איכשהו נתתי לך לבלבל אותי עושה לי צרות במח, זה משהו לא אנושי תפסת אותי לא מוכן, תתני שנייה לנשום כי לידך הכל מרגיש כמו חלום אני אוהב שאת קצת […]
במקום השלישי בתחרות זכתה ספיישל סטורי עם הסיפור-סיפור לתחרות הסיפורים של !!! נימוקי השופטים- כתיבה טובה וקולחת, פותחת טוב עלילה חדשה וגם סוגרת אחת כזאת. כתוב בשפה גבוהה אבל מובנת […]
קאמי לקחה את נ'ייתן וברחה. טוב, היא לא בדיוק ברחה, זה היה יותר כמו אתגר בשביל הזאבים שלה. – יום קודם לכן – "דילן, אנחנו יכולים לדבר לרגע?" קאמי אמרה. […]
ספרי לי על רגשות שאני יודע שאין לך ספרי לי על חלומות אך אני יודע שאין בך רק על ההווה ועל עוד שטויות שאין להם זמן מעמיק במוח שלך, הייתי […]
"יש לי חור בלב. אני בהלם שהוא זרק אותי. הוא. זרק. אותי." יעל הנהנה והניחה את ידה על ידי ברחמים. נהג המונית גלגל את עיניו כבר בשלב הזה. לא הפסקתי […]
תחושת האופוריה שהרגשתי במסיבה התחלפה במהלך הנסיעה חזרה במונית לעייפות ובלבול, שנשארו איתי גם כשעליתי הביתה. כל הרבה עברתי ביום הזה, שלא הצלחתי לעשות סדר בדברים ולברר לעצמי מה אני […]
עם שובה של מאיה לדירתה המרווחת ברמת אביב, זו שהצליחה לגנוז מבעלה לשעבר, חלחלה בה ההבנה שאביה לא דיבר עמה כלל על הירושה כפי שהבטיח. היא פנתה לכיוון המטבח על-מנת […]
הערב התחיל לרדת ולאון כבר הרגיש הרבה יותר רגוע ונינוח אחרי כוס הויסקי החמישית שלו. אך עדיין היו לו משימות חשובות שפטר פקד עליו לבצע. להיראות כמו בן אדם הוא […]
אולי אם אהגר, הכל יראה יפה יותר. אשקע ביופיים של נופים, כאלה אמיתיים, לא כמו במדבר המשמים או בים המצחין. לא אאלץ לחלוף על-פני מגוון כפרים ערבים, עם תשתיות לא […]
לקוחות יקרים. חשבתם שנעלמתי? קיוויתם שפרשתי? הערכתם שנחלשתי או וויתרתי? אז טעיתם בגדול !!! נכון, לקחתי פסק זמן של כמה שבועות. אבל בל תשלו את עצמכם שהחיסונים התישו אותי או […]
י המשכתי לעמוד ולהתלבט. אילו רק הגשם היה פוסק, היה לי קל יותר להעריך את מצבי. לא רציתי להראות יותר מידי פגוע כדי שלא יחשבו שאני סתם מנסה לעורר רחמים, […]
אַהֲבָה בְּהִתְפַּשטוּת סַם מֵי הַשּפִיר בהַסְכֵּנָּה עִם זָר מֻחְלָט סְבִיב מַפְתֵּחַ הַלֵּב, לוֹפֵת את דַרְכֵי הַנְּשימָה – נִתֶּכֶת אָהֲבָה שאֵין בִּלְתָּהּ – מִכְוַת חִשּׂוּף נִצְרכוּתִי לְבִנְיַן מַצָּג מֻפְרָךְ בְּגִינְךָ – […]
לפני שנים אחדות שיפצנו את הבית. לאמיתו של דבר זו היתה אופרציה מז'ורית, החורגת בהיקפה משיפוץ שיגרתי. נכון יותר לכנותה בנייה מחדש. מהמסד עד הטפחות. הקירות החיצוניים של טרם שיפוץ […]
קטע מהפרק הקודם: "טיפש!" דצמבר הגניבה עוד הצלפה אחת אחרונה כשהבינה שהוא לא הולך לנסות לומר את שמו שוב. "זה לא רק שם! אל תגיד אותו לאף אחד בחיים שלך!" […]
