עיר עתידית – פרק 12 – עונה 2: ג'לי או מים?אוקי, זה היה המצב שלנו באותו זמן: אנחנו ברחנו מאורגון אולי בפעם האלף, אנחנו צריכים להרוג אותו, גילינו שהמורה שלנו […]
מתי שיוליה חזרה הביתה היה עדין את הציורים המפחידים!יוליה היא רצה לאמא שלה ואמרה:יוליה: אמא למה יש עדין את הציורים?אמא: יוליה אבא שלך לא הצליח להוריד אותם!יוליה: מה!אמא: אולי אל […]
פרק 1023/5/11אין לי שעון עכשיו. איבדתי אותו בעליית הגג.לא היה כלום בשער הזה.כן- הוא הוביל אל עליית הגג. לא- הוא לא גילה לנו שום דבר חדש.איפשהו בחושך איבדתי את השעון. […]
פרק 6: אויב לא מוכרכירון הביט בי ולא נראה מרוצה, גם הוא מלמל משהו על "בן או בת ימות לגדול" והביט בי שוב בחוסר מנוחה."מישהו מוכן להסביר לי מה קורה?" […]
הבטתי בו בזעזוע ושחררתי את ידיו ממני. "למה אתה מתכוון?" שאלתי"את יודעת טוב מאד" הוא אמר וקם ממקומו. הוא לא הביט בי. "יש עלייך מכשיר ציטוט נכון? את פחדת שאני […]
אני שוכבת על המיטה, במקום שעוד לא ספוג בבכי שלי. אני לא נותנת לאף אחד להיכנס, רק לאדוארד.הוא שיקר לי, המילים הידהדו בראשי מספר פעמיים ודמעות זלגו לי כשחשבתי על זה שלא אראה אותו לעולם, למה הוא קם ועזב אותי?! בטוח שיש לו סיבה!.ואולי אין לו?… התחלתי להיזכר בהכל: מתי נפגשנו לראשונה, לאן יצאנו בפעם הראשונה, והכל הכל, ואז כשהגעתי לדייט האחרון שלנו, התחלתי לבכות.—–שבוע עבר. יום שני היום, ואדוארד, עדיין לא הגיע לבית הספר.לא דיברתי עם אף אחד, פיספסתי כמה ימים בבית הספר. יום שישי.נוי זרקה לעברי פתק " מה קורה?! את לא מדברת כמעט! את לא עושה שיעורים ואת נראת נורא!" לא החזרתי לה פתק. אולי אני נשמעת קצת דרמטית אבל אני באמת רוצה שאדוארד יחזור, רק כדי להגיד לי ולהסביר לי למה הוא הלך, לפחות.אחריי הלימודים, רצתי הבייתה בבכי ושמעתי את נוי קוראת לי, אבל לא עצרתי, רצתי ללא עצירה.אבל לא רצתי הבייתה, רצתי לאזור המגורים של אדוארד. רצתי לשם וגיליתי שם מקום ריק, ללא בתים, ללא פנסים, ללא כלום. נפלתי על ברכיי בבכי "לא!" ניסיתי לשכנע את עצמי "זה לא ייתכן! זה לא ייתכן!"———לא זזתי משם, הבטתי סביבי רק כל הזמן "זה ייתכו.." מילמלתי אחריי שתיקה קצרה "זה ייתכן" הדמעות עדיין זלגו לי וחלק עמדו לי בגרון, אדוארד הלך, ללא שום סימן או התראה, וזהו, אבל יש עוד מקום שאני יכולה לחפש אותו, עוד מקום אחד.———-כשנכנסתי הבייתה אמא שלי דיברה עם אבא שלי, אבל אז כשנכנסתי היא רצה אליי וחיבקה אותי "אוי אלוהים ג'וליאנה! מה קורה לך בזמן האחרון?! אני לא יכולה לראות אותך ככה" לפני שנכנסתי הבייתה, שכחתי לשטוף את הפנים שלי ועכשיו אני עדיין אדומה מבכי "אמא.. אני בסדר" מילמלתי ואז אבא ניגש אלינו "לא את לא" אמר."אני באמת בסדר" אמרתי ועליתי לחדר שלי, אבל לפני זה שמעתי את שני ההורים שלי אומרים "מה נעשה איתה?" ואבא אמר "אל תדאגי.. תני לה עוד כמה ימים, זה גיל כזה" ואז נכנסתי לחדר ולא שמעתי יותר.
