הסיפורים של סיפורונת

בעצם, זה לא ממש סיפור ה-100 שלי, כבר העלאתי את סיפור ה-100 שלי ובקיצור בסיפור הזה אני רוצה להגיד תודות וכאלה.אני רוצה להגיד תודה קודם כל להורים ולמשפחה הנפלאה שלי […]

"היי אמא!" קראתי כשנכנסתי הבייתה."היי מתוקה! יש ארוחת צהריים בעוד חצי שעה, אני מצטערת.. בינתיים תעשי שיעורי בית, טוב חומד?" שמעתי את אמא אומרת לי "אוקיי!" צעקתי בחזרה."אבל אני לא […]

"למה איכשהוא ידעתי שתתקשרי אליי ותגידי שאת לא מצליחה להירגע?" נוי חייכה אליי ואני צחקתי, לא יודעת, פשוט צחקתי. נוי הביטה בי במבט מבולבל "טוב בקיצור, אל תפחדי ממנו, הוא […]

סנדרה.. סנדרה.. אם אני ארצה לכתוב לך שיר, איך אני אדע מה מתחרז עם השם סנדרה?.גם עם השם ארנלה זה קשה אבל בסוף מוצאים משהו יפה.את יודעת? כשאני חושבת על […]

אז אם זה נכון, אני רוצה לחזור 16 שנה אחורה, לאותו יום שבו יצחק רבין נרצח, זה אפשרי?.הייתי כבר ממש קרובה לבית הספר ועצרתי וניסיתי להתרכז ממש חזק כדי להגיע […]

"היי אמא!" קראתי אחריי שחזרתי מבית הספר. אמא שלי פוטרה מהעבודה לא מזמן ולכן היא בבית, אבל אבא שלי עובד כעורך דין אז הכל בסדר."היי מתוקה! בואי תעזרי לי לסדר […]

כשיצאנו מהסופר, אני ונוי הרגשתי ששכחתי משהו "חכי רגע" אמרתי לה ורצתי חזרה לסופר. היא משכה בכתפיה, זה הדבר האחרון שיכולתי לראות.למה רצתי חזרה לשם? כנראה כדי לקנות מצרכים למילשייק.———"את […]

אני חופרת לך? חס וחלילה! חח אני מצטערת שאני צריכה שוב לכתוב לך אבל אני פשוט חייבת. את  חושבת שהחברות שלך מתנהגות בסדר? הן מתנהגות כמו חיות מגן החיותתתתתת (בלי להעליב!!). אוי  אלוהים, עכשיו כשאני כותבת את המכתב הזה, חצי שעה לפני חצות, אני מרגישה שיכורה כי מחר מחכה לי עוד יום מלא עבודה. ולא שרק הייתי ליכלוכית ביומולדת שלך, גם הרגשתי רע, במקום לשמוח הרגשתי רע.החברות שלך זרקו ניירות וצרחו בקולי קולות (מה זה פה, שוק?!) ובקיצור רציתי לקפוץ מהמרפסת ולברוח (למרות שאת יודעת שגם אם הייתי אומרת שאני אעשה את זה בחיים לא הייתי עושה).ותגידי, מתי תפתחי כבר ת'מתנות?! אני מתהה!.יש לי שאלה, את מעדיפה לקנות ולקרוא ספרים או להחליף בספרייה? התשובה היא כה ברורה [=.את מאז ומתמיד היית בנאדם מחונך וטוב לב (כמוני!!) אני לא פרועה, וגם לא יותר מדי שקטה, לא חופרת  וגם לא יותר מדי מתחבאת מהאחרים, ואת בדיוק כמוני, טוב אולי קצת יותר חופרת.כשאת קוראת את הסיפורים שלי הכי ראשונה, את תמיד רוצה לקרוא את הכל ואני מנענעת בראשי ואומרת "לא ולא!" ואת מתעצבנת וצועקת שרוצה המשך.לפעמים אני פשוט יכולה לשבת מולך כל כך הרבה זמן ולרחם עלייך, אני לא יודעת על מה, על זה שקיבלת  99 ולא 100 במבחן, או כל דבר אחר.שבוע הבא יש לי טיול (זוכרת?!) אוי אלוהים כמה אני מחכה לו והוא בעוד ארבעה ימים!! ישש!!. אני נזכרת שבפעם הראשונה שהיינו בכותל היה עם איזה חבר של אבא שלי שהיה לו בן בגילי, זה היה כשהייתי בת  חמש ואת שלוש או שאני שש ואת בת ארבע, אני לא זוכרת…ראינו את הכותל ואפילו אכלנו שם, היה מדהים, אבל כמה חבל שזה היה שבת.עכשיו אל תצעקי לי "ארנלה אני רוצה המשך!" כי אני אצעק לך "אני רוצה לישון! אני כולי חיוורת ועדיין  רושמת לך!"אוהבת, ארנלה.

