מקום אליו הלכה. זה […]
"מאראל" הוא לחש "קומי". לא רציתי לקום. רציתי למות. רציתי למות מוות אכזרי כמו שהיא מתה. "תשאיר אותי פה," צרחתי. "תשתקי" הוא לחש והרים אותי "אתה לא יכול להגיד לי […]
מוות. זה כל מה שאני רואה. עיניי מטשטשות. "לא." אני ממלמלת ומתרחקת אחורה. אני לא מאמינה. לא מאמינה. "בבקשה. רוצי." הוא אומר בשקט. "לא!" אני מתריסה וזעם מעוור את פניי. […]
הביטו סביבכם ותבינו, אני מקווה שתבינו, אחרת אין עוד סיכוי. הביטו באיש הזה, ניצול השואה, שביקש ממספר נערים להפסיק להשחית ספסל, כי הרי זהו רכוש הציבור ולא הפרט. אל תמלמלו, […]
"אני אוהבת אותך." אני אומרת. הוא מביט בי בגועל. "ואני לא." הוא אומר בקול ארסי. "אני יודעת את זה." אני מזדקפת. "בגלל זה באתי לומר לך את זה. לא תמיד […]
הילד יושב בצד לבד לגמרי,הוא מורעב,רועד מקור ופצוע ואין לו אף אחד שיעזור לו. כי הוא נותר לבדו. בסמטה חשוכה,ריקה מאדם הוא יושב שם לבד לגמרי. כי הוא נותר לבדו. […]
זה דף לבן. ריק. אתם רק חושבים שמשהו כתוב כאן, אבל אין כאן כלום. אתם מדמיינים את המילים שאתם קוראים, או שמא עליי לומר שאתם קרואים את מה שאתם רוצים […]
המועקה שבחזי לא תעלם, כבר הבנתי. היא כמו הכדורים האלה, או הדינוזאורים, שכששמים אותם במים הם מתנפחים. כשאני טובעת היא גדלה. טובעת במה? טובעת בעצמי, בבדידות, בפחד מן הלבד. כשמזכירים […]
החיוך פרוס על כל פרצוף. אבל רק פרצופו אפוך מהכל. השמש זורחת והציפורים מצייצות. אבל הוא עדיין שרוי בדיכאון. אף אחד לא רואה את השינוי. אולי הוא קטן, אבל לעיינו […]
כל אדם הוא חלק זעיר, כמעט בלתי מורגש, מהפאזל האנושי. באיזה צבע כל חתיכה, אתם שואלים? (אתם בטח לא שואלים, אך בכל זאת אענה). לכל אדם צבע שונה, חתיכה שונה, […]
אני עומדת על הגג ואני יודעת בדיוק מה אני צריכה לעשות. אני רק צריכה לצעוד, רק עד הקצה. עכשיו, כול מה שאני צריכה לעשות זה לעמוד על החלק הזה, ממש […]
אני לפעמים מקבל פרץ יצירתי ופשוט הולך, בצורה הטבעית, ומתיישב ליד המחשב. פותח וורד. פותח אקסל. אבל לפני שאני מתחיל ליצור, אני אוהב להסתכל לכמה שניות על הדף הריק. לא […]
לעזאזל. בשם כול הטוב שבעולם, תגידו לי שאני נמצאת בבית שלי. תגידו לי שהתעלפתי על הספה מרוב שעמום. לא משנה מה, רק תגידו לי שאני שלא השתכרתי לגמרי אתמול. שלא […]
איך כל פעם כשאני מנסה להשקיט את המחשבות הכל עולה. אני נזכרת בכל הפעמים שבהם דיברנו, בכל פעם שהחיוך נשאר קבוע על השפתיים. וכשנעלמת הרגשתי כל כך לבד, כל כך […]
בכל סתיו היא עמדה מחוץ לחלונה, מביטה החוצה. היא אהבה לצפות בעלי השלכת הכתומים נושרים מהעץ הזקן. היא לחשה לעלים, ללא קול, וביקשה מהם לא לדאוג, לעוף. היא תמיד אמרה […]
אני לא יודעת מי אתה, אבל אתה נועץ בי מבט כאילו הייתי גרפיטי על קיר הרחוב. בעיניך אתה עובר על קוי המתאר של גופי- כאילו הייתי רכוש ציבורי. ואני מנסה […]
