סעדה לא החליפה אף מילה עם איש. מאז שהיא חזרה הביתה, אימה ואחיותיה מתעלמות ממנה ומכנות אותה " שקרנית פתלוגית". היא אמרה לעצמה שזה יעבור, כמו כל תקופה שחולפת בחיים. […]
כול פרק הולך להיות שלב של השירות הצבאי שלי. התחלתי בתור מורה חיילת לפני הקורונה. אחרי שהיא הגיע כול השרות שלי התהפך והשתנה והפך לאחד הדברים הכי חסרי וודאות שקרו […]
על קנבס לבן נמשך מכחול עבה העטוף בצבע כחול עז ומצייר עליו שני פסים כחולים. המכחול נכנס לתוך נקודת הצבע הכחולה ומתמלא מחדש בלחות כחלחלה. משולש ועליו עוד משולש הופכי, […]
היי, היי, היי, אתם בטח צוחקים עליי. מה קורה כאן עכשיו. ברנדון עומד מולי, הורידים והעיניים שלו זוהרים בצבע כחול. אני מניף את היד שוב ושוב, הזרם החשמלי מתחיל בלב […]
כל המשפחה ישבה על הספה, אמא, אוליביה, אני, אלואיז, מקסון וסטייסי. והבובות של כולנו. ערב מושלם, הלא כן? הקוביה הכתומה בצד, של פיקוד העורף, שמסמלת את הערים שיש בהם אזעקה. […]
"הקופסא עם בובות הרי-בורן הגיעה!" הודיעה אימא "אנחנו באות!" רצנו. אמא נתנה לכל אחת מאיתנו בובה שנולדה מחדש ליום הולדתה הרביעי. שמה של כל אחת מהבובות מתחיל באות של בעליה. […]
אם יש למה לצפות? בטח שיש. עוד מעט יעלה ערוץ ארוטי חדש. משהו בקצב אחר מפלייבוי, שפה אחרת. אני אתגלח לכבוד הערוץ, אני אעשה אמבטיה טובה. אפילו אצחצח שיניים. אקנה […]
הבוקר, בלכתי לבריכה (שהייתה סגורה בגלל המצב הבטחוני), חלפו על פני אמא צעירה בלווית שני בניה. תאומים זהים לחלוטין, שנראו לי כבני שמונה. לשניהם אותו הגובה, אותו מבנה גוף צנום, […]
"אני אוהבת את הים" ככה אמרתי לך. שאלת אותי למה? "כי הוא לא שופט אותי,לא רוצה דבר בתמורה הוא מקבל אותי,נסערת,שברירית,לוחמת" אני בוכה כשאני אומרת את זה. עוד ווידוי נוסף […]
שום תוכן מיני או משהו… רק אהבה, קצת טראגית :( אם למישהו יש שאלות או ביקורת אשמח לענות על כל שאלה. הכתיבה שלי כמובן. לכל מי שמתקשה בזמן האחרון, את/ה […]
פרק 2 – שתקן הבחור~ "אמרו לך פעם שאתה מנגן ממש יפה?" אצבעותיו של מיכאל קפאו מעל הקלידים כששמע את הקול מאחוריו ועיניו נפערו בבהלה. הוא לא חשב שיש מישהו […]
אמש האזנתי, בעל כורחי, לקונצרט מוזיקלי יוצא דופן במחוזותינו (בדרום השרון, בשוליו הצפוניים של הכרך הגדול) שנמשך עד האשמורת התיכונה. סימפוניה של צפירות, שריקות, ומפצים, בהשתתפות הרכב אינסטרומנטאלי מגוון, חוצה […]
תושבי עזה והסביבה עומדים ושרים שירי ניצחון, אבל רק פזמון כי אין להם בתים. אני לא יודעת מתי זה התחיל. לפני שבוע? חודש? ביום ירושלים? לא משנה מתי זה התחיל, […]
העולם עוצר מלכת מבחינתך, לכמה רגעים. נדמה שהכל עומד במקום, חדל להתקיים. שקט עמוק מקיף אותך, והגוף שלך מתחיל להרגיש חסר מנוחה. זה רק אצלך. העולם לא באמת עוצר מלכת, […]