הריח הנעים של הארוחה שאדוארד הכין לי היה מדהים, מעניין אם האוכל יהיה עוד יותר מדהים.אדוארד יצא מהמטבח שלי כולו בקמח ואני ציחקקתי "אוי אופס! הייתי צריכה להזהיר אותך שהקמח  פתוח" ואז לא הפסקתי לצחוק כי זה היה דיי מצחיק.ואז ראיתי על הסינר שלו שוקולד "ומה עם שוקולד?" הבטתי בכתם של השוקולד ואדוארד מיהר להסתיר אותו."אהה כלום" הוא חייך חיוך ביישני וחזר למטבח."אני מיד באה" קראתי ועליתי למעלה.—————-"הלו?""אההההההההההההה""מה את צורחת?!""אוי נוי! את כל כך צדקת!""למה מה קרה?"אה.. תנחשי""הוא לוקח אותך למסעדה?""לא טיפשה! הוא זה שמכין את ארוחת הערב""אויאלוהיםאדירים""את מספרת לי?!""איך את מגיבה לזה?""לא יודעת.. זה דיי מוזר, אני עדיין עם פה פעור""רגע, איפו ההורים שלך?""בחופשה בחוץ לארץ לשבוע""אז תוכלי לממש את השבוע הזה""איך?""תלכי איתו לכל מיני דברים. אבל אל תגידי לו כלוםםם!! תרמזי לו שאתם יכולים ללכת לאנשהוא""אוי אלוהים נוי.. אני פוחדת""שמה?""לא יודעת..""אין לך ממה לחשוש… תיפגשי איתי עכשיו בגן שעשועים מול הבית שלך"ואז היא ניתקה. נשמתי עמוק וירדתי למטה."אמ… אני אלך לקנות משהו בסופר, אוקיי?" איזה שקרנית אני! אבל באמת לקחתי כסף כדי לא לעבוד עליו.אבל רק ראיתי את אדוארד מתעסק במשהו ומהנהן."אוקיי!" קראתי ויצאתי מהבית. אני סומכת על אדוארד, מה הוא יגנוב לי משהו?.————-הלכתי לגן השעשועים ששם כבר עמדה נוי בחולצה ארוכה עם קישוטים חמודים כאלה ומכנס ארוך וצמוד והוא היה בצבע ורוד."היי" מילמלתי."היי, עכשיו בואי נלך לסופר אני צריכה לקנות שתי-""שתייה?""אהה כן, מה גם את צריכה?""בסיבה הזאת יצאתי מהבית""אהה טוב"ואז בצעדים מהירים הלכנו לכיוון הסופר, מפטפטות רק על אדוארד, אוי הפה שלי כזה גדול, אני לא רוצה פשוט לסגור אותו לפעמים?.

היי אחותי!טוב זה בערך מכתב ורציתי לומר לך שאת אחותי ואני תמיד אוהב אותך, לא משנה מה, שמעת? לא משנה מה! רציתי לספר לך על החיים שלי. אני מסתדרת דיי […]

טיפ-טוף!.ושוב. ושוב. הנה הגיע הגשם!.הוא מגיע לכל פינה זהו הגשם.הגשם היפייפיה המגיע מהשמיים תמיד אחר הצהריים,הוא גשם קסמי.מין קסם שמתקיים בחלק אחד של השנה, חלק מיוחד, לא מזיע כמו הקיץ, […]

