הנעליים של טלי. כאלה מגניבות. קופצים במקום ויוצא אורות. אדומים כאלה בוהקים ויפים. יש האומרים שיש עוד איזה טריק. יוצא מהן גלגל ואפשר להחליק. הנעליים של טלי. הנעליים הכי יפות. […]
אל תלמדו אותי איך לדבר אל תלמדו אותי איך לדבר תאמיני לי אני בסדר אני בסדר יודעת לצעוק כועסת הרבה מתפוצצת לא יודעת למה כנראה בגנים הגנים של הלביאות אני […]
חלון חדרה מבריק בהשקפה ומרהיב במוחה, כשהעננים האפרפרים משתלטים על המחשבה שהבניינים עם האורות הצהובים יסנוורו אותה עד שתתעוור ותספר לילדיה שיספרו לנכדיה על כמה שהעולם נראה אחרת כשאתה עיוור. […]
רפי זוארץ ויוסי איבגי הם חברים טובים בלב ובנפש. שניהם גברים צעירים ורווקים. רפי הוא טכנאי מחרטות, מתגורר בנהריה. רפי הוא בן 33, בחור נחמד ונורמטיבי, אחד כזה כמו כולם. […]
הרוח הקרירה הצליפה בפני והגשם השוטף זלג על ראשי ונספג בבגדי כשיללות הזאבים נשמעו במרחק. הזמן עמד מלכת בעודי מחכה, סבלנותי עומדת לפקוע כשהאזעקה נשמעת. אני נצמדת לקיר ומנסה להיבלע […]
הריח שלך עוד דבוק בעורי, מסרב להתנתק ממנו גם לאחר קרצופים במקלחת, ובשערי, למרות שריחות השמפו והמרכך מתגברים עליו עם כל יום שעובר. אני עוצמת את עיניי ונאנחת בשקט, משחזרת […]
פרק 30 – 'הבועה התפוצצה' היא הייתה נעולה. הדלת הייתה נעולה. מיכאל פשפש בכיסיו. גל חום שטף אותו מכף רגל ועד ראש כשקלט ששכח את המפתח שלו בחדר מהמהירות שברח […]
שלום אני אבישג . אני בת 12 מבת ים. אני אוהבת לכתוב ולקרוא. אני מעריצה גדולה של 1D ושל טיילור סוויפט [אני חצויה בקטע הזה]. חולת נוסטליגיה. ילדה של דיסני\פיקסר. […]
מר אדיסון עמד על חוף הים ומולו ניצב סולם גבוה, נדמה שהיה מגיע לשמיים. מקצה הסולם בקע אור בוהק. מר אדיסון הרגיש משיכה עזה לסולם ולאור הבוהק כמו עש הנמשך […]
הסיפור שלי למצב הקשה בעולם למגיפת הקורונה לכל הנרצחות ואלימות נגד נשים אני חיים מעפולה נולדתי בעפולה בשנות ה90 שהייתי תינוק היה מלחמת המפרץ הייתי באינקובטור נולדתי תינוק נורמלי בריא […]
עבר חודש מאז הפעם האחרונה בה ראיתי את נכדיי. ליבי נתקף געגועים כגלים בלב ים סוער. בעודי מטיילת במושב עם הליכון וקופסאת כדורים בשעות הערב הקרירות של חודש אפריל, החלטתי […]
היא, האישה הנחמדה הזאת, האישה שתמיד מחייכת, מתנדבת לעזור לאנשים, מצטיירת לאנושות כמלאך – הסיוט הכי גדול שלי. כמה שקרים, איך היא לא מקיאה מעצמה. זה כל כך פתטי. כמה […]
תשכחי ממנו . תשכחי מהאיש הזה ,הוא לא יחזור , את לא מכירה אותו , את הייתי שיכורה והוא היה שיכור , את לא חשובה לו , את הייתי במקום […]
אחד תלותי, תלוי במקומי על העץ הכי גבוה אחד אני, יחידי אחד חסר גובה. אני תלוי בו , כל כך תלוי בו באחד שגורם לי ללכת לישון אני תלוי בו, […]
אני מתופפת בעצבנות על השולחן לא יודעת מה לכתוב יותר מידי מחשבות בראש לא יודעת מה לכתוב יותר מידי רוצה לבכות פחות מידי מתפקדת לא יודעת מה לכתוב לא יודעת […]
אני צף באוויר גולש על הקיר לא נותן לענן, את הרע להזכיר. אני שט בימים שמתחממים לא רק מהשמש, הצללים מתארכים – על אותה מדרכה מוכרת ונוחה בצל אותו העץ […]
הוא נזכר בך פתאום. שלח לך הודעה, אחרי הרבה זמן של שקט. כנראה שהוא שמע על הספר שכתבת. אולי נצבט לו קצת הלב, כי הוא לא שמע על זה ממך. […]
הערב היה נורא, התמונה נגרסה מול עיניה. אבל היא ידעה שזה חובה. הרי אי אפשר לעבור ולתת לאנשים לגלות שאת לא חלק מהמקום. חצאית ארוכה ארגמנית ואפודה אדומה. חולצה שחורה […]
אם להסתכל לבני אדם בעיניים אפשר לראות את הנשמה שלהם. אם להסתכל בזריחת השמש אפשר לראות את ההשגחה הפרטית של השם. אם להסתכל בירח והכוכבים אפשר לראות בגדולתו של אלוהים. […]
עמדתי בצומת בין רחוב יפו לרחוב כי"ח בירושלים. הרחוב היה עשוי מנהר זורם. בכל מקום היה צמחיה ועצים. אפשר היה לשמוע את הציפורים שרות בלהקות. צפרדים עקרבים והרבה חיות קטנות […]
למה קשה לנו כל כך להודות: להודות ברגשות שלנו. למה קשה לי להגיד שיש לי רגשות ושאני מתגעגעת. למה קשה לי להגיד שלמרות כל המגרעות שלך אני רואה בך אדם […]
"דקלה אני רציתי לדבר איתך על מה שהיה, הדברים בנינו נגמרו בצורה לא טובה ולא הייתה לי הזדמנות להסביר את עצמי או להתנצל.." המבט שלו היה מלא כאב וחרטה כנה, […]
את החיוך שלי, את הצחוק שלי, והגוונים בשיערך מזכירים לי את שקיעת השמש. את נותנת לי סיבה לחיות, כי אולי איתך תהיה לי תקווה, והריח שלך מזכיר לי בית ומשפחה. […]
פשטות הימים, הימים בהם היינו ילדים, הימים בהם היינו חופשיים. אז נכון, היו מלחמות, היו חדירות מחבלים אבל עדיין ילדים היינו,ילדים חופשיים. גם כאשר היה חוסר בחלב היינו שמחים , […]
אני יוצא מאיזו חתונה השעה 12 בלילה ואני ממלמל לי בשקט איזה שיר ….הבחורות השיכורות והפתיינים רוקדים להם סמרטוטים מועדונים…. אני הולך בעניים עצומות בקושי גורר את עצמי לאוטו איזה […]
אתה מתקרב עם כל הלכלוך המדבק הזה שמריחים מקילומטרים. אתה מתקרב בצעדי ענק. ואני שותקת. נוגעת לא נוגעת. שלרגע לא תבין מה אני מחזיקה מאחורי הגב. ביד אחד אקונומיקה וביד […]
זה שוקע בי, וזה תמיד גָּדֵל בחשכה אף אחד לא יכול לדעת כי אני מפחדת לפתוח יותר מדי שערים ולתת למים לגאוש זה גורם להכל לחזור ביחד עד לאובדן היכולת […]
התראות