היא נכנסה למכונית שלו בזמן שהוא עישן את הסיגריה האחרונה שלו. הגשם זלג בטרוף, והוא לא חנה קרוב לביתה. היא נכנסה כולה קפואה ורועדת. ובכל זאת היא דאגה שכל תנועה […]
בזמנו הייתי בן תשע-עשרה, וכבר הייתי בתואר השני שלי במתמטיקה. באותה תקופה נהגתי לבלות את סופי השבוע בבית, ואת אמצע השבוע במעונות של האוניברסיטה. יצאתי מביתי ביום ראשון אחד לעוד […]
זו היתה עיירה בה כולם כמעט עצובים הם אף פעם לא שמחים, לפעמים הם כועסים הם לא בוכים, הם לא נופלים, הם נשארים עומדים כי הם ריקים משוטטים חסרי מעש […]
זה אולי הדבר הכי קרוב לבית שראיתי עד עכשיו חוץ מהתמונה המדברת עם הפנים של סבא שלי. "ג'ון!" אני קוראת. "קלרה!" אני שומעת את קולו, אבל הוא עדיין קטוע. "מה […]
כמה קל להחליף אותי את קולי את הרעיונות שלי את דמותי המנגינה שלי האם כל כך נחמד להחליף אותי? את רגשותיי את המבט שבעיניי את פניי ואת מחשבותיי כמה קל […]
הערה: זהו סיפור דמיוני והדו שיח עם מוטי דניאל מעולם לא קרה – לפחות לא כמו שמתואר כאן. כשאתה נער מגיע השלב שבו אתה צריך לבחור איזה קבוצת כדורסל אתה […]
אני לא יודעת למה בכיתי. הייתי אמורה להיות שמחה. הייתי אמורה לצווח באושר לשמיים, להודות לאלוהים על החתן שהוא הביא לי. כולם חשבו שאלו דמעות של שמחה, אבל לא הם […]
כמעט חודש עבר מאז שמריה איריס ראתה את רונלדו , היא הבטיחה לו ולעצמה שהיא תעשה השתדלות לשכוח אותו ולנסות לא לדבר עליו. אך הדרך להוציא אותו מהראש שלה הייתה […]
הכלב סיסרא הוא באמת כלב נורא ואיום. הוא גדול, שחור ומפחיד. יש לו שיניים גדולות וחדות. וכשסיסרא נובח – כל הרחוב רועד! אבל הבעיה הגדולה ביותר בסיסרא היא שהוא שונא […]
גמגמתי נאום בקצה הסלון כמעט וקיללתי על קצה הלשון נותרתי בלי מאניה על קצה הקרחון ממש כשהייתי על קצה התהום כתבתי שיר קצה ועילג לפחות זה היה על קצה המזלג
לא יכולה לתפוס את המצב בידיים רועדות, בגלל שהוא כמו חול, פשוט נמלט מבין האצבעות. מידי פעם זה מרגיש יותר מידי, והעולם קטן מידי מבכדי לברוח. תקווה, למה בשבילי היא […]
היי, קורא\ת אלמוני\ת! מזהירה מראש על טריגר – פגיעה עצמית, התאבדות, הרבה רגשות באופן כללי… אם אתם מתחילים להרגיש רע בבקשה לא להמשיך לקרוא! אני רק רוצה לפתח את כישרון […]
הייתי בן 16 כשהיא הופיעה לראשונה. שתינו חונכנו באותה עיר קטנה. הסתובבנו עם אותם אנשים, פשוט כי לא יכולנו למצוא טוב יותר מזה. אבא שלה היה איננו ואימא שלה עשתה […]
שוב חלפה עוד שנה בי מה השתנה ניצבת מול הגעגוע והשקט הרועש . שוב מול האבן הדוממת שחיה בתוכי והזמן שעובר לא מרפה ומרפא. 7.5.21 13-שנה לפטירתו של קובי ז״ל […]