יום חמישי 18:00יופי אלה! עכשיו גם אמא שלך לא רוצה לדבר איתך כי את "כועסת עלייה" קרן מתעסקת בעניינים שלה ולי פשוט משעמם! למה הגעתי הא?! למה?.אני לא יודעת למה! […]

"אמאאא!! בואי אנחנו עוד נאחר לאוטובוס!" אני ואמא שלי נורא- נורא אוהבות לצאת לכל מיני מקומות, אז רק שתכירו אותי, קוראים לי סוזן ואני בת 11 וחצי ואני גרה בתל- אביב המהממת.אני אוהבת את תל אביב, לא יודעת, פשוט אוהבת.הקניונים כאן מדהימים ואני בקיצור כמעט ילדה מפונקת אבל לא, אני לוקחת ת'צמי בידיים ועושה את כל מה שצריך, מסדרת ת'חדר, עושה שיעורי בית וכו'.ו.. אין לי חבר. איכססס טוב בואו נעבור נושא.עכשיו אני ואמא יוצאות לקניון רמת אביב, אני אוהבת אותו כי הוא קניון ענקק!.אני אוהבת קניונים גדולים, את יכולה אולי לא למצוא ת'צמך שם אבל לפחות את מוצאת את מה שאת  רוצה. עכשיו כשאני מדברת על זה אני נזכרת!. לפני כמה חודשיים אני ואמא שלי הלכנו לקניון רננים  ברעננה.  אי אפשר למצוא את עצמך שם! אז הייתי שם חצי שעה בשירותים אבל אחריי זה יצאתי משם מלאה עם  כמה עגלות מהסופר.פשוט כיף לבלות עם אמא, היא מבינה אותי ואני אותה, אמא מושלמת!.אמא שלי ירדה במדרגות כמו איזו דוגמנית "וואו אמא, סחתיין עלייך!" הבטתי בה כשהיא מסתובבת  בחולצה המדהימה שלה ובו זמנית השיער הבלונדיני שלה מתנפנף במדהימות והמכנס שלה היה כל כך  מדהים שאפשר למות והחגורה.. פשוט הכל מושלם אצלה.אמא הביטה בי במבט נוזף " נו, נו, נו, מותק, את לא תבואי איתי ככה, אם אמא הולכת כמו משוגעת, אז  גם את!" היא גררה אותי לחדר שלי וליתר דיוק לארון שלי והוציאה משם חולצה ששמים אותה על כתף  אחת וג'ינס והחגורה הורודה בהירה שלי."אמא!…" ואז אמא שלי חייכה חיוך מרוצה "קדימה מהר! אחרת נאחר לאוטובוס!". הלכנו כמו שתיי ברביות ברחוב "אמא! תראי איך כולם מסתכלים עלינו!" הייתי ממש נבוכה, שפתאום  מישהו יתחיל לרכל עליי, ועוד מישו שאני לא מכירה!.ררר..מחשבה מצמררת.הגענו לקניון רמת אביב "אז לאן נלך קודם?" שאלה אותי אמא כשעמדנו בכניסה והבטנו סביבנו. "לאן  שאנחנו נוביל ת'צמנו" אמרתי בחיוך ניצחון ואמא שלי חייכה פשוט "רעיון טוב סוזן".הלכנו והלכנו והבאנו ת'צמנו לחנות נעליים יוקרתית."אה יופי! בדיוק רציתי נעליים! סוזן תעזרי לי לבחור.. יש לך פשוט סטייל מדהים!" אמרה.כן.. זה עוד משהו ששכחתי לומר, כולם אומרים שיש לי סטייל מעולה ושאני יכולה להיות מעצבת גדולה  כשאגדל, אז חכו אנשים! עוד כמה שנים אופנת סוזן תהיה בחנויות!.כשחשבתי על זה חייכתי לעצמי אבל אז פתאום אמא שלי ניערה אותי "נו קדימה סוזן!". "הוו אמא…" מילמלתי.

