"יער צוער," קרא רונאן את הכתות באותיות אדומות גדולות על מפת הדרכים שלו. "שלושים קילומטרים מכאן." הביט בהרהור בבית החולים הנטוש שחלף מולו. לפי מה שהבין מהכתוב באתר, המשפחה אהבה […]
פתחתי בזהירות את דלת הבקתה וסרקתי בעיני את השטח שמחוצה לה, לא ראיתי אנשים. למרות וילון הצמחים שלי, עדיין לא הייתי בטוחה שאני מוסתרת לגמרי. התכופפתי והרמתי מעט קרש עץ […]
"בואו נשחק מחבואים. המפסיד מפסיד, המנצח בורח." כולם הביטו בי בשאלה, כולל המפקד. "מה את חושבת שאנחנו? מטומטמים?!" קרא בכעס כשהתעשת. "לא נקשיב לרעיונות שלך, או נקבלם בפרט!" פסק ולחץ […]
"סוף סוף…" התנשפתי כאשר הגעתי אל קו העצים. ידעתי שהבקתה אמורה להיות קרובה יחסית למקום בו נמצאתי. מאחורי עדיין שמעתי את קולות הסירנות אך הם היו רחוקים יותר, כנראה עצרו […]
בבוקר, שש וחצי ליתר דיוק, התעוררתי והתחלתי להתארגן לקראת היום. בעלת הפונדק הנחמדה שהסכימה לארח אותי למרות שלא היה עלי גרוש הראתה לי את המחסן כדי שאוכל לבחור לי משהו […]
רונאן ישב בחדרו שבתחנת המשטרה וחשב לעצמו כמה טיפש היה שנתן לה לברוח, ועוד מרצונו החופשי. "נתת לה לירות בך, כמה מטומטם אתה יכול להיות?" נזף בעצמו בעוד המחשבות מתרוצצות […]
"ל-לתת לי לברוח?" גמגמתי. כמובן שלא האמנתי למילה ממה שאמר, אבל רציתי להיות בטוחה. "כן! אם את מעדיפה להיתפס זו כבר החלטה שלך, אבל אני מציע לך עכשיו הצעה חד-פעמית […]
"מ-מה פתאום," קולה של אלקה רעד. "א-אנחנו רק מתנדבים," גמגם לו ארון. "כן בטח… אתם שוטרים סמויים שנשלחו לעקום אחרי, בטח מחוץ לבית החולים הזה מוצב גדוד שלם שמטרתו היא […]
'תתעוררי כבר!' צרחתי על עצמי. כל כך רציתי להתעורר, אך לא הצלחתי להביא את עצמי לנסות אפילו לפקוח עיניים. 'למה זה תמיד קורה לי?' המחשבה ריחפה בראשי. 'למה אי אפשר […]
"בוא נדלג על כל ההקדמה המאיימת כביכול ונגיע לעיקר." הבטתי בו בהבעה רצינית עד כמה שיכולתי. "אני לא יודעת למה אתה רוצה לחקור אותי, כבר סיפרתי לך הכל כשהתחזית ל- […]
אני לא יודעת כמה זמן שכבתי ערה על רצפת הבטון הקרה אבל אני בטוחה שבסוף נרדמתי, מכיוון שהתעוררתי למשמע דלת הסורגים נפתחת ואת הקליק שמתג האור משמיע כשלוחצים עליו. פקחתי […]
"איזו החלטה?" שאל בבלבול. לא האמנתי אי הוא כבר הספיק לשכוח על מה דיברנו חמש דקות קודם. "ההחלטה אם אני מסגירה את עצמי או בורחת. יש לך זיכרון של דג…" […]
"למה אני לא הורגת את עצמי וזהו? איזו שאלה טיפשית," אמרתי ושפתיי התעקלו לחיוך קטן, "אני נראית לך כמו אחת שתהייה מספיק אמיצה להתאבד?" "למען האמת… כן. את לא נראית […]
"לא אני רצחתי את הנער. אני רצחתי את הטמבל הענק שרצח אותו," דיברתי בקול יבש. "ידעתי שזה יקרה. עכשיו המשטרה תרצה לצוד אותי." קברתי את ראשי בין ידי. "את בכל […]
