אפתית, חסרת אכפתיות אישיות דלה דלה מלאת ניטרליות הנפש שלך מלאה בפקודות בלב שלך אין ידידות רק רדידות כמה אפתיות? חיה את הסתמיות, חסרת צבע זה לא שאת מטומטמת, פשוט […]
בפרק הקודם של הכלבה נענע: נענע פחדה מסוכה, גנבה נעליים, וסיפרה על המשפחה שלה. עכשיו נתחיל בסיפור של הכלבה נענע פרק 2. יום לפני היום הולדת שלי, הרגשתי כאילו הכל […]
שלום, אני נענע ואני אוהבת לרוץ ולהשתגע. עד לא מזמן, אהבתי לגנוב נעליים לאחרים ולהחביא אותם. זה אולי לא נחמד, אבל אני לא יכולה לשלוט על זה. בכל מקרה, זה […]
נענע הכלבה החמודה לפני חודש נאבדה. דאגנו לה מאוד וחיפשנו אותה עוד ועוד. יום ולילה היא לא הגיעה עד שפתאום קרה משהו מפתיע. השכן ראה אותה ומיד החזיר אותה אלינו […]
1500 שנה לספירה, אני לובשת שמלה לבנה רחבה שערי הזהוב אסוף ובנעליי משתקפת קרן השמש. לא רק אני לובשת שמלה, זה היה נהוג באותה התקופה. אני לא עשירה וגם לא […]
אני לא חושבת שמישהו יוכל לאהוב אותי אי פעם. אין בי שום דבר מיוחד או מעניין, אני סתם עוד ילדה, לא משהו מעבר. "ההוא" מהסיפורים שלי? מסתבר שהוא יוצא כבר […]
הן קבעו להפגש בבית קפה. ארבעים שנה, מאז שסיימו תיכון, לא שמעה מהן. בזמנו היתה היא מלכת הכיתה והן נתינותיה הנאמנות. ציפי, דנה ושרית. הלכו אחריה לכל מקום. לפני חודש […]
21:21 זאת השעה / את שאני רוצה לחלוק, דווקא אתך איני יכולה אומרים כשהשעון מראה בשני צדדיו את אותן ספרות / זה מראה שמישהו חושב עלייך יכול להיות… האם זה […]
חששות רבים הטרידו אותי במהלך צעידתי המהוססת. מה אם יתעורר לחיים אחד מן אינסוף העצים הללו, שצורת גזעם מעצבת להם תווי פנים זדוניים וחיוך נבזי, ויבתר אותי לגזרים? שמא יצוץ […]
'את גמורה מעייפות, קחי את הרגליים שלך ולכי' אני אומרת לעצמי שוב ושוב אך לא זזה ממקומי. משהו מחזיק אותי במקום. 'רגע,' אני עוצרת 'מה את רוצה כרגע לעשות?' אני […]
אני רוצה לאהוב אני רוצה למות מאהבה להחנק ממנה שיהיה לי יותר מדיי שקים של אהבה שקים של רגשות אני רוצה לצעוק חזק ככ שגם האיש בקצה השני של התבל […]
מדוע עצב ניסך בפניך ילדי האהוב ודמעה מתנוצצת בעיניך מדוע ראית שקיעה נובלת ילדי האהוב במקום זריחה מלבבת מדוע תלך ולא תשוב ילדי האהוב אל נא ילדי האהוב תבקש הסברים […]
ניסיתי הכל ושום דבר שמש קופחת ואין נווה מדבר תש כוחי, רועדות לי הרגליים מה ילד יום? ולאן מכאן? הלב שלי נהיה כבד בכל יום שעובר הכאב מתגבר והראש צובר […]
פרק 9 אני מתעוררת לצרחות. הבוקר של היום השלישי של המשחקים מתחיל בריב קולני בין מריקה לליה-לין. אוליבר ובון נמצאים ביניהם ומנסים להפריד בין נשות הקרייריסטים. אין לי מושג הפעם […]
אנחנו מחפשים שלמות. בכל שלב בחיים שלנו אנחנו מנסים להיות הכי טובים שאפשר. אנחנו מנסים לשדרג את עצמנו להפוך להיות הכי יפים, חכמים, מצחיקים. בכל עיניין אנחנו שואפים לטוב ביותר. […]