"תגידו!! שעתיים שלמות אתם צריכים כדי להתנשק! אני יושבת בשירותים ותוהה, מתי תסיימו?!" קולה של נוי היה חד ומיד נפרדנו והתחלתי להאדים בטירוף.נוי ירדה אליי "את באה איתי" ואז היא גררה אותי מהברכה ישר לשירותים."עכשיו את מספרת לי הכל" נוי נעצה בי מבט ואני ציחקקתי "דיי תפסיקי! זה מצחיק!" נוי נראתה מבולבלת ואז צחקה איתי אבל עדיין נראתה מבולבלת "אני לא יודעת על מה את צוחקת אבל זה מצחיק!" ואז צחקנו בלי סוף עד שנשמנו נשימות קצרות כדי להרגיע את עצמנו."טוב את באמת רוצה לדעת?" חייכתי חיוך מסתורי ומעניין ,כמו שאני יודעת והיא מיד נראתה מסוקרנת עד מוות "כןן!!" צרחה ואז סתמתי לה ת'פה "מה את צורחת מה את מטורפת?!".סיפרתי לה הכל, מהקטע הכי מדהים.———–אדוארד חייך אליי ונראה נבוך "הם צדקו" הוא הפנה את מבטו הצידה."מה זאת אומרת? מי?" הייתי מבולבלת אבל סקרנית."אלה שחטפו אותכם. הם אמרו לך שאת הבת של האלה, את מאומצת. כשההורים המבולבלים שלך הבינו את זה, הם טיפלו בך כמו נסיכה, בגלל זה את מקבלת הכל" הרכנתי את ראשי, הוא צודק! אבל לא בזה שאני הבת של האלה, בזה אני עוד לא בוטחת בו."ואיך עליי לדעת שאתה לא משקר?" בחנתי אותו בקפדנות."ככה" הוא התקרב אליי ונישק אותי נשיקה ארוכה והיידים שלי בלי שליטתי, התחילו לזוז וחיבקו אותו והרגליים שלי התקרבו אחד לשני והיינו ממש קרובים זה לזה והמשכנו בלי סוף עד שנוי הגיעה וזה היה פשוט מדהים ולא שמתי לב איך הזמן עובר כי השארתי את נוי בשירותים באמת שעתיים שלמות.———"אוי ג'וליאנה! תחזרי לשם ועכשיו ותציעי לו מילשייק פירות" נוי חייכה אלייה חיוך מגרה של "לכי לשם כבר!" ואני הינהנתי ויצאתי לברכה.אדוארד נשאר באותו מקום, כאילו מחכה שנמשיך, והו.. כל כך רציתי להמשיך את זה."אמ.. מה דעתך שאני אביא לנו מילשייק פירות?" שאלתי ואדוארד חייך "לא.. אני מעדיף וניל, ותגידי לנוי שתחזור לפה ותהנה" אמר אדוארד. הוא כזה מקסיםםםםם!!! אפילו אכפת לו מנוי! אוי אני מאוהבת! מאוהבת ועפה באוויר! מעופפת! ווהי!."אהה… ג'ול?" פתאום שמעתי את קולו של אדוארד והתנערתי ממחשבותי."כן.. כן.. אני מיד באה" מיהרתי קודם לשירותים להוציא משם את נוי והיא מיד קפצה משמחה ורצה לברכה, אפילו שמעתי אותה קופצת בזמן שהכנתי לכולנו מילשייקים.———-ישבנו על המדרגות של הברכה ושתינו מילשייק."מה דעתכם אחר כך ללכת לים?" שאלה נוי וסיימה את כל המילשייק שלה.הבטתי סביבי "אהה לא נראה לי, כבר מאוחר" ובאמת התחיל להחשיך."אולי מחר" אדוארד חייך אל שתינו והרגשתי אותי מסמיקה."וואו! כבר מאוחר! אני צריכה ללכת הבייתה אחר אמא שלי תהרוג אותי, ייאלה ביי ג'ול!" נוי קמה ואני עצרתי אותה "חכי אני באה איתך" אמרתי לה ושתינו נכנסנו פנימה להחליף בגדים.לפני שיצאה, נוי חייכה אליי ואמרה "תשמרי על הבחור הזה הוא מדהים" חייכתי אליי בחיוך מביך " את מבטיחה?" עכשיו היא פשוט התקרבה אליי "מבטיחה" ואז שתינו התחבקנו ונפרדנו."אז.. אה.. מה נעשה עכשיו?" שאל אדוארד שפתאום הופיע מאחוריי."אמ.. לא יודעת.. אבל מה שכן אני גוועת" אדוארד חייך חיוך רצון."גוועת זאת מילה קצת קשה… אבל טוב" אדוארד חייך אליי."אתה יודע לבשל?" מה אני עושה?! הוא צריך לשאול אותי אם אני רוצה שהוא ייבשל בשבילי."כן אני יודע" הוא חייך ואז ניגש למטבח.אויי מייג גד!!!