היא לא הייתה בטוחה בכלום באותו רגע. הוא ישב לידה, גבו זקוף, והיא נשענה על כתפו. היא הפגינה חביבות אבל היא עדיין לא ידעה כלום. מבטה תמיד היה ציני, כאילו […]
רציתי לספר על אחד הרגעים הרגועים ביותר בחיי. אינני יודע אם אתם רואים את זה מנקודת המבט שלי ככותב על מעשייה שהייתה למישהו אי שם בין סבכי הדמיון, או שמא […]
השקט היה מוזר, מין הפסקת אש מתוחה. "את בסדר?" שאל קול מאחורי, וגרם לי להתיק את מבטי מן הנוף המזעזע. "תלוי כיצד אתה מגדיר בסדר" אני אומרת, וקולי נשמע זר. […]
הברקים הבזיקו בשמי הלילה הכהים, חסרי הכוכבים. הרעמים נשמעו באיחור קל ומפתיע, כל פעם מחדש, והרעידו את השמיים השקטים. "לוס," נשמעה לחישה מהקצה השני של החדר. "לוס." הייתה זו אחותי. […]
אתם רואים אותם? כל כל הרבה צבעים מעורבלים וצורות חסרות מבנה מסתובבות סביבי, ריקות מאישיות, כאילו תפקידן הוא להסתובב סביבי ולהוציא אותי מדעתי. הן זורקות מתוכן קולות וצלילים חסרי גוון, […]
אני נוסעת על הכביש. רק אני, רק המכונית הישנה והקטנה שלי. מימני האגם, נראה כל כך שקט ורגוע. הציפורים שיושבות סביבו נחות- שום דבר לא קורה וככה זה מושלם. לאן […]
אבא, הרגתי אותה? היא איתך עכשיו, האם היא למעלה? אתה תוכל לספר לה שלא התכוונתי, שהעולם גרם לי לאבד שליטה, לגמרי? אבא, תאמר לה שאני מצטערת, בבקשה, תספר לה שהידיים […]
היא נגעה בקצות אצבעותיה בחול הרך. "מתי אשתחרר מהקללה?" היא תהתה בקול. כבר שנים שהיא לא יכולה לגעת במים. הכל בגלל תומס. היא לא הייתה צריכה להקשיב לו באותו הלילה. […]
כמה טוב להיות אטום, כשאין על איש לקבוע את קוי המתאר של ההתנהגות. כמו גם שלא יהיה עלינו להיות כפופים לחוק מסוים- אנו ננוע לפי רצוננו, לפי תשוקתנו, ללא צורך […]
אני נמצאת במקום מוכר אבל לא מוכר. אלפי זיכרונות מתבלבלים במוחי,אלפי קולות בתוך מוחי. אני כבר לא מסוגלת להבדיל בין המציאות לדמיון. אני מתבוננת בכל האנשים שמסביבי,ואני יודעת שאני שייכת […]
"בואי ילדה… עוד קצת…" הוא לוחש בחיוך. "קדימה, לאט לאט, אני לא אפגע בך" "לא! תעזוב אותי כבר לך מפה או שאני אקרא למשטרה!" אני צועקת בבכי. פניו נעשו לפתע […]
אני, חסרת השם, עומדת לספר לכם על הציפורים שלי. הן עפות לצידי בכל יום, צבעוניות ויפהפייות. אני רואה אותן בכל מקום, ומה איתכם, אתם מצליחים לראות אותן? אוי, אל תביטו […]
גשם יורד על קבר חשוף: הכאב שאני מרגישה בכל פעם שאני מביטה בקבר, הקבר שנמצא מאחורי הבית הישן והמתפרק. כל הזיכרונות מציפים אותי כמו אוקיינוס שחור. אני יכולה לראות את […]
סיפורים קצרים – עולם שלם בכמה משפטים
סיפור קצר זהו סיפור בהיקף מצומצם החוסך בפירוט ובד"כ מתרחש בזמן קצר ומתקיים במקום אחד, יש מעט דמויות, לרוב מוצגת בעיה אחת, קונפליקט אחד או רעיון עיקרי אחד. סיפורים קצרים בד"כ מבוססים על עלילה אחת בעלת רקע קצר, קונפליקט, נקודת שיא וסיום.
