סיפורי חיים

הרגשתם אי פעם לא שייכים?לא נחוצים?שהסביבה הייתה יכולה להסתדר סביבכם?כי אני כן.הרבה פעמים.כי אתם לא דואגים להראות לי את זה.תמיד אומרים שאתכם אני אמורה להיות הכי פתוחה.ואני באמת ככה.חלקית.כי אין […]

אבא.אני אוהבת אותך.באמת.אבל למה אתה לא מראה שגם אתה אותי?למה רק לפעמים?למה יש לך מצבי רוח משתנים?למה אתה כועס שגם לי יש כאלה?אני לא הבת המושלמת.אני אף פעם לא יהיה.אני […]

פרק י"ב בסיום עבודתה במחלקת הילדים , מיהרה לירי לחזור הביתה, כדי להתכונן לבואו של האיש עם האוטו שייסיע אותה לפרופוסר לימור. לירי שבה ובררה ,בםא שכחה משהו באחת המגרות […]

צבע אדום.צבע אדום.צבע אדום.צבע אדום.אזעקה.טוב, אצלנו היא לא בדיוק ככה.יותר בסגנון של-׳וווואאאאוווווווווההההווווווווווו׳משהו כזה.האזעקות בתקופה הזאת התחילו אחרי הפיגוע באילת.פתאום.באמצע הלילה,היא נשמעה.אזעקה.כמו זומבית,התרוממתי,העפתי את השמיכה מעליי וירדתי אל הממ״ד.כמו רובוט.אני כבר […]

פרק י"א לירי ופרופסור לימור סיימו את ארוחתם, והיא המומה מכך שהפרופסור מזמין אותה להתארח בביתו וזאת כמובן על דעת רעייתו , וכל זאת עד להתפנותה, של הדירונת הקטנטנה, במעונות […]

תקציר הפרקים הקודמים לירי גיברות ספרי, נותרה בודדה בעולם כולו, הוריה ואחותה אהובתה נהרגו בתאונת דרכים קטלנית, ואיומה. לירי למרות כל הכאב, בחרה בחיים. היא אוהבת מאד מאד את הסיוע […]

פרק י' לירי התעוררה לבקר יום חדש, ומכיון שהיה לה כמה דקות עד לתחילת עבודתה במחלקת הילדים ,היא המשיכה לאסוף את חפציה , כי היום היא אמורה לפנות את הדירה […]

אין לי ארץ אחרת…גם אם אדמתי פה בוארת …אין לי מקום אחר…לכן בארצי אשאר…אין לי בית חם…בשום מקום אחר בעולם…ממקום למקום אתגלגל…אך תמיד אחזור לארץ ישראל…לא האזוב לארץ נכר…כי בעזרת […]

פרק י' יומה הראשון של לירי במחלקת הילדים הגיע לקיצו כשהשעה כבר ממש מאוחרת. כוכי ואורלי העבירו את הפיקוד לשתי האחיות אשר החליפו אותן "זו נקראת משמרת ערב" ובשעה 23.00 […]

פרק ט' לירי התיישבה ליד התינוק החמוד וכל כך רצתה שהוא יתעורר כדי שתוכל להקים אותו מהמיטה' אך הוא ישן שינה שלווה' ולאור מה שסיפרו על מצבו שהיה קשה היא […]

פרק ט' לירי הודתה לו מאד על ההזמנה אך היא עסוקה ואין באפשרותה לקבל אותה. ואגב שאלה " היכן הדס:? היא כבר קבעה לצאת עם "ידיד כדבריה" הערב, ולכן לא […]

פרק ח' לירי התרגשה בראותה את הפרופסור לימור, אני מאד מאושרת אדוני, כי הצבת אותי לעבוד במחלקת ילדים, מאחר ואני כה אוהבת ילדים , ועל אחת כמה וכמה, ילדים שאינם […]

פרק ו' לירי וחברותיה יצאו מהאולם , והן המשיכו להלל אותה, על ההישגים הבלתי רגילים שלה , וכמובן לאחל לה הרבה בהצלחה בכל אשר תפנה. "נטע הייתה האחורנה שנשארה לצידה […]

פרק ו' לירי וחברותיה יצאו מהאולם , והן המשיכו להלל אותה, על ההישגים הבלתי רגילים שלה , וכמובן לאחל לה הרבה בהצלחה בכל אשר תפנה. "נטע הייתה האחורנה שנשארה לצידה […]

באמת שאני לא יודעת מי הם.כל מה שראיתי זה אנשים עם בגדים מנומרים.אבל אני ראיתי מה הם עשו.הרגשתי את זה.הייתי שם.באוטובוס.הכל קרה כל כך מהר.קודם הקולות.חדים.צורמים.ופתאום זה קורה.בין רגע. הכדורים […]

