הצעתי אותי ולא רצית, הצעתי לך את הגוף שלי, אמרת שאתה רוצה, שהכימיה טובה, שזה יעבוד. אשכרה הבאתי לך אותי על מגש של כסף. רק היית צריך לקחת, או להתעורר […]
לא הכרתי אותם. אבל הכרתי את סיפור המוות שלהם, את החברים שלהם, את הפוסטים האינסופיים והתמונות בחדשות. הם יותר משהיו אי פעם. זה נורא להגיד אבל הלוואי שהיו חולקים לי […]
אני מסתכל במראה. עוד חטט מתגלה, עוד חצ'קון מפציע. כל אחד מהם משליך על פאק אחר. אחד על חוסר ביטחון, אחד על שנאה עצמית, אחד על חוסר משמעות. החיבור בין […]
אני זוכרת את הימים היפים שישבנו מתחת עץ התות כמה אהבנו , כמה כאבנו את נפשנו לא ידענו. אך דבר אחד לא אוכל לשכוח שמישהו לא מוכר הסיר ממני את […]
תום הוביל את אביעד בין כמה רחובות עד שהגיעו לבית שלו: פנטאהוז בן שני קומות עם חניה בחצר הבית. תום פתח את הדלת והם נכנסו פנימה. "שקט בבית" אביעד ציין. […]
"ג'ואי" רוי ייבב ביחד עם טד מחוץ לבית הספר, מחבקים את הצעיר מבניהם ביחד, "תחזיק מעמד" הג'ינג'י אמר וג'ואי הנהן, "4 שעות יעברו מהר" רוי אמר וטפח על גבו של […]
We are the last line The lone fortress We are the outpost Of the hopeless We are the only Men who stay To guard our homeland And this way. All […]
גבריאל נהיה עצוב מאז שאביטל החליטה לעזוב עם חבריה לשנת 2017. הוא חשב שעכשיו הוא יהיה לבדו בעולם. אם אביטל לא איתו , הוא יישבר מתישהו. גבריאל כל כך רצה […]
יום אחד אשב ואכתוב לעצמי מכתב, זה כנראה לא יהיה הדבר הכי מסודר שיצא לי לכתוב איי פעם אבל אולי הדבר הכי כנה. אני אכתוב ל"אני" של העבר, אני אספר […]
החבורה מירושלים היו נחושים בדעתם לחזור לשנת 2017, אפילו אם אביטל הייתה טיפה מאוכזבת מכך שהיא השאירה את גבריאל דמתי מאחור. היא די הופתעה מההחלטה שלה לבוא עם החבורה מירושלים […]
יער בן שמן, מקום נחמד לבלות בו יום שלם בטיול משפחתי. עבור מיק זה היה מקום מחבוא מוצלח מפני אלה שמחפשים אותו. כבר שבועיים שהוא נס מפני מה שהוא ידע […]
חשבתי שזה נגמר, שזה עבר. שזה כבר לא חלק ממני, שאת כבר לא חיה בתוכי, שאת כבר לא גרה בתוך הראש שלי. אנחנו כבר לא ביחד.. זה לא נגמר הכי […]
היתה לי אמת עמוקה מני ים הרגשתי שותפות כמו אחד מהעם ואז התעורר מתנומה כבשונו שמורותיו הוא פתח וכחכח בגרונו עוד אינו ממוקד, מבטנו של עולם, הוא שלח פיסת יד […]
לפעמים אני ריקה כמו רוח אני עוברת דרך קירות ואיש אינו רואה אותי אני מתמזגת עם האפלה ונעלמת ביום מסתתרת מאחורי אדום לפעמים אני ממשית שזה מפחיד אני צועדת בידיעה […]
אתה פשוט לא רוצה לראות אותי תודה בזה הפצרתי בו הוא אמר בעקיפין שזה לא נכון ואני שמחה אבל אני פשוט לא מצליחה להבין אם הוא משקר או באמת מתכוון […]