סיפורים קצרים יכולים להיות בנויים מפסקה אחת, פסקה זו יכולה להכיל סיפור שלם שאנו רוצים לשתף. קל לאהוב סיפורים קצרים בגלל שהם לרוב מעניינים וסוף הסיפור מגיע די מהר. סיפורים קצרים יכולים להיות מצחיקים, חסידיים, על אהבה, ויכולים להיות מפחידים, מרתקים או רגועים. אלו סיפורים שאפשר לספר בכל מקום ובכל זמן, ולרוב הם מגיעים במגוון רחב של נושאים. לכותב המתחיל, קל לכתוב סיפור קצר כיוון שהעלילה בד"כ מתמקדת בנק' זמן אחת ולא מתפתחת יותר מדי, כמו כן הדמויות והעלילה אינן מורכבות.
סיפורים קצרים על אהבה יכולים להיות מבוססים על סיפור אמיתי או סיפור דמיוני. כמו כן סיפור קצר יכול להיות מבוסס על אירוע או מקרה שעבר הגיבור (מחבר הסיפור) ולמעשה הסיפור הוא דרך לשתף את הקוראים. כדוגמא: יום העבודה הראשון, איך פגשתי חברה שלא ראיתי שנים ועוד.
סיפורים קצרים בנוסף יכולים להיות סתם סביב עלילה דמיונית לשם שעשוע, או הגשמת פנטזיה. סיפורים קצרים יכולים להיות סיפורים של מחשבות או רגשות שפתאום עולה לנו מתוכנו ואנו רוצים להעלות אותם בכתב, וזה כל היופי בסיפורים שהם מאפשרים לנו להוציא רגשות החוצה וכך אנו מבטאים את עצמנו. אפשר לומר שלכל סיפור קצר יש הרבה פנים ומה שנותר לנו זה להחליט על מה כותבים.
איך כותבים סיפורים קצרים?
סיפורים קצרים לילדים בד"כ מתחילים קרוב למסקנה, הם תופסים את הקורא כבר מהשורה הראשונה, בד"כ בסיפור קצר מתמקדים בבעיה אחת בלבד והסיפור הקצר בא להוביל אותנו להתגלות פתאומית ובלתי צפויה.
מומלץ להתחיל עם פסקה שקל להתחבר אליה. כמו כן, כדי למשוך את הקורא יש לכתוב דיאלוג משמעותי, להגדיר עלילה וליצור קונפליקט ומתח (כגון סוג שלך משבר או החלטה חשובה שיש לבחור).
בסיפור קצר כדאי להגדיר מי הוא הגיבור ומה הוא רוצה (כגון מטפס הרים שרוצה לכבוש את ההר למרות פציעתו) .
אחרי שהתחלנו את הסיפור הקצר יש לשאול אלו פעולות ודילמות מוסריות עלול להיתקל בהן הגיבור, ומה הן ההשלכות הבלתי צפויות אשר קשורות ישירות למאמצי הגיבור להשיג את המטרה. יש לבחור גם מה היא רמת הפירוט של הסיפור ובאיזה טון הוא יסופר.
כמו כן חשוב לבחור בסיפור הקצר את רגעי השיא – אותם רגעים משמעותיים אשר חשובים לגיבור מבחינה מוסרית. מומלץ להתחיל לכתב בצורה של זיכרון, שיתוף של חוויה רגשית או אירוע משמעותי שקרה לגיבור. והכי חשוב הוא שהמשפט הראשון של הסיפור הקצר יהיה קליט: בעולם המהיר של היום, המשפט הראשון של הסיפור הקצר – צריך לתפוס את תשומת לבו של הקורא. הוא צריך להיות יוצא דופן, בלתי צפוי, סוג של פעולה או עימות. זה יוצר מתח באופן מיידי, אבל לא לשכוח לסגור את הסיפור הקצר ולא להשאיר את הקורא במתח (זה לא סיפור בהמשכים).
המטרה של סיפורים קצרים עם מוסר השכל היא למעשה להעביר חוויה או מסר לקורא. כאשר כותבים סיפור קצר חשוב שכשהקורא יגיע לסוף הסיפור הוא יבין את המסר שניסינו להעביר לו.
