אור חדש הפציע על הממלכה המאוחדת. כל מי שהתעורר משנתו באותו יום היה יכול להרגיש שמשהו שונה נמצא באוויר, תחושה שמזמן לא הורגשה שם. דחף לא ברור היה משותף לכולם- […]
"תראי לי את היד שלך". הושטתי את ידי לאמא ביותר מבוכה מאשר כאב. את פניי הסתרתי מאחוריי התלתלים החומים שצמחו בשפע על ראשי, בכדי להתחמק ממבט ישיר עם אמא. תמיד […]
"אתם יודעים, אני לא בטוח שאני רוצה להיות חלק מצוות שאני צריך להציל כל שבוע."- קלינט ברטון, עין הנץ דאש סוף כל סוף אזרה את האומץ שהייתה צריכה בכדי לגשת […]
מצחיקה העובדה שגם לאלוהים יש חוש הומור. ממטיר עלינו את מרפי השטן. מפיל אותנו באירוניה. מתגרה בגורלנו, לא פלא שאנו חוטאים. מטביע בדמעות, רוצח בכאב. ואם תכננו משהו אז הוא […]
צוהרי היום,תסכול מציף אותי,ננעלתי מחוץ לביתי,יושב אני בשמש הקיץ החמה וממתין,לא יודע מה לעשות,טרקתי את הדלת… המפתח בפנים…רוח הקיץ החמימה נושבת לה ומכה בגבי,ממתין לא יודע למה . צופה אני […]
סיפור של תודעה אשר נמצאת בין החיים והמתים ומתאמתת אם עברה.
השמלה הלבנה של השנה החדשה ,,שנה חדשה בפתח עומדת, לבושה היא בשמלה לבנה חדשה עשויה כולה משניות מנצנצות , כל שניה מעוטרת בפנינה לבנה ויפה, מיוחדת במינה שאל אותה המשנה […]
וְשִׁלַּחְתִּיו וְלִבִּי בּוֹ מְקֻשָּׁר / כְּלֵב יִצְחָק בְּעֵת אָבִיו עֲקָדוֹ. מתוך נבואות האבן ג. "דילגת כאן על איזה סנטימטר וחצי! זאת חייבת להיות מלאכת מחשבת תומי" "אל תקרא לי תומי, […]
שתהיה השנה נהדרת ממש: לבנה כחלה ומתוקה כדבש. טעימה כגבינה וקרירה כגלידה, וכמו אפרסק עסיסית וורודה. שתהיה גם גדושה בחיבה עד אין קץ, כזוג ציפורים המצייצות על העץ. שתהיה שנת […]
אתה כבול באזיקים של געגועים חזקים לכל מקום שאתה הולך הם לא עוזבים את השמחה הם שואבים והם כל כך, כל כך כואבים אתה כבול בתוך עצמך לרגע אתה לא […]
פגעתי בך. זה לא אני! אבל זה כן מצד שני… פגעתי בך! ובכך, פגעתי בעצמי!