פקחתי את עיני ובוהק לבן סנוור את עיני. מצמצתי כמה פעמים כדי להתרגל אליו וכשהצלחתי לפקוח אותן לגמרי, הקדשתי שתי שניות לסריקת המקום בו נמצאתי. היה זה חדר קטן, בעל […]
"מצטערת," לחשתי לעצמי לפני שה'טירוף' השתלט על מחשבותיי סופית. *** התחלתי להתקדם לעברם בצעדים איטיים, הם כבר כמעט יצאו מהסמטה. "היי!" צעקתי אליהם. "לא לימדו אתכם שאסור להרביץ לבנות?" הם […]
"כמה מעצבן…" מלמלתי לעצמי בהרהור. אחרי כמה שעות של מחשבה בעודי יושבת על הנדנדה שבפארק, החלטתי לחזור לביתי ולארוז לעצמי תיק לקראת היציאה. החלטתי שהדרך הטובה ביותר היא לברוח, לפחות […]
בעודי שוקעת בהרהורים, החלטתי שבמקום לחזור הביתה ולספוג את שלל הצעקות והנזיפות מהוריי, אלך לפארק הקרוב. הפארק תמיד הרגיע אותי ועזר לי לחשוב. הגעתי אליו תוך כמה דקות והתיישבתי על […]
מיס ריד, לא ישנת כל הלילה?" שמעתי את קול המורה קורא וקפצתי בבהלה, מרימה את ראשי מהשולחן. כל הילדים בכיתה התחילו לצחוק. לא הבנתי למה היא קוראת לי בשם משפחתי […]
"בוקר אמא!" אמרתי לאמא שלי בחיוך כשירדתי מהקומה העליונה בבוקר למחרת. "את לא נשמעת נלהבת במיוחד, מה קרה?" שאלה בדאגה. אמא שלי הייתה אישה מקסימה, קרה ומרוחקת אך בכל זרת […]
"תגידי, את זוכרת מה יש בתוך הבית?" שאל אותי דניאל. "לא. אני רק יודעת שזה יותר גרוע ממה שבחוץ," עניתי. "את יודעת לפחות איפה לוח הבקרה?" ניסה עוד משהו. "כן, […]
"שתי דקות לחצות." הגשתי צורך לציין. "מעודד…" כבר ראיתי את הבית מרחוק. קצת קשה לפספס אחוזה ענקית בת ארבע קומות מוקפת בחומת אבן ושער ברזל בכניסה. הרבה אמצעי בטיחות, הא? […]
טוב, לרשום לעצמי: לעצום עיניים בעת הצניחה למותך, 'לא עוזר'! עזבו לא משנה… לא נרגעתי גם כשעיני היו עצומות אז החלטתי לפתוח אותן חזרה, הבטתי למטה, למקום אליו אני נופלת. […]
'שיכורה, ככה נראית תופעת הלוואי של הטירוף? מוזר…' "אני לא שיכורה, רק מותשת." המשכתי רק לעמוד במקום ולהביט בהם. "ככה מדברים אנשים שיכורים," אמר אותו אחד ממיקודם וכיוון אליי רובה, […]
נסוגתי לקצה הסמטה והענק התקדם לעברי, שולף תוך כדי את האולר מכיסו. זה לא היה אולר כמו שאמר, זו הייתה סכין. סכין משוננת וארוכה. הוא הניף את ידו שאחזה בסכין […]
אני שונאת שאומרים לי מה לעשות, במיוחד כשאלה אנשים שאני שונאת. ככה שדי רציתי להכות אותו באותה שנייה אך עצרתי את עצמי. "אני איתך." "ואני שמח. אז ככה, המצב הכלכלי […]
היי את!" שמעתי את אחד הילדים בכיתה קורא לעברי. עוד יום לימודים התחיל, עוד יום ארוך וכואב במיוחד ככל הנראה. "מה אתה רוצה עכשיו, דוק?" שאלתי בארשת פנים אדישה. "תחשבי […]
אני לא יודעת למה אני עושה את מה שאני עושה. זה פשוט קורה לעיתים קרובות כל כך שזה כבר הפך להרגל. אני עושה את זה לעצמי ולאנשים אחרים, אבל בעיקר […]