וזו התחלת הסיכום המהות מתחילה להכתיב לי את התשובות המהות הכתובה שבאה ממהות רגעית אבל למה להפסיק אחרי? הכלי הזה, כתיבה שנותנת לי שחרור הפסיכולוג העצמי, נותן לי מחשבת הספק […]
יום למחרת לוקאס הגיע לבית של אביו איתן לוקאס דפק על דלת הבית איתן: דקה אני מגיע טיפה סבלנות איתן היסתכל בעינית של הדלת וראה את בנו הבכור לוקאס איתן […]
אבא שלי התקשר אלי, הייתי באמצע העבודה, מביט בפיקסלים מסתדרים בצורות על גבי מסך מחשב, מצביע עליהם עם הסמן ומסדר אותם בצורה אחרת, למרות הריגוש העצום הנובע מפעולה זו, הרשיתי […]
אבוד בין האפשרויות להסתכל על דברים תמיד חשבתי על זה שאפשר להסתכל על זה כההתחלה והסוף אבל הסוף הוא לא לבחירתי אבוד בין הקואורדינטות ראוי להגיד שלפעמים זה כיף מבטים […]
פרק 8 היום השני של המשחקים מתחיל עם שמיעת התותח. אחד מהמיועדים מת הבוקר. "מעניין אם הם הורגים שם אחד את השני או שיש משהו שמת מהפצעים שלו" תהה לעצמו […]
בערב יום כיפור כל הילדים יוצאים לרכב על האופניים בערב יום כיפור כפליים כפליים
אתמול בערב הלכתי לחבר אבל הוא לא מדבר מהר. הוא מדבר לאט הוא בכלל לא שאט. הוא אמר לי כל מיני שטויות משעממות כמעט שקעתי בחלומות. הוא כנראה לא ידע […]
פרק 7 ליה-לין יושבת לה על החוף לבדה. קיה מבצעת סריקות בתוך קרן השפע, ואוליבר ובון עסוקים בניסיונות כושלים להדליק מדורה. אני מתיישבת לי על החולות בין חוף הים לבין […]
הוא התקבל לתזמורת. זיגי קייזלר. נגן כינור וחבר התזמורת. כמה היתה גאה בו. תמיד ידעה שהוא מיוחד ויגיע לגדולות. עוד כשהיה קטן היא הבינה שהכינור יהיה העתיד שלו. כמה דחפה […]
קשה לי. קשה לי כל כך. אני שונאת את עצמי. אני מסתכלת על עצמי במראה, וכל מה שאני עושה זה בוכה, בוכה כי אני לא מבינה איך מישהי יכולה להיראות […]
אבא, יש מצב לסיפור? מה עם הסיפור על האוטובוס שחטפת בצבא? אתה תמיד אומר שזה אחלה סיפור ומעולם לא שמעתי אותו. אמרה הגדולה. זה באמת אחלה סיפור, חשבתי לעצמי, ממש […]
היא עלתה לאוטובוס בתחנה המרכזית. אישה כבת 60 בשמלה פרחונית ותיק נפוח. התיישבה במושב השלישי ליד החלון. “איפה אני צריכה לרדת כדי להגיע ליגאל אלון?” שאלה. בקושי הספיקה לשאול וכבר […]
היא כיבתה את הטלפון. שלא יתקשרו אליה מהעבודה עם בעיות שוטפות. יום חופש זה יום חופש. אם יש בעיה שיפנו לסגניתה. הגדול מתגייס היום. הם ליוו אותו ללשכת הגיוס. הוא […]
אני מתגעגעת לשיר ישן אהוב, איך הייתי רוקדת מול המראה ומדמיינת שאני זמרת. הייתי שומעת אז רדיו בקולי קולות ולא היום שומעת באוזניות בשקט. כשמידי פעם מנגנים אותו בחניות בקניון […]
עדיין היה חושך בשמיים מעל המרפסת של יונתן, והוא בכל זאת הדליק את הסיגרייה. רק כאשר שאף את השאכטה האחרונה ממש, החל השחר לעלות. השעה הייתה בערך חמש בבוקר, כמעט […]