*נקודת מבט ולריה*"היי אמוש, היי אבוש:)" אמרה אליזבת בקולה המתקתק "היי חומד איפה שירן?" שאלתי אותה"שירנוש נישארה בבית הספר כי הם עושים מיבחן מסכם על החומר" אמרה אליזבת "מעולה…איזה מיבחן?" […]
I was shaking while I was speaking infront of the studients in the classroom.Most of them didn't even look at me, and the others were looking at me with glazde […]
יש לי שאלה אלייך,מדוע?תאמר לי מדוע?הרי אנני מכירה אותך, זאת אומרת אישית.אז מדוע?וגם אם הרגשת משהו כלפיי מדוע שתקת?אנני מבינה זאת.תאמר לי,הינך מרגיש כלפיי משהו?אם כן,תאמר.אל תשתוק,כי לפעמיים השתיקה מזיקה.אנני […]
לואיז גדלה, והפכה לאישה מדהימה, התחתנה ונולדו לה שתי בנות מתוקות וחמודות שקראו להן, אליסיה ואלינוי. לואיז עדיין לא שכחה את הטראומה שעברה כשהייתה קטנה, ולכן פחדה שלשתיי בנותיה יקרה בדיוק אותו הדבר. לבעלה קראו ג'ון ושניהם אהבו אחד את השני מאוד.יום אחד, החליט לואיז שנמאס לה לשבת בבית והיא רוצה לצאת לטייל, כולם הסכימו וקנו כרטיסי טיסה לחוץ לארץ, אבל הם לא שמעו את החדשות… על איום חדש שמחכה להם בטיסה… יום הטיסה הגיע והמשפחה התרגשה מאוד "אמא! אמא! אני לא מאמינה!" קראה אליסיה כשהביטה סביבה בשדה התעופה."כן בהחלט" הסכימה איתה אחותה, אלינוי. "קדימה בואו נזדרז, שלא נאחר" אמר ג'ון וארבעתם רצו לטיסה.
אפשר כך ואפשר כך,רק אל תגידי שאי אפשר.מילה.חיבוק.סליחה.אהבה.תקווה.נחמה.פרידה.הכל מצטבר,בתוכך,לא מסוגלת יותר,לחשוב.אך אל תגידי שאי אפשר.כך או כך,תמיד אפשר,לשכוח.לסלוח.לוותר.לאהוב.לחבק.לעודד.לזרוק מילה טובה,נחמה.לנחם.לעזור.והכי חשוב,להתמודד. אפשר כך או כך,רק אל תגידי שאי אפשר.היו אומרים […]
כל הלילה לא הצלחתי להירדם. חשבתי על אדוארד ועל זה שבעוד פחות משבוע הוא יילך.. להרבה מאוד זמן. התהפכתי. חיכיתי לצלצול ממנו, או משהו, שיגיד לפחות שאין מה לעשות, הוא עושה את זה תמיד. אבל הטלפון התנגד! הוא פשוט לא רוצה שיצלצל הטלפון… דדדדדזזזזזזזזזז.טלפון! קפצתי מיד מהמיטה שלי ועניתי לטלפון בהתרגשות "הלו?!""הלו אחותי!" אוף! זאת נוי."היי נוי…""את נשמעת לא שמחה לשמוע אותי, קרה משהו?""ועוד איך קרה משהו!""נו? ספרי!""הוא הולך בשבוע הבא לטיול שנתי עם המשפחה שלו""נו?! זה לא כזה נורא! את צריכה לשמוח בשבילו!""לשמוח שהוא הולך לחודש?!"שתיקה."טוב.. זה לא קרה לי אף פעם.. אבל אני יודעת שהוא ידבר איתך וזה.. אבל חודש יעבור בקלות! את עוד תראי בעצמך""כן בטח""יודעת מה? בואי נראה.. עד מחר!"והיא ניתקה.עכשיו חזרתי למיטה שלי והתכסתי בפוך שלי, אני יודעת שעוד לא חורף ועוד רק סוף אוקטובר וזה.. אבל אני נורא אוהבת פוך ואני אוהבת לשים עליי פוך עוד לפני שמגיע החורף, אז אל תחשבו שאני מוזרה!.———–אחד בלילה.אני מלטפת את השרשרת שאדוארד נתן לי שוב ושוב.