הסיפורים של lizza.nort
זה היה אחרי הרב. המלחמה נשכבה באיברים פשוקים על ספר ההיסטוריה והמתינה לקבורתה, עייפה ושבורה. ידעתי מה אעשה עכשיו. וכך קרה שהעברתי שעות מתחת לעץ הגדול בחצר בית החולים. מה […]
היי. אני חזרתי, בערך. אל תשאלו לאן נעלמתי, אין לי שמץ של מושג קלוש. בכל אופן, היי לא תכננתי לעשות את זה כאן אבל… אמ… פרסמתי סיפור אתמול וכנראה בגלל […]
בהיתי בה ישנה. עיני חקרו בדממה את קווי המתאר העדינים שלה, שהתערפלו בתוך סערת שמיכות בצבע כחול אפרפר. באשר אלי, אני לא יכולתי להירדם. הזמן עבר לאט, מענה אותי בצורה […]
רוח נעימה מלטפת את פני בעודי שוכב על גבי לצד סב בראשי על חזו, אני מביט לשמיים בגוון תכלת מרהיב עם עננים לבנים מתעופפים מעלינו ומעל קרחת היער המיוחדת שלנו. […]
הקירות הלבנים היו המראה אליו התרגל דקס במשך שנים על גבי שנים. החסך במיטה לא מפריע לו באותו החדר המרופד. הריח המגעיל הסורר בחדר, גם אליו הוא כבר התרגל. הריח […]
עיניים גדולות, ירוקות ונוצצות, הן לא מתחבאות, בסקרנות מביטות. עיניים רעבות, מפוחדות ומעונות, מאחורי זגוגיות שבשחור מוקפות. והאחד ששרד, שברח לחיים, עם צלקת על מצחו וליבו הקט עוד בפנים. עיניים […]
הם הלכו במסדרונות המלאים של בית הספר, משתחלים בין תלמידים בדרכי קיצור נסתרות שאנני תהתה אם אוליבר רק ממציא בדרכם. "אנני, מה יש לך בסנדוויץ'?" שאל אוליבר לפתע. "שום דבר […]
ישבתי בגן הוורדים של אמא, ריח עדין של אדמה ספוגה בגשם נכנס לתוך אפי. הוורדים האדומים נדמו לחומים בשל תאורת הרחוב הצהובה והמרוחקת שהגיעה מהרחוב הראשי. הרוח נשבה בחוזקה, קרה […]
"אני פוחדת," אמרה הילדה הקטנה לאמא שלה בקול חלוש, זו הנהנה בהבנה וחיבקה אותה בחום. הבחור הלבוש בצבעי הסוואה התקדם לעבר המבנה שסימל בשביל רבים את הסוף. אוהלים הוקמו שם […]
ישבתי בתחנת האוטובוס הריקנית בדממה, אוזניות הביטס הגדולות שלי, הצבועות באדום, היו על אוזני וניגנו שיר פופ חמוד. תמיד שנאתי את התחנה הזו, עצבן אותי להיות בצד נוראי כזה של […]
שמונה הודעות חדשות ל-אח גדול. המספר ממנו נשלחו ההודעות יצא משימוש. אח גדול, זוכר לפני שהיה לך אוטו והיינו צריכים לחזור מהגן? היינו נוסעים באוטובוס ולפעמים היו עולים האנשים האלה […]
הוא לא התקרב לבר הרבה כי האגדות שלו היו לרוב בצד השני של היער, אבל הוא עבר באזור אחרי שניסה להפיל את בית הלבנים של החזירון השלישי והוא הניח שאם […]
כשאתה שיכור, אתה לא צוחק כי זה מצחיק. אתה צוחק כי אתה צוחק. כשאתה מדוכא, אתה לא בוכה כי זה עצוב. אתה בוכה כי אתה בוכה. כשאתה שיכור, אתה לא […]
ג'פרי ישב בכיתה ליד החלון, הוא קרא את הספר שהוא בחר ליומן הקריאה שלו עם צמד אוזניות תחובות באוזניו. הכיתה לא הייתה דוממת, היו בה תלמידים אקראיים ו-וונדליסטים שמשום מה […]
אתה הולך הביתה אחרי יום מתיש בבית הספר, התיק כבד והז'קט חם, אתה עייף ומזיע, הראש כואב והבטן מקרקרת. אתה הולך בצעדים גדולים ומהירים עם האוזניות בפול ווליום. בחדר המדרגות […]
אנני נכנסה לספרייה השקטה, היא חייכה קלות לאדם שליד שולחן העץ הקטן בכניסה. הוא חייך אליה חזרה. הוא נראה כמו אדם חייכן מטבעו, שכן היו לו קמטי צחוק שהתאימו במיוחד […]
אני לא מבינה את זה. אני לא מבינה את העולם. השמש זורחת והציפורים מצייצות, אנשים רצים והולכים, הם מדברים וצוחקים,עננים לבנים מרחפים לי מעל הראש בנונשלטיות… המים ממשיכים בדרכם למטה […]
חמש שנים עברו מאז תחילת מערכת היחסים של קרוליין ואדגר. הם נפגשו לראשונה במועדון שירה נידח במרכז העיר, קרוליין הקריאה את הפואמה האחרונה שלה מול הקהל המצומצם שהגיע באותו הערב. […]
"אוֹלי, בוקר." כרית נזרקה על הבלונדיני חסר הישע. הוא התמתח ועבר לישיבה על מיטתו הגדולה כשרגליו עדיין מכוסות. "בוקר טוב ברנד," פיהק אוליבר והתמתח. הוא היה תשוש כאילו בכלל לא […]
[לכו בבקשה ל"רציתי להוסיף"] יום אחרי יום איבדנו את הקצה לא ידעת? החיים שניהלנו נשכחים. עכשיו זה נראה שלא אכפת לך מה הסיכון, הזמנים הטובים עיוורו אותנו. לא יכול להסתכל […]
אנני התעוררה בבוקר שלמחרת ונותרה לשכב מתחת לשמיכה לעוד חמש דקות שנתמחו לחצי שעה. אי אפשר להאשים אותה, הרי מי יצא מהמיטה אחרי שהוא בילה לילה לשם בלחמם אותה? אבל […]
זה היה אחד הימים החמימים שנותרו בשלהי ספטמבר של אותה השנה, השמש העדינה זרחה מעל לקנדה הקרירה. כמו כל אדם שפוי במידה זו או אחרת, אנני בילתה את זמנה במרפסת […]
וואו, אוקיי, טוב לי לחזור לכאן. אז ככה, לא המשכתי המון זמן [אל תהרגו אותי] ואז כשבאתי לכתוב מחדש נתקלתי במחסום. החלטתי לקרוא קצת מחדש להתרענן למרות שאני זוכרת הכל, […]
אז כן, אני יודעת, אני ממשיכה לנטוש אתכם ואני נוראנורא מצטערת על זה, אבל אני מרגישה שאני הרסתי הרגע למישהו את החיים ואני חייבת לפרוק ואין לי למי. יש לי […]
אני מביטה לעתיד, בוכה ושולחת את הדמעות לעבר השנים שעברו טובעות ביגון והן נחנקות ומתות ונשכחות אבל הן לא עוזבות הן קבורות במים מלוחים וזקוקות לקברים עמוקים אז אותן השנים […]