עפתי עפתי עפתי עפתי נחתתי ליד הים. היה לי חם מאוד, אבל הרוח מהים לא נתנה לי להתקרב אל המים. התגלגלתי על החוף. הגלים הקטנים דווקא יצאו מהים אל החוף. הם […]
בהמלין היה בוקר מקסים. השמש זרחה וחיממה את האוויר בדיוק במידה, לא היה חם מדי ולא קר. מפעם לפעם ירד גשם קצר ונחמד ובשמיים הופיעה קשת. ולפעמים הופיעו שתי קשתות, […]
עשרות בתי כנסת שקקו חיים בתקופת הזוהר של היהודים בעירנו. כמו היהודים, גם בתי הכנסת היו שונים: אלה שבהם האנשים ביקשו עזרה מאלוהים ביידיש, אלה שבהם ביקשו בעברית אבל לא […]
פרק 1-יום הערכות בבבראצ'יל דין שישב על המיטה ורק חיכה לצלצול הטלפון שינער אותו מצרורות ענק של מחשבות המופנות אל העבר ההווה והעתיד למרות שהיה צריך כבר לארגן את המזוודה […]
כשאני רץ, שום דבר לא מפריע לי. אין לי מחשבות, אין לי תהיות, אין לי דאגות. אני יכול לרוץ שעות בלי להתעייף. הרגליים שלי יכולות לכאוב, אבל זה לא יעצור […]
אני קיים אני יודע זאת בוודאות. אך מה אומר להיות קיים איני יודע. לחשוב לחוש לדעת. לרצות לשאוף לגעת. על כנפי התודעה לומד אני עצמי לדעת. אולי האן שלי שואף […]
הסיפור הזה מתחיל בשנת 2020 בישוב די קטן ששמו "כפר ורדים", אז תכירו את דניאל כוהן שהגיע מישוב "מסא" ל"כפר ורדים" וגם תכירו את המסע שלו בבית הספר "קשת" ואם […]
העננים שטים לאיטם, רכים וצמריריים. השמיים הכחוים מלאים בעננים. ענני נוצה, ענני כבשה, עננים יפים וקלילים. הציפורים סביבי מצייצות, שורקות, מעופפות. העלים על העצים מרשרשים בקולות מרגיעים הדומים לפעמונים. הדשא […]
הרגע הזה שכל כך כואב לך, כל כך כואב עד שאת לא מצליחה לבכות, מרגישה כל כך ריקה, ואז את מחליטה לקרוא לעזרה דרך הרמזים הכי קלים, ואף אחד לא […]
הדמעות שלי, בפשטות תמיד נופלות , כמו אוקיינוס על ידי הן נפרשות. אתה עוצם את עיניך, ונושם בחוזקה, אתה תמיד אמרת שזה פוגע בך, הדמעות שלי מזכירות לך את אמך. […]
כשנדמה שאין יותר לאן באמת אין יותר לאן אבל אולי זה רק נדמה הרי יש אלוהים או משהו כזה והוא אמור לכוון ולשמור. ואם הייתי יכולה לחזור על הכל כמה […]
תמיד אהבתי להסתכל על השמיים. בלילה. (אני מסתנוורת יותר מידי בקלות.) ברגע שהפסקתי עם המתמטיקה שעבדתי עליה (אולי בכלל היא הבעיה פה), נשכבתי על הדשא, שמתי מוזיקה, והרמתי ראש אל […]
הוא אמר לי שאיבדתי את זה לגמרי, אמרתי לו שהייתי מנשקת אותו במצח, אבל הוא לא צחצח שיניים עדיין, אז אני אוותר. היום היה הגשם הראשון לשנת קורונה מס' 2. […]
קוראים לי רוברט, אני אוהב לקרוא רומנים, אני גר בכפר קטן של פלטיפוסים, כן כדאי לציין שאני פלטיפוס חמוד עם משקפיים, בעיברית תקינה אני ברווזון חמוד עם משקפיים. יש לי […]
את איחרת אני אדם היושב לו כותב לו עד שלא ארצה עוד ולא רציתי בעיקר רוצה שקט כואב לי הראש אני לא ישן את מאחרת אני חולם על הכל אבל […]
