הסיפורים של רוקמת החלומות
אל תכתוב לי יותר. אתה עם ענת, אהבת חייך. הסולמייט שלך. החצי השני שלך. אשתך. הבובונת שלך. תהיה עם ענת. תכתוב לה, תספר לה הכל – מצדי גם על זה, […]
אני ואתה באותו החדר במלון. לא ברור לי כיצד הסכמתי למאורע, עוד אחרי השנה הזו, שבכנות גרמה לי להבין עד כמה התחושות שהעלת בי קשות. כמה אתה משפיע עלי. מנסה […]
נמאס לי לכתוב פריקות. נמאס לי. בא לי לשוב לכתוב מעשיות ארוכות, גם אם הן טובות או פחות טובות. בא לי לשוב להנות, בא לי שיהיו לי רעיונות. יותר מדי […]
כמו באגדות, קיוויתי שאמצא את מקומי. שנים על גבי שנים שמעולם לא חשתי חלק. מעולם לא הרגשתי שיש לי מסגרת, למרות שרציתי. כמה שרציתי. לא רק מסגרת כמו איזו קייטנה […]
אני עומדת בפאתי השבילים, והם רבים מדי. אינני יודעת לאיזה כיוון לפנות, אך החושך ממשיך להתפזר בנוף שמסביב. יללות וצווחות של חיות חסרות צורה נשמעות מאחורי ומצדדי. דורשות ממני שאבחר […]
תקשיבי לי, את צריכה להירגע. את צריכה להבין בראש ובראשונה, שאת לא אשמה. נפלת אל תוך מציאות רעילה. למה? פשוט כי כך קרה. את לא אשמה. כלום לא קרה בגלל […]
את כבולה לצוקים הסלעיים על שפת הים. המים מכסים את ברכיך, אבל הרוח החזקה החלה לעודד את הגלים להתנפץ על שאר חלקי גופך. את בקושי מצליחה להמשיך לעמוד, אלמלא השלשלאות, […]
4:42 לפנות בוקר. אני כבר יכולה לשמוע את העורבים שהשכימו רגע קט לפני הזריחה. אני יושבת מול החלון הפתוח לרווחה, מאזינה למנגינות ישנות של לנה דל-ריי ובידי אוחזת בכוס יין […]
"יש לי חור בלב. אני בהלם שהוא זרק אותי. הוא. זרק. אותי." יעל הנהנה והניחה את ידה על ידי ברחמים. נהג המונית גלגל את עיניו כבר בשלב הזה. לא הפסקתי […]
עם שובה של מאיה לדירתה המרווחת ברמת אביב, זו שהצליחה לגנוז מבעלה לשעבר, חלחלה בה ההבנה שאביה לא דיבר עמה כלל על הירושה כפי שהבטיח. היא פנתה לכיוון המטבח על-מנת […]
אולי אם אהגר, הכל יראה יפה יותר. אשקע ביופיים של נופים, כאלה אמיתיים, לא כמו במדבר המשמים או בים המצחין. לא אאלץ לחלוף על-פני מגוון כפרים ערבים, עם תשתיות לא […]
את בחורה עם דימוי עצמי נמוך ואין לי מה לעשות עם זה. אין לי מה לעשות עם זה. עזבי אותי, אני לא יכול למלא עבורך את מה שאת רוצה שאמלא. […]
שלמה הביט במאיה במבט מעורר רחמים. הוא חשב שקסם הזקנה יסייע לו להשיג את תשומת לבה. מאיה לא הנידה עפעף. מבטה היה מריר, אדיש, מעט אכזר אפילו. עד כמה שניסה […]
ג'יימס כבר התרגל לרעיון שבשבוע האחרון הפך לבן לווייתה הבלעדי בתחומי האוניברסיטה. הוא לא התנגד, מסיבות ברורות. דניאל הג'ינג'י והבחור היותר מדי גבוה שהיא אפילו לא ידעה את שמו הובסו, […]
הוא רצה שתעטוף אותו, שתחבק אותו, שתזכיר לו שהיא תמיד כאן בשבילו, שתקדיש למענו את מירב תשומת הלב והדאגה, ושתנחם אותו כשהוא מרגיש רע. היא לא יכולה. היא רוצה שהוא […]