הסתתרנו מאחוריי השיחים וחיכינו שהבחורים אחד ושתיים יעברו, כשהם עברו, אדוארד הזיז את האבן הגדולה שהייתה על פתח המערה שהובילה חזרה לעיר.הלכנו במערה החשוכה הזו ואני החזקתי לאדוארד ת'יד (כי הוא רואה טוב מאוד בחושך) ונוי החזיקה לי, וההורים שלי החזיקו בנוי, ככה הלכנו עד שחזרנו הבייתה וכן, ראיתי שכבר יש אור, זה אומר שלא ישנתי בכלל.——-בוקר שבת האיר וזה היה מראה יפייפיה. אני, נוי ואדוארד יצאנו לברכה שלי. התחלנו לשחות ולהשפריץ  אחד על השניי ואז נוי גררה אותי החוצה לשנייה "תגידי.. אם אני אלך.. אז את תתנשקי עם המהמם הזה?!"  נוי ניערה אותי בהתרגשות ואז הפסיקה כשרצתה לדעת מה התשובה שלי. הסמקתי כי ידעתי שאני  מתביישת להתנשק עם אדוארד כשנוי רואה. נאנחתי "זה אומר כן…?" נוי חייכה חיוך ניצחון "אני אנסה"  אמרתי  והלכתי חזרה לברכה והשארתי את נוי לבד בשירותים כשהסכמנו שכשנסיים (אני ואדוארד כאילו) לעשות את הדברים שלנו, אני אלך להגיד לנוי שתצא מהמחבוא שלה. חזרתי לברכה כשאדוארד שחה בשקט בברכה ואז פתאום הבהלתי אותו כשקפצתי למים "אימלה! לא היית צריכה להבהיל אותי ככה" אדוארד חייך ואני גם חייכתי "אופס. מצטערת" ציחקקתי.אדוארד בחן אותי ואז המשיך לשחות, אוי ואבוי, מה עשיתי?! העברתי מסר לאדוארד להתרחק ממני."אמ.. אדוארד?" רציתי ללכוד את מבטו."כן?" אמר בעודו שוחה."אנחנו נוכל לדבר שנייה?""תלוי על איזה נושא"עכשיו הוא הפנה את מבטו אליי, הוא נראה מהמם כפי שפגשתי אותו לראשונה.שחיתי לעברו והוא התרחק ממני "מה.. קרה?" מילמלתי וכאב לי הלב פתאום על המחשבה שהוא רוצה הפסקה."מה את רוצה?" פתאום הוא נראה כועס ורציתי לבכות בתוכי."תבין אדוארד… אני מצטערת על כל מה שקרה ו.." אדוארד נראה כרגיל, מתבייש, ועיניו נופלות מטה, כאילו הוא לא יכול לשכוח איזה טרגדיה שקרתה לו."אני עדיין אוהבת אותך" אמרתי בקול חלוש.אדוארד הביט בי במבט מבולבל ואז הוא שחה לעברי בשקט וחייך "באמת?..""באמת".