נלחמת מול כל הרוחות רכבה מלי על דרקון הים וכיוונה אותו לעבר טירת הפות. שדי ים חמימים כתומים שאגו סביבה במשך היום כולו. היא חשפה שיניים וירדה לחוף. הפסלים החסונים […]
"זונות? זונות?!" הצרחות שבקעו מצדו השני של הטלפון היו אף יותר מחרישות אוזניים מבדרך כלל. "אני לא מאמינה, האם ככה גידלתי אותך לוני? בוודאי שלא! כל חיי התהילה הללו הרסו […]
אם הייתי יודע שזה היה הערב האחרון שלי איתה, הייתי מחזיק לה את היד. הייתי תופס בלחייה, בדיוק ליד האוזן, איפה שנמצאת נקודת החן שלה ומנשק אותה. אבל במקום, סתם […]
יש אנשים שהם לא אנושיים. שאין להם רגשות. הם לא יכולים לאהוב או לשנוא. הם לא יכולים להרגיש כאב. פיזי, או נפשי. זה נשמע הזוי ומשוגע. אבל זה נכון. ויש […]
פרק 8 – יום נפלא~ "אני אהרוג אותו. אני נשבע שאם הוא יופיע מולי מחר בלי הסבר הוא לא יופיע יותר בחיים." גיא סינן את אותם משפטים במשך כל היום, […]
There have been numerous stories told Passed over and over I was never the storyteller type; Now I am one. Against my better judgement I write these words for generations […]
החלטה. אוויר תקוע בגרון. החלטה. אני שומעת קולות. החלטה. אבל! אבל! אבל! החלטה. לא! אין לי אוויר בריאות. יש צומת. לאן פניי מועדות? אין אוויר. להחליט! לא! לנשום עמוק. היא […]
בלי שום הכנה נפשית, הפיל עלי מפקד הגף, שהוא המפקד של המפקד שלי, שבוע שמירות. מהיום למחר. באותו בוקר יום ראשון, אמנם כבר ידעתי שאשאר בשבת הקרובה בבסיס, אבל שמירות?! […]
דצמבר ישבה על ארגז ישן שמזמן כבר היה צריך להיפטר ממנו, והביטה אל השמים התכולים. מזג האוויר בעיירה תמיד היה די מאופק, ולדצמבר לא היו תלונות לגבי זה. שלג לא […]
Finding myself in a class again was an odd experience. I had to quit college due to the passing of my father and had to start paying off the mess […]
It was late morning and I was staring at the ink lines spread on a fresh white paper that depicted a sum of money I was quite unsure was legal […]
אם מהטלפון עוד אפשר היה להתעלם- מהצרחות של פטר, אשר הגיע במהירות שיא של כעשרים דקות לאחר פרסום הכתבות, כבר היה הרבה יותר קשה להתעלם. "מה לעזאזל חשבת לעצמך כשסיפרת […]
לפעמים אנשים הולכים. ולא תמיד הם יכולים לחזור. ואנחנו, אלא שעדיין כאן, צריכים להתמודד עם זה. יש אנשים שחיו את חייהם ולבסוף עברו לעולם שלהם כדי למצוא שלווה. יש כאלה […]
אנחנו לא עושים פה כלום, אין לנו שום קיום, בעולם הזה אין מאום. בסוף כולנו נמות. הולכים לבית הספר, הולכים לעבודה, נפגשים עם אנשים, ככה כל החיים. בסוף כולנו נמות. […]
ט כעת צריך לבדוק אם אני יכול לקום. "כן, בסדר" הצלחתי להגיד, מנסה להטעין במילים יותר מזה. רציתי שהוא יישמע "אבל יהיה נחמד אם תעזור לי קצת". הרגשתי שאני צריך […]
התראות