פרק ה' לירי וחברותיה שבו לאולם, כפי שנתבקשו ע"י מנהלת בית הספר לסיעוד, כשבפרק הזמן של השעה , חוו דעתם ,שלושת האישים, לגבי השאלונים שהבנות מילאו , והם אמורים להציג […]

פרק ד' לירי הקיצה משנתה ולשמחתה , מצב רוחה היה טוב. תוך 20 דקות לערך הייתה מוכנה ללכת לאולם הגדול בבית החולים. בדרך פגשה עוד חברות וכולן פסעו יחדיו לאולם. […]

פרק ג' הגבר הצעיר הוביל את לירי לרחבת הריקודים ושניהם רקדו מס' ריקודים שבמהלכן שאל אותה:,"האם את מרוצהשהסתיימו 3 שנות הלימוד" ולאיזו מחלקה את רוצה לעבוד בה , ועוד כאלה […]

פרק ב' לאולם המרווח והמקושט החלו לזרום בני זוגן של האחיות, חלקם היו רופאים מתמחים, חלקם סטודנטים לרפואה וגם כאלה שאינם שייכים כלל לרפואה. לירי לא מצאה לה בן זוג […]

פרק א' בבבית הספר לאחיות הסתיים עוד מחזור ולאחר 3 שנות לימוד לא קלות אך מעניינות קיבלה גם לירי את תעודת ההסמכה "בוגרת בית הספר לאחיות – בהצטיינות, בטרם התפזרו […]

קשה לי לחיות בלעדיך בלי לראות את עניך הזוהרות קשה לי לחיות בלעדיך בלי לחלום אותך בלילות קשה לי לחיות בלעדיך בלי לשמוע את קולך האוהב קשה לי לחיות בלעדך […]

כשנכנסתי לחדר ראיתי על המיטה את השמלה שתמיד רציתי-עד הברכיים. כחולה. מנצנצת. ויפה. שמחתי כל כך! שכחתי לאמא שלי את הריב מהבוקר. הריב שבו צעקתי עליה שלא אכפת לה ממני. התכוונתי […]

*הסבר על הסיפור:זה סיפור בהמשכים הבנוי בצורת יומן. את היומן כותב ילד בן תשע שנולד להורים שלא אוהבים אותו. היומן מתאר את דרך חייו, עד הסוף. כל פרק כאן הוא […]

לפעמים אני אומרת לכם שלא אכפת לי מכם.אבל זה שקר.כי כן אכפת לי.איפשהו.בלב.אבל אני לא מראה את זה.כי אתם פוגעים.כי כבר נכוויתי.ואני לא רוצה להכוות שוב.לפעמים אני אומרת לכם שאני […]

טביעה.אני טובעת.זה הזיכרון הראשון שלי.ההורים שלי אומרים שהייתי אז בת שלוש אבל אני לא זוכרת.איך זה נראה דווקא כן.הייתי מתחת למים.הסתכלתי עליהם.לא מודעת לסכנה.אני לא זוכרת שהיה לי חוסר באוויר.אני […]

כדי לחצות את גבול אתיופיה לקניה באופן יבשתי – יש שתי אפשרויות:לתפוס אוטובוס שיוצא אחת לשבוע (וככל הנראה לא באמת קיים),או לשחד נהג משאית שייתן לך לשבת על ארגזי הסחורות […]

לאחרונה עברתי סוג מוזר של משהו מוזר…יש לי מישהי בכיתה שקוראים לה טל(בדוי)שבתחילת השנה לא היו לה כל כך חברות…החלטתי להיות נחמדה אליה והתחברתי אליה.היא התחילה לספר לי על חברה […]

היום ביקרתי את סבתא רבה שלי.ופחדתי.מיום ליום היא זקנה יותר ויותר.ובכל יום יש הבדל.היא כבר לא זוכרת הרבה.על משפטים בשיחה חזרנו לפחות עשר פעמים.היא הייתה…טוב, היא הייתה מוזרה.היא כל היום […]

ממעמקי חדרי הקטן, הנמצא מתחת לסיפון התחתון ומעל חדר הדודים בירכתיה של ספינת חלומותיי אני כמעט ויכול לשמוע את שלמה המלך עודר את מחשבתי, זורע ומשקה מנביט ומטפח. תודעת עולם […]

אבא זה כבר ארבעה חודשים שאני מסתובב בעולם ועדיין לא הגיע ממך מכתב. אני נמצא בעיר גדולה ונוצצת, קצת מבוהלת ,קצת פוחדת מעצמה. הגעתי לפני כשבוע, ברכבת לכאן הכרתי איש […]