היא התעוררה כששמעה צרחות בטלוויזיה, הטלוויזיה הייתה פתוחה על החדשות, ליבי ניסתה לחזור לישון אבל לא הצליחה אז המשיכה להקשיב לחדשות, הם בדיוק עברו לכתבה חדשה, נו באמת שוב פעם […]
צחצחתי שיניים התלבשתי, הרטבתי את השיער כדי שיסתדר טוב והתפללתי שיום כזה לא יחזור על עצמו לעולם. בלי לאכול כלום לקחתי את התיק ויצאתי מהבית. לאחר שיום הלימודים המשעמם הזה […]
צחצחתי שיניים התלבשתי, הרטבתי את השיער כדי שיסתדר טוב והתפללתי שיום כזה לא יחזור על עצמו לעולם. בלי לאכול כלום לקחתי את התיק ויצאתי מהבית. לאחר שיום הלימודים המשעמם הזה […]
ולפתע נכנסו לחדר צוות של שוטרים, הם הקיפו אותי ושוטר אחד ניגש אליי, הוא היה גבוה עם מבט נוקב ומפחיד, לא היתה לו אף שערה אחת על הראש. התבוננתי בו […]
פקחתי את עיני ובוהק לבן סנוור את עיני. מצמצתי כמה פעמים כדי להתרגל אליו וכשהצלחתי לפקוח אותן לגמרי, הקדשתי שתי שניות לסריקת המקום בו נמצאתי. היה זה חדר קטן, בעל […]
אי פעם עלתה בכם מחשבה על המוות? אם תלכו לגן עדן או גיהינום? אני יודעת שאני כן. לפני כמה חודשים, הייתי יכולה להגיד לכם מבלי להסס שהייתי הולכת לגיהינום ברגע […]
"מצטערת," לחשתי לעצמי לפני שה'טירוף' השתלט על מחשבותיי סופית. *** התחלתי להתקדם לעברם בצעדים איטיים, הם כבר כמעט יצאו מהסמטה. "היי!" צעקתי אליהם. "לא לימדו אתכם שאסור להרביץ לבנות?" הם […]
תומס ג'ון קושר אותי על כיסא ואותו בכיסא מולי.אני לא מעזה להסתכל עליו. "יש לכם הרבה על מה לדבר.לא ככה בנג'מין?" תומס אומר.בנג'מין?הוא שיקר לי גם לגבי השם שלו? אני […]
אני צפה על פני המים, מרגישה אוויר לח נוחת על פניי. הציפורים עפות מעליי ואני עדיין צפה.מרגישה עוד גל שסוחף אותי למעמקים. אני צפה על פני המים, חסרת דאגות. הראש […]
יום ראשון, בוקר. הוא ישב על הספסל הפינתי שפנה לפארק, כשעל ראשו כובע גרב ועיניו מכוסות במשקפי שמש גדולות, הוא החזיק עיתון בידיו שהיו עטופות בכפפות שחורות. הוא נראה קורא, […]
יום אחד באמצע החורף, לבשתי חולצה ארוכה, מעליה סוודר ועל זה מעיל בצבע שחור ארוך, לבשתי מכנס מחמם מאוד בצבע בורדו ולקחתי תפוח שהיה נראה אדום, אדום, כמו באגדות, שקית […]
פרק 2: באנטוסריוס פלרק צעדנו בשקט במסדרון של המפקדה, אף אחד לא החליט לפצוח פה ולהתחיל שיחה. בטח שלא אני. הוא רק הביט בי למבט קצרצר כאשר יצאנו מבית הסוהר […]
"כמה מעצבן…" מלמלתי לעצמי בהרהור. אחרי כמה שעות של מחשבה בעודי יושבת על הנדנדה שבפארק, החלטתי לחזור לביתי ולארוז לעצמי תיק לקראת היציאה. החלטתי שהדרך הטובה ביותר היא לברוח, לפחות […]
לקחתי נשימה עמוקה ונכנסתי, הגעתי למתחם עצום מימדים, המון אנשים התרוצצו מסביב. הלב שלי פעם בחוזקה. ניגשה אלי אישה בערך בת 20 לפי הערכתי. "שלום, אליסון, אני קטרין, הפטריקית שלך" […]
פרק 1: בית חולים הרוס "באנטוסריוס" קרא אבי בקול חלוש, לא הגבתי לו יותר מדיי. רק נעמדתי מול החלון ושילבתי את ידיי מביט בעיר. "זה כבר הרבה זמן שאתה לא […]