בערב יום שישי, היא הסתגרה בביתה. את אחורייה טמנה עמוק בתוך ספת העור החומה והישנה שרכשה ביריד "יד שניה" כשעברה להתגורר בדירה. בטלוויזיה הוקרן סרט מזדמן עם חטיפות, יריות ופיצוצים. […]
היי אני חיה ואני ילדה לא יפה, לא חכמה, אין בי טיפת כריזמה וגם לא שום כישרון. אני לא ילדה מקובלת בכלל, אין לי חברות, הן כולם מקנאות בי בגלל […]
"ממש נחמד מצדו", שארלוט פנתה לג'יימס בעודם פוסעים במורד המדרגות. "הוא כזה. אנשים נוטים לחשוב שהוא איש מרושע ומתנשא משום מה", ג'יימס ענה. הוא הביט מטה, סורק כל מדרגת עץ […]
אני מודה, אני מתגעגעת לתקופה שבה יכולתי להרגיש כך. הבטתי בתמונה שלך, במשך אלפית שנייה בלבד, וזה היה די והותר כדי להציף את אותן התחושות חזרה, הכואבות, אולם גם המשכרות. […]
"אני לא מוותר. אני לא מוותר. אני לא מוותר!" הוא קרא. "למה לא? אתה די לא יוצלח, אהובי", היא העבירה עמוד נוסף בעיתון. "אם אני באמת ארצה, אני אצליח! אני […]
ה'טומב'ס' הואר כאילו נערכו בו חגיגות ה-4 ביולי. מי שעבר מחוץ לבר האוניברסיטאי, תהה מי אורח הכבוד שעבורו המקום התגנדר בתאורת החוץ החדשה שהתנוססה גם על העצים שקישטו את הכניסה […]
מזג האוויר ביום שני הזכיר לכל תושבי הבירה שהקיץ עדיין לא עמד בפתח, למרות ימי השמש האחרונים. היא גילתה שהיה זה מעשה טיפשי למהר לאחסן את מעילי הפוך והסוודרים בחלק […]
היום היה שמשי ובהיר בפריז. כן, בפריז. זה הגיוני, כי היא עמדה ממש מתחת למגדל אייפל, בעוד סוס רתום למרכבה הסתובב סחור וסחור סביבה. לפתע, הסוס עצר ובעקבות כך, גם […]
היי לכל מי שקורא את זה, בין אם יצא לכם לקרוא סיפורים שלי או לא, הייתי רוצה לשאול שאלה שמופנית לכל מי שמרגיש שביכולתו לסייע לי, משום שזו שאלה די […]
הציפורניים שלה היו מחודדות וארוכות באופן מגוחך. הן היו צבועות שחור, ועליהן פוזרו נקודות אור מסנוורות וקישוטי כוכבים. כל מה ששארלוט יכלה לחשוב עליו בעודה עוקבת אחר תנועות הערבוב המהירות […]
אתה. אתה מבין את חוש ההומור המזוהם בזפת עמקי נפשתי, ולא נגעל. אתה רואה את עיניי כבוהקות באור השמש, גם כשחשוך. אתה מתנשא, אך אותי, אתה רואה בגובה העיניים. אתה […]
הַקִּימָה בשעות הבוקר המאוחרות של יום שישי תמיד מרחו על פניה של שארלוט חיוך מטופש בידיעה שסוף השבוע מתחיל היום בערב. היא לא מיהרה לקפץ ממיטתה, ואפילו לא לפשפש במסרונים […]
שארלוט פקחה את עיניה באיטיות למשמע צליל פכפוך רועש. בחוץ, הגשם תופף במקצב מרגיע על החלון הגדול שהיה מעל ראשה, אך מקור הפכפוך היה חדר המקלחת הצמוד. סוללת הנייד שלה […]
באק הושיט לשארלוט את זרועו בתקווה שהיא תקפל את שלה בשלו, כמו בסרטים הישנים. היא עשתה בדיוק כך, למרות שאחרי שנייה בדיוק היא רצתה לקבל את זרועה בחזרה. היא שנאה […]
מדי יום רביעי, לשארלוט הייתה שעת חלון שהיא אף פעם לא ידעה מה לעשות בה. לרוב היא סתם רבצה על הדשא אם מזג האוויר התאים לכך. רק אתמול היה גשם […]