שיעמום.אני בוהה בחלון, עכשיו בתקרה, ועכשיו בקיר, ועכשיו לטלפון.ניסיתי לחשוב על הפגישה שלנו היום אבל הראש כאב לי מאוד כשניסיתי להיזכר בזה, משהו בתוך תוכי אמר לי "חכי.. הוא עוד ידבר איתך על זה" טוב.. ואני.. מקווה.עכשיו עצמתי את העיניים ונרדמתי.——למחרת בבית הספר אדוארד לא הגיע. לא היה זכר שהוא היה כאן בכלל, במיוחד כשהלכתי היום למזכירות."שלום?.." דפקתי על דלת המזכירות בעדינות ונכנסתי בלי לחכות לתשובה."כן.. איך אני יכולה לעזור לך?" שאלה אותי המזכירה בזמן שדיפדה באיזה עלון."אמ.. רציתי לדעת… אדוארד מכיתה ח'4 עוד לומד בבית הספר הזה?" המזכירה הביטה בי במבט שואל ואז אמרה "הוא היה אמור לעזוב עוד מלפני חודש. ההורים שלו הגישו בקשה בסיבות שונות שעליהם לעבור מקום.. אני יודעת" עכשיו רציתי לבכות. אני אבודה. אבודההההה!!!!!!
כל היום יושבת עצובהכל היום מחפשת את עצמההאנרגייה ברחה מגופהומי יוכל לעזור לה לתמיכה היא זקוקהלמישהו שיושיע אותהכל היום להסתכל בקירותכל היום לא להפסיק לבכות אשה נאה היא ודי צעירהאך […]
מחר יום ה' בשעה 09.30 אמור בית המשפט העליון לומר את הכרעתו בעניין הערעור שהגיש מר קצב לאחר שבית המשפט המחוזי בהרכב של 3 שופטים גזר עליו 7 שנות מאסר […]
השעה הייתה כבר 02.00 ושום אדם לא חשב לחזור לביתו. מר מארסו הביא עוד אקסטרות לחתונת בתו , בין היתר הופיע לוליין שהאורחים כה אהבו, הוא פשוט היה מהמם, במהלך […]
חייה בעולם שחור עולם שונה עולם שלאט לאט הורג אותי מבפנים.כך הרגשתי כל חיי ושכחתי להגיד אני ג'יני פרן ביתה של אלכס ואיאן פרן.סטטוס: "מוזרה שונה ובעיקר חנונית".כל יום אני […]
זה הרגע זה היום…להגיד שלוםזה סיוט זה לא חלוםלהגיד שלוםלהגיד שלום הרגע כבר עזב…אולי יש עוד תקווהאבל זה לא עכשיו..ברגע שהצלחתאותי אתה שכחת…תן לי עוד רגעלהגיד שלום…זה הזמן להיפרדלא, זה […]
רוז' וג'וני עולים אט אט במדרגות המובילות לאולם הגדול והיוקרתי, לפתע כל האורחים התקבצו כאיש אחד ומחאו כפיים לכלה ולחתן המקסימים. זה רגע שלעולם לא ישכח זה רגע שינצרו אותו […]
הלימוזינה לבקשתה של הכלה הגיע לביתם של הנשואים הטריים וז'וני עלה למעלה להביא לרעייתו את הנעלים הנוחות כדי שתרקוד עד כלות. והוא אמר: גבירתי הצעירה זוהי מתנתי הצנועה לרגל נישואיכם, […]
הכומר מקדם את הזוג הצעיר ומוליך אותם פנימה כדי לקדש את שניהם כבעל ואשתו. האורחים תופסים את מקומם והטכס מתחיל. הכומר פונה לזוג הצעיר ומבקש מהם כי יהיו ראויים לשאת […]