חלם הינה מדינה צעירה וקטנטנה במזרח התיכון הנודעת בעולם ביצוא הגז, הנשק והקנאביס שלה, וכיאה לכל דיקטטורה שמכבדת את עצמה, מוצרי היצוא שלה אינם זמינים עבור אזרחיה. יחד עם זאת […]
רוצה ללמוד, רוצה לדעת. רוצה מאוד, רוצה לגעת. רוצה לטלטל, רוצה לגלות. שואל שואל, בלי גבולות. פזמון. אני מרשה לי את הכל, וגם קשה אבחר לאכול. ולא נבצר ולא נמנע, […]
בית א איני יודע, איני מכיר, את עצמי שיכלתי להיות. הוא רחוק הוא מעבר לקיר, עד אליו יש הרבה בעיות. איך אגיע אליו, איך אפגוש אותו, הוא לבטח מתגעגע אליי. […]
אני עייפה, אני פשוט כל כך עייפה. לישון ולנוח לא יעזור לי במקרה הזה, אני עייפה נפשית. וגם קצת מיואשת, אם אפשר להודות. פשוט כרגע אני בתחתית של החיים שלי, […]
ד"ר נירו שוורצמן, בת השלושים וחמש, נאנחת ומעסה את רקותיה. נשמעת דפיקה בדלת. "כן!" הדלת נפתחת בהיסוס והעוזר האישי שלה נכנס. "ערכתי את הסרטון." היא מחייכת אליו. "תודה אבי. אין […]
"אז יאללה, למה אתה מחכה?" אני ורונן יושבים במטבח ליד השולחן, הוא אוחז בטוסט שלו ואני מנשנש פיצוחים. "הממ?" אני מהמהם את התשובה השנונה ביותר שעולה בדעתי. "נירו. אתה. טלפון. […]
אני מחזיק משקולת בכל יד, מרים ומוריד במאמץ. חושב על נירו, כמו תמיד בזמן האחרון. לא נפגשנו שוב מאז הבוקר שאחרי הלילה שבו נישקתי אותה, ואני מתלבט אם לשלוח לה […]
אני מפחד להתמקד במה שאני מרגיש, ואז אני קולט שגם הפחד הזה הוא רגש. אני מסרב להאמין. לא הגיוני שזה עד כדי כך מהיר. ניסיתי כבר שבועיים ולא קרה כמעט […]
אנחנו יושבים במכונית הצללים. אני לוקח את ידה של נירו בידי והיא מסתכלת עליי, ואני כמעט בטוח שאני מתחיל להרגיש משהו, זה מדגדג לי בחזה, אבל אז הרגע נהרס כשהמכתב […]
אחי נכנס לחדר בדיוק כשאני מתכונן לשינה. "היי דק," הוא אומר. "היי רו", אני מחייך אליו. חוסר רגשות זה שימושי לפעמים, כמו עם אח שלי. כולם מתעצבנים על האחים שלהם […]
בן מגיע עשר דקות לפני הזמן, וזה גרוע כי יש עוד עשרים דקות לאימון של אלעד. מסתבר שהוא חשב שהאימון בשבע וחצי, למרות שקבענו לשמונה, ובגלל שבניתי על האיחור שלו […]
אני יושב בבית וצופה בסרט מרגש. אני מתאמץ להרגיש משהו, אבל הכתוביות של סוף הסרט כבר רצות על המסך והמראה שאני מחזיק בידי עדיין משקפת עיניים בוהות ואטומות. זמן רב […]
כשאני מתעורר, עיניי עוד עצומות, ברור לי שאני לא במיטה שלי בבית. אני נזכר מה קרה בלילה ופותח מיד עיניים. אני שוכב כפיות, צמוד לנירו. יש מעלינו שמיכה ואני מקווה […]
"את תמיד מסרבת?" לחשתי לה כשיצאנו מטווח השמיעה של הצללים, מטפסים על הקיר החיצוני של בניין מספר עשרים וארבע ברחוב יפו. "לא, אני מסתמכת על תחושת בטן.. ממה אני אצא […]
אני פותח עיניים באי חשק כשאני מרגיש בנוכחותם. בקושי הספקתי לישון, וברור לי שאני אהיה מחר גמור מעייפות. אני משפשף את עיניי והולך בעקבותיהם, וכשאנחנו מגיעים למכונית השחורה שתמיד מסיעה […]
