היילי גדלה, וכך גם התוכי שלו היילי נתנה שם, אס.אס גדל והפך לתוכי צבעוני ויפייפה, טוב ו.. הוא פחד לעוף."אמאאאא! אני יוצאת לספרייה עם אס!" קראה היילי ואס קפץ על […]
פתאום חשבתי שראיתי את אדוארד.הוא הלך בשדה הפרחים שעמדתי בו והסתובב סביבי."אדוארד אני מתגעגעת אלייך" שמעתי את עצמי אומרת ואדוארד חייך "גם אני" לחש.התקרבנו זה לזה, הרגשתי את הנשימה שלו […]
עברה שנה.אני כבר עוד מעט אהיה בת 15 ואין לי חבר. אדוארד עבר לגור מחוץ לעיר, רחוק מאוד. וג'ון, מת.בהתחלה כשגיליתי את זה הייתי מזועזעת ולא יכולתי לומר דבר. ואז […]
קיבלתי טלפון מחברה מפורסמת שרוצה שאנסה להיתקבל לסדרה. חשבתי שעבדו עלי. הגעתי למקום במהירות. היו שם הרבה ילדים. לפתע הרגשתי את עצמי בסיטואציה מוזרה. אף אחד מהילדים לא הכרתי ולפתע […]
היה היה פעם תוכי, תוכי קטן, ממש תינוק, תוכי לשני הורים מקסימים ומצחיקים.אך יום אחד, אנשים שתופסים חיות תפסו אותם, והתוכי הקטן נתפס ונפרד מהוריו בלי לומר שלום.לאחר שעות של […]
וזה אותו דבר וואי איזה פחד אם זה לא חלום!סם אני יכולה לדבר איתך? בבקשה!מרי-די אני לא רוצה להיות לבד!בבקשה סם אל תלכי!וגם אני מאחרת לבית הספר!סם ויוליה-מההההההה!יולה- מה השעה?מרי-השעה […]
ורד וגילי מגיעות לגן המשחקים וכמובן הגן היה מלא עם אמהות צעירות וילדיהן. השמועה על האירוע הטרגי שארע לורד הגיע לכל המשפחות ולאחר שהיא העלתה את גילי על הנדנדה והחלה […]
הגענו לספרייה. חיפשנו במדפים עד שמצאנו, 'ספרים עתיקים ביותר'.היו בו חמישה ספרים, ודיפדפנו בכולם, עד שהגענו, לספר מוזהב, עם עיגול שמחולק לארבעה חלקים:שמש, מים, עץ, אש.אני הצבעתי על חלק השמש […]
פרק ו' תקציר למען אותם חברים שהצטרפו עכשיו לקרוא את הרומן שלי: "העלילה מתרחשת באחד מבסיסי חיל האוויר אי שם בארץ כשהמשפחות של הטייסים וכל אנשי הצוות גרים באותו בסיס. […]
אני ועומר היסתכלנו על נעמי וגיא והם הסתכלו עלינו, לא ידענו מה לומר, הייתה שתיקה דיי ארוכה ולפתע עומר אמר "טוב, ניראה לי שאני אלך הבייתה…", ואז אני אמרתי "כן, […]
It's the question that drives us, It's the time that makes us rush,It's the answer that hides to her, It's the truth that crashes. Do we want to find ways? […]
"זה לא ג'ונג'ל!" הזדעק קורטין."לא נורא, זה ירוק, יש שם צמחים, נוכל לאכול"..ענתה סאם ברוגע מסויים. "זה יער!" אמרה מרגרטוקפצה אל ערימה של עלים יבשים. "ואו, איזה כיף. לא רציתי […]
Somewhere, Over mountains, Pass the rainbow,You'll be there. Sometime, You can cry, But in that place,You won't need Because you can not cry,When the sun is shining.Don't break apart,I'm by […]