"די כבר! מה עובר עלייך?" היא אמרה בחוסר אונים, מסתכלת עליי עם עיניה היפות. "נמאס לי, פשוט נמאס לי כבר." אמרתי בזעם. "אז פשוט תלך מפה!" עכשיו הגיע תורה לכעוס. […]
אני אוחזת בידך… מוצא חן בעייני איך שאתה נראה בכובע (הלא-קייצי) הזה… האורות נדלקים… אני אוחזת אותך בידי! ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ במקרה שנפלו כוכבים אל תוך כיסי הריקים והשאירו שם תקוות קפאו […]
האריה הקטן לאריה הקטן קוראים בעצם כפיר והוא חמוד שכזה, וגם דיי מהיר אוהב לשחק עם כל חבריו הפיל, הנמר, הדוב והצב תופסת, דג מלוח מחבואים ומסירות אך לא עם […]
ג'סי התבוננה בכל הנוכחים בחדר בעיניים לא מאמינות. לפני כמה שניות צ'ו נתנה נאום שלם ומשכנע למה הם צריכים לעזור וכשג'יימי שאל את הנוכחים מי מוכן לעזור למטרה החשובה הזאת, […]
היא יושבת על המיטה הזוגית שלה, מתעטפת הסדינים הלבנים ושמיכת הפוך. כבר שלוש בבוקר, המנורה הבהירה מעירה מעט את החדר המבודד בקומה האחרונה בביתה. היא מחזיקה במכשיר האייפון שלה, קוראת […]
אחרי כמה דקות הליכה, נעצרו השלושה מול שער עץ ומאחוריו בית גדול צבוע תכלת. מארק פתח את השער בדחיפה קלה ונכנס לחצר בצעד בטוח. טייסון וכריס, שלא הכירו את המקום […]
ואז קרה הרגע שבו השתלט עליי חוסר אונים, שהרגשתי איך הכל קורס לאט בצורה לא מובנת ולא ידועה, וזה הפחיד ותסכל אותי באותה מידה. מה עושים עכשיו? איך מתקדמים מכאן […]
אף אחד לא רואה כמה העיניים שלי יפות, כשאני בוכה. אף אחד לא רואה את הדמעות שזולגות על הלחיים, אף אחד לא רואה אותי נושכת שפתיים, בניסיון לבלוע את הרגשות. […]
הם סיפרו לי סיפור. סיפור דפוק ואמתי. הם סיפרו לי שבחוות של אווזים, דוחפים להם צינוריות עם אוכל ישר לקיבה, כדי שיהיו מפוטמים יותר, כדי שיהיו טעימים יותר. הם סיפרו […]
"אריה! אריה תעזרי לי!" קול צעק אליה. אור בהיר סנוור אותה והיא כיסתה את עיניה. "אריה! בבקשה!" עוד הפעם הקול, היא פתחה את עיניה והאור המסנוור נעלם. מולה עמדה נערה […]
זה היה היום הראשון ללימודים בכיתה ו', הפעם הראשונה שבה כף רגלי דרכה בבית ספר. אני זוכרת את הכל – המורה המשעממת, התלמידים הביקורתיים ואלפי המבטים הנעוצים בי בעודי חולפת […]
תמיד התגאתי לומר שאני גר בתל אביב, יש לה הילה כזו שמבדילה אותה משאר הערים, היא האליטה, הקדמה,פריז וניו יורק הציוניות, מלאת חדשנות ותחכום בעל האופי האופייני לה, הברים הצעירים […]
לא השתנה קרה המקרה. מה עם הצלצול שבא וגואל, מה איתו מה איתו יהיה יותר נסבל אה-הא. מה עם המצב? עדיין המצב, אותו מצב עגום מה איתו? אה-הא. חלומות טובים […]
שפתיים אדומות, תאווה פושטת, מגע עורה חלק, מעוררת עולמות, מבין חרכים נוגע בקצה גופה, ונאנחת בידי. עורה מזיע, טינופת פושטת, שיערה מסואף כענפים, מעוררת לחימות, שכוב עליה אוחז בתוך גופה, […]
בחרדת קודש (שהרי כי קודש גורם לחרדות), נעצר בתחילת הדיבור, מוליך את זמני לאחור, מנותק, בטוח בצורך להטיל ספק בנכונות.
שניות לפני האובדן, במישורי שדה חרוכים, מחניק. מותיר מאחור אבני בטון מסוגרים. ללא סימן, מתמסר לאדמות, מוקף באחרוני ההולכים. חובק רוחות ורץ, בריחה אל מרחבים, הכל ברור, מתנפץ אל ההרים.
מניח עיני על ידיו, מסדר קלפים בשורה, שחורים אל שחורים, אדומים אל אדומים, ברוגע נפלא. בתמימות מתונה נמשך לאחור, לרגעי פשטות, ליד מושטת אל קלפים בשורה, אומר לי "בצ'ה, דס […]
הם לא אוהבים אותנו, אותי ואותך. אנחנו שונות, אולי אפילו מנודות, כי את אוהבת אותי ואני אוהבת אותך. אז מה אם אנחנו שונות? למי אכפת?? לא לי, ובטח שלא לך. […]