"לא היית חייב" הסמקתי. אדוארד חזר מהמטבח ובידו קופסה ארוזה באריזה אדמה ומבהיקה, עם סרט אדם ויפה. "אני חושב שכן" אדוארד חייך ונתן לי את המתנה. פתחתי את האריזה הצבעונית ואז התגלתה קופסת תכשיטים יוקרתית ובתוכה- הייתה שרשרת לב. השרשרת הייתה עשויה מזהב, מה אתם יודעים?! החבר שלי עשיר! טוב לא בגלל זה אני מאוהבת בו.. אני מאוהבת בו בגלל שהוא הבחור הראשון שפגשתי שיש לו אופי כזה טוב ונחמד, חייכתי אליו כשחשבתי על זה והוא החזיר לי חיוך.אדוארד הוציא את השרשרת מהקופסה וענד אותה על הצוואר שלי עם קצת עזרה שלי."זה.. זה.." נגעתי בשרשרת בעדינות "מדהים.. תודה" אדוארד חייך "בבקשה" ואז התיישב והתיישבתי מיד כדי להראות מנומסת.———–בדרך חזרה הלכנו בשקט לתחנת האוטובוס. השעה הייתה תשע וחצי בלילה, אבל לי לא היה אכפת. "תודה.. שוב" אדוארד חייך והפנה את מבטו, אבל אז נעצר."תקשיבי אני…"אדוארד הרכין את ראשו "אני יוצא עם המשפחה שלי לטיול השנתי שלנו" חייכתי, לא ידעתי מה יגיע עכשיו. "הטיול הוא מיום ראשון עד לעוד חודש מיום ראשון" אדוארד השתתק ופערתי את פיי בתדהמה "מה?!" אדוארד נשך את השפה שלה ואמר בשקט "כן.. אנחנו עושים כל הזמן טיולים כאלה" עכשיו באמת נפגעתי "טוב" זהו?! זה מה שאני יכולה להגיד?.
היומיים הבאים עברו על שירה באופן די מוצלח, היא הכירה מהר מאד את המורים והתלמידים ואפילו התחילה לחבב כמה מהם יצא לה להכיר את שושי הטבחית שגם אחראית על המטבח. […]
נועה ישבה במיטתה ושיחקה בשיערה . מישהו דפק בדלת חדרה של נועה . "יבוא .." אמרה. זה היה אחד המשרתים שלה . "נסיכה , צר לי להפריע לך , אבל […]
היה קשה להתרכז כשסהר ישב לידי. הוא לא עשה כלום אבל דווקא בגלל זה רציתי להתנפל עליו ולדגדג אותו, ממש כמו פעם. רק כדי לפרוץ בצחוק. הלוואי שהחיים שלי היו […]
התייצבתי עם החץ וקשת, מכוונים אליו, אל אחי, והוא שליו כאילו זאת לא הפעם הראשונה שאני מאיימת עליו, הוא הריח את הפחד שלי… היה אפשר להריח אותו ממרחקים, אבל הוא […]
אני כאן, לבד.הדממה עוטפת אותי, מחבקת אותי כמו אם מסורה."אני כאן לידך, את לא לבד." היא לחשה לי.הדממה נמצאת בכל מקום,בידי, ברגלי ובעיניי.הדממה שרפה אותך,עכשיו אתה רק אפר חרוך.אני מפחדת […]
התעוררתי,ומה שראתי מולי זה האספלט המגעיל של רצפת ביתי. בין החריצים, היה דם שהמשיך לנזול. בהתחלה לא הבנתי מאיפה,אבל אז הכה בי כאב ראש לא יאומן. מיששתי את ראשי,ודם נזל […]
נכנסנו לכיתה ולא היה שם אף אחד.הלכנו לכיוון המזכירות, וגם שם לא היה אף אחד.יצאנו מבית הספר, וקבענו להיפגש במוזיאון בשעה 16:00התחלנו להיתקדם לכיוון הבתים שלנו, ואז ראינו את שיר.שיר […]
"לאן לעזאזל נעלמת? מרקוס אמר לי שברחת. האידיוט הזה לא הבין למה אני צורחת עליו, הרי ברור מאליו שאני אכנס לפאניקה ברגע שאני יודעת שהחבר שלי נעלם! הוא התחיל לגמגם […]
את הקרדיט אני מעניק לנייג'ל. הוא מהר מאוד מצא מעבדה שיכולה לגלות לנו את החומר בשנייה ומיד קיבלנו תשובה. ניטרוגליצרין."ניטרו…מה?" שאלה לילי.גלגלתי עיניים. שוב פעם."ניטרוגליצרין" אמרתי "זה חומר"."לאאאאאא" אמרה לי […]