הלכתי לבדי לשירותים,לאחר הנשיקה עם סיוון.מישהו,עקב אחריי..לאחר מיכן,ישבתי בחוץ."יש לך סיגריה?"פנה אליי אחד הבחורים,שישב שם..הוא היה מעט שיכור."לא מעשנת.."עניתי..כשהוא מתקרב אליי."את כאן לבדך?..יש לך חבר?"שאל אותי."אני בקשר.."עניתי,משקרת לו."איפו החבר שלך?"שאל […]
באותו ערב,ישבה ניקול בחדרה.מסרבת להאמין שסיפור האהבה שלה עם ריק,באמת ניגמר."אין לי אפילו תמונה שלך.."היא לחשה בדמעות.חופשת הסמסטר שלה הגיעה לקיצה.הגיע הזמן,לשוב לספסל הלימודים.אך,זה לא היה בראש מעייניה של ניקול.היא […]
מאיה ירדה מהאוטו וטרקה את הדלת בחוזקה. "היי," אמרה אימה, "שלא תתחילי לי עם בעיות התנהגות, את שומעת?","בטח אמא, מה שתגידי…" מפלצת חשבתי בליבי,איך היא יכולה לעזוב אותי פה? לבד?,התקרבנו […]
ניק נפרד ממני בכניסה ואני המשכתי לתוך הבניין היפיפה.מסדרון רחב מימדים המעוצב בסגנון אנגלי מוקפד נגלה לפנינו, שטיח אדום נפרש לאורך כל המסדרון. המבנה היה בעל קומות רבות,4 לכל היותר, […]
ג'יי הון הסתכל עליי במבט עצבני ולאחר מכן התנצל בפני ג'ונג צ'ה ובפני אימי וגרר אותי אחריו לחדר שלו בקומה העליונה. עמדתי בחדרו והסתכל על מבטו הזועף בלי לומר מילה. […]
"כן, כן, למה לא? תתפסי לך קוראני חתיך ותשאירי את חברותיך הטובות מאחור!" אריאלה דיברה בטון ממורמר."ארי!" הסתובבתי אליה והסתכלתי עליה המומה."מה?" היא חייכה אליי "אני צוחקת! תלכי לך.." "ג'ון […]
הסתכלתי מהחלון ונשמתי עמוקות. הבן אדם המרגיז הזה, אפילו את החברות שלי הוא מסיט נגדי!כשהגענו לספא הוא היה ענקי וכנראה שג'יי הון ביקש שיסגרו אותו רק לנו כיוון שלא היה […]
"ארי…" דחפתי אותה קלות לאחור וצחקקתי "אבל זה לא ככה.." הסתכלתי עלייה במבט מתוסכל "אני חושבת שאני מחבבת אותו.." אמרתי בקושי רב."לא, לא ילדה! את לא מחבבת אותו, את אוהבת […]
היום של המסיבה הגיע. ידעתי שהרבה צלמים צריכים להיות בבית היום. גם אמא וג'ונג ג'ה היו אמורים להגיע. לא רציתי להישאר בבית, ויותר מזה, לא רציתי להישאר יותר בקוריאה. הסיבה […]
אתם לא תאמינו לי נכון?למה לכם להאמין?לדבר שקרה ליפני 100 שנים?אז ככה, אם תירצו לשמוע, תישמעו:אני ילדה קטנה, בלונדינית עם עניים כחולות ושלא תחשבו עכשיו שאני מושלמת!כי החיים שלי? השתנו […]
חיים בזבל.כל פעם מחדש, מנסה לחשוב שיש דבר כזה שניקרא 'טוב'.האם יש?פעם אחת שמחתי ממשהו?פעם אחת אני שמחתי? ואולי אפילו רק אני שמחתי?לא. לא יכול להיות. אף פעם לא שמעתי […]
טלפון 2- פרק 2הטיסה נראתה רגועה, אבל אחריי שעה של טיסה, נשמעו ברקים ורעמים ופתאום הטייס צעק בקולי קולות ברמקולים "מקרה חרום! מקרה חרום!" אליסיה ואלינה נבהלו והתחילו לצרוח מבהלה."לא לדאוג בנות!" קראה לואיז אבל נפלה לאחור ואיבדה הכרה "אמא!" צרחה אלינה ואליסיה נראתה מזועזעת שלא יכלה לדבר."בנות! מהר לכאן!" הבנות כצו אחריי אביהן, ג'ון. הם רצו כדי לקפוץ למטוס שיציל אותם.