אני הולכת עכשיו ברחוב וחושבת לרגע, האם כל מה שאמרו לי נכון?. הייתי רוצה לשנות את זה, שרבין לא היה מת ושהכל היה מסתדר!. אני חושבת שזה נורא שיגאל עמיר הרג אותו, לכל אחד יש דעה משלו! מה זה?!.אבל היום בבוקר כששמעתי את השיחה הזאת של הוריי, הכל השתנה לחלוטיין, גיליתי מי אני באמת. סוזן היא ילדה בת 11 וחצי שמגלה שהיא יכולה לראות את העבר ולשנות אותו, אבל מה שהיא הכי רוצה  לעשות זה לעשות כך שרבין לא ימות ויעשה הסכם שלום בין ישראל לירדן, זה החלום שלה. אבל אז היא  מגלה סיבוכים בדרך, היא רואה רוחות רפאים ויכולות לקרוא מחשבות של אנשים, היא הופכת למין מלאך  כזה שמגיע לעולמות אחרים ועוזרת לבני אדם לפתוק בעיות. אבל אז היא מגלה שיש לה עוד כוח, כוח  האהבה.

הלכתי בצעדים קטנים אחורה בהלם "מה. מה זאת אומרת?" שאלתי בעדינות ובפחד. ניסיתי להרגיע את  עצמי אבל לא הצלחתי.(טוב מעכשיו אני קוראת לבחורים מספר אחד מספר שתיים אוקיי?!) אז בחור מספר אחד התיישב על  סלע גדול שהיה שם וחייך "אומרים שיש אגדה כזאת שמספרת על אלה. האלה הזאת מתאהבת פעם ב-אלף שנה ומולידה בת.. כן.. דווקא בת. וזאת היית את" הבטתי סביבי והייתי מבולבלת, להאמין להם? לא  להאמין? האם זה נכון? האם גם לי יש כוחות? איפו אדוארד בכלל?! והאם אני מאומצת?!.יותר מדי שאלות, אימלה!! נוי נראתה מוזר כש"כאילו ישנה"."רגע אחד.. זה אומר שיש לי חלק מהכוחות של האלה?…" שאלתי ובחור מספר שתיים חייך אליי ואמר " כן… אבל את לא יודעת להשתמש בהם".קצת כעסתי שהאלה השאירה אותי לבד בעולם הזה, והאם אני אוכל לפגוש אותה מתישהוא? מצב מבולבל.——–אדוארד עמד מבחוץ ושמע הכל.'אוי אלוהים! אופס אני נשמע כמו בת איכככ! אבל ג'וליאנה שם והיא.. והיא.. יודעת את האמת על עצמה?' אדוארד היה מבולבל כמעט כמו ג'וליאנה והיה צריך להיכנס לשם לראות ת'עניין "הכל אני…" מילמל.——–מזווית עיניי ראיתי דמות נכנסת למערה (אימלה!! מי זה?!) והתחלתי לפחוד."מה תעשו איתי?!" קראתי ונער אחד התקרב אליי ואני הלכתי לאחור יותר ויותר "תהיה ילדה טובה…"  מילמל.הבטתי בשניהם מבט כועס ובעטתי בבחור שהתקרב אליי. הוא נפל לאחור ותפס בראשו וכמובן יילל כמו  תינוק.מיהרתי לרוץ משם אבל אז נעצרתי כי נבהלתי מה זאת הדמות הזאת.אבל אז כשהייתי ממש קרובה נעצרתי והגנתי על עצמי בעזרת כף ידי, אבל שמעתי צחוק. צחוק מוכר. מאוד.הורדתי את ידי והבטתי בדמות שיצאה מהחושך, ותנחשו? שוב זה אדוארד.עליז ואדיש כמו שהיה כשפגשתי אותו ביום הראשון "תציל אותי מכאן" לחשתי כשהבחורים התקרבו ואדוארד חייך חיוך רחב "את לא רוצה להשאיר את השאר, נכון?" הינהנתי."אז יופי" הוא תפס אותי במותניים ותפס את עצמו ואותי במין אומגה כזאת וזה היה כיף ואז הגענו לכל השאר והורדנו מהם את החומרים האלה וברחנו משם, זה היה מצחיק, כאילו אנחנו המשטרה שבורחת מ… פצצה!! לא באמת! פצצה!!."אהההההה!" צרחה נוי."מהר! יש דרך יציאה מהירה!" ורצנו לכיוון היציאה המהירה.