לפני כשלושה ימים הכל התחיל… כולם התחילו להתנהג מוזר לידי, התלחששו כל הזמן והסתכלו עלי במבטים מוזרים, לא הבנתי מה קרה. ניסיתי לדבר עם אמא שלי על זה אבל היא […]
"תעירו אותה" אני שומעת את קולו העבה של תומס ג'ון.אני עייפה מידי כדי לפקוח את עיניי. "עכשיו!" הוא זועם ואני פוקחת את עיניי בכל כוחי, אני מעדיפה לקום לבד. "הו, […]
בעודי שוקעת בהרהורים, החלטתי שבמקום לחזור הביתה ולספוג את שלל הצעקות והנזיפות מהוריי, אלך לפארק הקרוב. הפארק תמיד הרגיע אותי ועזר לי לחשוב. הגעתי אליו תוך כמה דקות והתיישבתי על […]
רצתי מהר ככל שיכולתי,מנסה כמה שיותר לא להסתכל לאחור. נעליי העקב הגבוהות שאותם נעלתי בערב היו תליות על ידי והשפעת האלכוהול ששתיתי התפוגגה כבר מזמן. שוב פעם זה קרה,שוב פעם […]
מיס ריד, לא ישנת כל הלילה?" שמעתי את קול המורה קורא וקפצתי בבהלה, מרימה את ראשי מהשולחן. כל הילדים בכיתה התחילו לצחוק. לא הבנתי למה היא קוראת לי בשם משפחתי […]
באנטוסיריוס פלרק הוא פסיכופת על, בעל ידע רב וכוח רב בנשקים אביו חלה במחלה קשה ועמד למות אז הוא החליט לחנוק אותו למוות. הוא שורף את בית החולים בו שכן […]
ואז ניגשתי למלאכה. להעלים את כל הוורדים לפני שאמא ואבא יחזרו. את כל הוורדים סידרתי במלא זרים, מזייפת כתבים שונים וברכות שונות, מכל מיני אנשים. ואז סידרתי את כל הזרים […]
"בוקר אמא!" אמרתי לאמא שלי בחיוך כשירדתי מהקומה העליונה בבוקר למחרת. "את לא נשמעת נלהבת במיוחד, מה קרה?" שאלה בדאגה. אמא שלי הייתה אישה מקסימה, קרה ומרוחקת אך בכל זרת […]
היום אני בת שבע עשרה. זו הייתה המחשבה הראשונה שעברה במוחי כשהתעוררתי. השנייה הייתה שכבר שלוש שנים קיבלתי מכתבים. והשלישית הייתה שבטח היום אקבל מכתב. קמתי מהמיטה במרץ לא אופייני […]
"תגידי, את זוכרת מה יש בתוך הבית?" שאל אותי דניאל. "לא. אני רק יודעת שזה יותר גרוע ממה שבחוץ," עניתי. "את יודעת לפחות איפה לוח הבקרה?" ניסה עוד משהו. "כן, […]
"שתי דקות לחצות." הגשתי צורך לציין. "מעודד…" כבר ראיתי את הבית מרחוק. קצת קשה לפספס אחוזה ענקית בת ארבע קומות מוקפת בחומת אבן ושער ברזל בכניסה. הרבה אמצעי בטיחות, הא? […]
אני פוקחת את העיניים באיטיות אך מתקשה להשאיר אותן פקוחות כשאני מבחינה באור לבן שמסנוור אותי. "וויליאמס, הגיע הזמן להתעורר" אני שומעת קול עמוק מנקודה מסויימת בחדר. האור מסנוור אבל […]
טוב, לרשום לעצמי: לעצום עיניים בעת הצניחה למותך, 'לא עוזר'! עזבו לא משנה… לא נרגעתי גם כשעיני היו עצומות אז החלטתי לפתוח אותן חזרה, הבטתי למטה, למקום אליו אני נופלת. […]
קיבלתי את המכתב הראשון כשהייתי בת 14. כך נכתב: "רוזלין. איזה שם יפה. ואת אכן כוורד. פנייך חיוורות כוורד לבן. שפתייך כוורד אדום. שיערך חום ומשיי כעלי כותרת. קומתך תמירה […]
'שיכורה, ככה נראית תופעת הלוואי של הטירוף? מוזר…' "אני לא שיכורה, רק מותשת." המשכתי רק לעמוד במקום ולהביט בהם. "ככה מדברים אנשים שיכורים," אמר אותו אחד ממיקודם וכיוון אליי רובה, […]
.gif)