"הטורפת" סדרה קומית-פשע מרעננת. לסדרה יש מסר על כל מיני סוגיות. כמו אם חד הוריות ועוד סיפורים שיתגלו. בעיקר היא מתעסקת בשינויים קיצוניים שהחיים מביאים. הסדרה מסופרת על ברברה, ברברה […]
מליסה אכלה מהגלידה ביחד עם ג'ואי בעזרת כפות גדולות, שניהם ישבו בישיבה מזרחית על הסלון וצפו בסרט בזמן שזואי המשיכה לישון בחדרה. – "אני בבית" קולו של אדם נשמע לפתע […]
ליטל יוחאי היא מוסיקאית בת 31, נולדה וגדלה בישראל. היא כבר ידעה בגיל 3 שהיא רוצה להיות מוסיקאית כאשר תגדל. ליטל מתמודדת עם מצב של הפרעת שמיעה מאז הילדות, עקב […]
|לילה, כיכר ציון| נגמרה לו הסיגריה כשבדיוק התכוון להדליק סיגריה חדשה. מי השלולית העכורים והכהים הסיחו את דעתו, וגם הבחורה עם הג'קט הכרוך סביב מותניה שהלכה כאילו יש לה דברים […]
בשעה 01:00 בלילה אני מוצא את עצמי יושב בתוך הלב שלי מביט מסביב ופתאום כאילו מכה בי ברק ואני קולט כמה שהוא מלוכלך. כבר חודשיים שלמים שאני יושב בו, לא […]
בשעה 00:36 בדיוק נכנסנו למורפיום, ליין רגיל של חמישי.. בעודי מפלס את דרכי בין עשרות אנשים שכבר הפילו כמה ראשים אני מצליח להגיע לבר כדי להתחיל את הערב. אני מסמן […]
הוא לוקח את המנהיגות הוא תופס כל הזדמנות לרסק, לרמוס, להכאיב קצת בתמימות ולא אכפת לו הוא מחליט וקובע הוא מוחץ ותובע הוא כי הוא הוא הוא ואני הנשלטת ולא […]
השמיים כחולים ובהירים והלילות הם קרירים. אנחנו עולים בהרים ומרגישים קצת אחרים. הירח בוהק ברוב יופיו, ולי טוב עכשיו צופה מהחלון אל גינת החצר רואה את עץ הרימון וליבי מתרומם, […]
שימו לב שקראתם את הפרק הקודם: "נימוסי שולחן ואנשים חשובים" פרק שמיני: היום המיוחל והנה הגיע לו היום המיוחל. משרת העיר אותי היום בשש בבוקר וביקש ממני להיות מוכן בשמונה. […]
שם היא נמצאת, הפסגה טובלת בלובן בוהק ונפלא נוגה, גבוהה, מורמת מעל כולן רוצה לכבוש אותה מבלי לחשוש את שלי, אותך חייב לדרוש טיפוס אל המטרה עוד מעט באמתחתי חש […]
נגיעות של גן עדן ונגיעות מגהינום אני מסבירה זה כשכיף לי אבל אי אפשר לראות או לנשום לא בגלל סיבה מסוימת זה פשוט ככה לא משנה כמה אני רגועה ונחה […]
אני סך הכל נערה שגרתית עם חשיבה לא שגרתית (עניין מאוד שגרתי דרך אגב) שספגה אכזבות. שברונות הלב הקטנים והמתסכלים לא היו עניין של מה בכך, הפתעות לא נעימות בחיים […]
כמו הצב המוציא ליבו מביתו ומגלה לראשונה אור בוהק ומוחק בעיניו הכל; ממורק פעימה אחר פעימה את מה שלמד לבעוט בין קירות עבים הוא מבין לא מבין שהוא מבקר זר […]
צבעו אותי צבעו אותי צבעו אותי ביוד. הכל צהוב הכל צהוב הכל צהוב .
אנחנו אלפי ימים זה מזה ואלפי שנים הפכו אותנו על מילותינו וכל אות כמו גרגר חול עד שפיותינו חופים אבודים משפיותינו בין שמיים שחורים. איך זה שידך פה עוטפת פניי?