כוחו של אדוארד הוביל למערה חשוכה שהייתה 20 דקות הליכה מביתו.הוא הקשיב לשיחה "כן.. היא אצלנו… ""בהחלט!""אפשר לקבל עלייה המונים אתה יודע כמה היא שווה?!""הרבה. מאוד!" ואז היה צחוק מרושע כזה."מעניין מה היא מסוגלת לעשות…""שנעיר אותה?""רעיון טוב. ייאלה"——–התעוררתי במערה חשוכה, עם ההורים שלי וכולם סביבי, אבל רק אני הייתי ערה. ניסיתי להשתחרר, לא, זה לא יצליח, אני קשורה חזק.שני הבחורים התקרבו אליי "שלום לך יללללדונת!" אני שונאת שמעריכים שמות ועוד "יייייייילללדונת!" מה זה הטימטום הזה?!."אוקיי.. אני לא יודעת מי אתם ומה אתם רוצים מהחיים שלי אבל.." שני הבחורים התחילו לצחוק בקול פרוע."את יודעת מה את?!" הבטתי בהם מופתעת "ברור.. קוראים לי ג'וליאנה ואני נערה רגילה בת 14 שלומדת בבית ספר למחוננים ו.." שוב שניי הבחורים התחילו לצחוק."לא! את לא יודעת כלום!" צעק אחד והשני הוסיף צחוק גדול ופרוע.התחלתי להתעצבן. מה הם חושבים שהם?! "תשחררו אותי ואני אעשה כל דבר" אמרתי בקול מתוק וקטן, הוא תמיד עובד."מה אתה אומר? נוותר לה?" שאל אחד."בתנאי שתעשי כ-ל מה שאנחנו נרצה" חייך השני חיוך ניצחון מרושע."תלוי מה.." מילמלתי."תשחרר אותה ותשמור עלייה" פקד אחד והשניי התקרב אליי ושיחרר אותי בקלות, וואו, יש להם שיטה  יותר מדי קלה לשחרר קשרים."טוב אז.. מה נבקש ממנה קודם?" שניי הבחורים חייכו אליי והתחננתי לאלוקים בליבי שיעשה הכל שמישהו יציל אותי."שתעשה משהו" הבטתי בהם במבט כועס "אני לא קרקס" בחור אחד חייך ואז תפס אותי בחוזקה בגרון וכמעט חנק אותי ואז כשעשיתי קולות חניקה הוא שיחרר אותי."את.." הוא נשם נשימות קצרות."את הבת של האלה" אמר השני.מהההההה???????.

האור נדלק ושני בחורים מכוסים בגלימה שחורה נכנסו לחדר "אמאא!! ג'וליאנה! מי אלה?!" צרחה נוי ואני הייתי בהלם בדיוק כמוהה."לכו מכאן!" צעקתי ואז מאחוריהם היו שניי בחורים נוספים שהחזיקו את ההורים שלי."טוב! עכשיו מספיק הכעסתם אותי!" צעקתי.שני הבחורים צחקו כאילו לא אכפת להם "את ג'וליאנה?" שאל אחד מהם בקול מלעג, אגרופיי היו אסופים ורציתי לתת להם איזה אגרוף שיבינו איך זה להתעסק איתי "קחו את שתיהן" הורה זה שדיבר מקודם ושני הבחורים תפסו את שתינו והכניסו לנו משהו לפה אבל לפני צעקתי "הצילו!!!!!!!" בקול חזק וחד ואז התעלפתי.———אדוארד ישב משועמם, הוא התעסק עם הצלחת שלו ולא אכל כלום."חחח מה אתה לא אוכל? מה אכלו לך ת'קיבה?!" צחק אחד מאחיו עליו."מצחיק מאוד" אמר אדוארד בקול שקט ועדין."או… אדוארד מפחד! האם קוצ'י קוצ'י יעזור לתינוק הקטן?!" ואז שניהם צחקו ואדוארד קם ממקומו בצורה חדה "תעזבו אותי!" צעק והלך לחדרו."אדוארד פחדן! אדוארד פחדן!" צעקו שניהם מאחוריו.———אדוארד נאנח, זהו זה, חייו נגמרו.הוא נזכר באותו יום שראה את ג'וליאנה לראשונה.היא הייתה עוד תינוקת, מתוקה וקטנטנה, היה לה תלתל ג'ינג'י אחד וחמוד והוא מצא אותה בטיול השנתי שלו עם המשפחה. היא הייתה זרוקה כאילו מישהו הניח אותה שם או שנפלה מהשמיים, היא הייתה פשוט  יפייפיה.ועכשיו, הוא לא האמין שפגש אותי שנית ושבוע אחריי זה היא בורחת לו, עכשיו הוא באמת יכול להתאבד,  איך הוא ימשוך את תשומת ליבה של ג'וליאנה כדי להראות לה שהוא באמת אוהב אותה. עכשיו הוא הרגיש שמישהו עקץ לו את הלב ופתאום שמע בתוכו קולות של הצילו "אוף.. עוד בעיה.." מילמל וקפץ מחלונו וברח מבית (לאלה שלא הבינו- לא ברח מהבית באמת, אלה כדי להציל את מי שבסכנה, הוא מין סופרמן כזה).

"שוב אתה?!" עכשיו באמת צעקתי.זה היה אדוארד שחייך חיוך מלעג."אני אספר לחברה הזאת שלך… נו.. איך קוראים לה.. אה-" ואז הוא תפס אותי בחיבוק משונה שכזה והתחיל להתקרב אליי, עכשיו […]

"את מכירה את אדוארד?" שאלתי בלחש ואז נוי הביטה בי במבט של "ברור".נאנחתי "אז היינו כאילו חברים" נוי שחתה באיטיות "מה זאת אומרת?" היא הביטה בי בסקרנות ואני חייכתי אלייה […]

דלין-דלין."זאת נוי!" קראתי בשמחה אבל בדלת לא עמדה נוי, עמד אדוארד.מחקתי מהר את הפרצוץ השמח והמאושר "אני מצטער, את מחכה למישהי?" הבטתי בו ברוגז "כן אני כן"."תקשיבי… בואי נדבר על… […]

מהו בעצם ריב?ריב מתחיל בעצם בגלל משהו או מישהו או כל דבר אחר.זה יכול להיגמר בטוב וגם ברע.אנחנו מעדיפים כמובן ת'טוב כן?..אנשים רבים על כל מיני דברים וכמו שאמרתי זה […]

היה כיף לבלות עם נוי כל היום. היא נדהמה איזה בית מהמם יש לי ואפילו להיילי אין כזה!.היא סיפרה לי על עצמה, שאביה מת ממחלת הסרטן ולכן היא לבד עם […]

היה מדהים אתמול, אני הכנתי לעצמי את הקינוח! עכשיו שום דבר לא יכל לעצור אותי מהמצברוח הזה, יש לי חבר, למדתי איך להכין את הקינוח האהוב עליי ויש לי זוג […]

הלכתי בשביל שנראה לי שבו הגענו לבית של אדוארד. הפנסים עדיין דלקו, כאילו ידעו שאני אחזור.מרחוק ראיתי את הוריי וניפנפתי להם בידי, הם לא שמו לב, נו טוב…רצתי אליהם אבל […]

אני פשוט לא יכולה לתאר את היופי של הבית הזה. מכל פינה צץ איזה יופי. הבית היה כל כך נקי ומסודר."הם לא בבית.. הם יצאו לאנשהוא.. מצטער שהרסתי לך אם […]

הלכנו ברגל, אמא אמרה שאנחנו לא רוצים למשוך תשומת לב, אני דווקא כן.דיי התרגשתי אבל מצד שני הייתי לחוצה, מה יקרה אם המשפחה שלו תחשוב שאני לא מספיק יפה בשבילם? […]

הלכנו חזרה אליי הבייתה בשתיקה, הוא הציץ בי מדי פעם אבל אז מיד הסיט את מבטו.כשהגענו אליי הבייתה וכבר עמדתי ללכת לדלת, אדוארד תפס בידי ומשך אותי אליו. הוא ליטף […]

יום חמישי בהפסקה הגדולה בבצפרהלכתי לספרייה וישבתי שם סתם כי היה לי משעמם, חשבתי על כל הקניות המטורפות שלנו עם הדגש גדול על המטורפות.אני חושבת שכשאני אחזור הבייתה אמא תעניש […]