קודם כל ג'ון הקפיץ את אליסיה שהרגישה בטוחה ומצאה לאבעתם מקום נעים כשנכנסה, לאחר מכן את אלינה שהודתה לאבא שלה בנשיקה, ואז, כשג'ון קפץ שוב, הוא נפל מגובה כה גבוה ונעלם."אבא!!!" צרחו שתיי הבנות. אמא שלהן נפלה במטוס שהתרסק אי שם ביערות הגשם, והבנות נשארו לבד, בלי אמא, ובלי אבא. כשהגיעו חזרה הבייתה, היו צריכות לדאוג לעצמן. אבל לא היה להן כסף לשלם על הדירה ולא היה להם כסף לכלום, ולכן, נזרקו לרחוב, וגדלו בעוני וברעב.הבנות עזרו אחת לשנייה וישנו בלי שמיכת פוך בחורף, על אבנים קרות, והיו חולות מאוד.יום אחד מצא אותן איש עשיר מאוד ואמר להן "אתן תהיו לי משרתות בבייתי. אני אאכיל אתכן ואלך איתכן לרופא, סכום על עבודתכן, מה דעתכן?" הבנות החיוורות וגוועות מרעב הינהנו באיטיות והעשיר הוציא נקניקיה בלחמנייה והתחיל לכל מול הבנות האומללות "בבקשה… תן לנו אוכל" התחננה אלינה והעשיר ירק לעברה. "מה פתאום?! אוכל רק פעם ביום!" והגיש להם דייסה קרה. הן סיימו מהר את הדייסה והתחילו לעבוד, בעוד הן גוועות מרעב וחולות קשה מאוד.
אהבה ממבט אחרון- פרק 40"ספרי לי הכל,מההתחלה ועד הסוף" נאנחתי והבטתי בעיניים היפות של נוי "ג'ון ליווה אותי אליי הבייתה, ואז פגשנו באדוארד, שהתחיל להחטיף לג'ון, פתאום, וג'ון התחיל להזחיר לו.. ו.. ו.." פרצתי בבכי ונוי מיהרה לנחם אותי "איזה מגעיל האדוארד הזה! הוא חושב שאם הוא יהיה אלים ובוגד הוא יצליח למשוך את ליבך?! חוצפן!" היא ליטפה את ראשי בעדינות וברכות, בעוד אני בוכה, ובוכה.ישבנו כאן, אני, נוי, ההורים של ג'ון, וההורים שלי, בבית החולים, מחכים למידע על ג'ון.אני חיכתי יותר מאשר כולם, הייתי לחוצה והתפללתי שלא קרה לו כלום, ואז הרופא יצא, ועל פניו נראו בשורות רעות.——"צר לי להודיע לכם" הרופא הפנה את מבטו לשני הוריו של ג'ון "שבניכם נפגע קשות, הוא שבר את רגלו הימנית, אבל לא שבר כל כך קשה, ויש לו פציעות קשות ביותר, אין לי יותר מידע, אני מצטער" עכשיו צצו לי דמעות בעיניים. הכל בגלל אדוארד המשוגע הזה. פרצתי בבכי "אל תבכי, ילדתי, הוא לא ימות, הוא חזק והוא יבריא" הרופא חייך אליי ואני הרמתי את מבטי אליו "זה בטוח?" ניגבתי את דמעותיי "100 אחוז" הינהנתי להכרת תודה והרופא חזר לחדר הבדיקות שבו היה ג'ון.——-בתוך תוכי, משהו עדיין אהב את אדוארד. הוא אכן עשה זאת למעני, לא בגלל שסתם התחשק לו, זה היה מתוך קנאה, אבל לפתע נזכרתי במפגש שלנו אחד שהוא סיפר לי משהו:"תגיד.. אמ.. ואם מישהו יתאהב בי.. מה תעשה?" ישבנו שנינו על ספסל בגן המשחקים, כשאדוארד ליטף את שערי "לכוחות המיוחדים שלי יש אפשרות להרוג מישהו תוך מכה אחת, אבל רק פעם בחיים שלי, והשני שיתאהב בך, זה מה שיקרה לו".אני זוכרת שצחקתי אז ואמרתי שהוא? יהרוג מישהו?! נו בטח! רק בחלומות!. אבל עכשיו הייתי בטוחה, אדוארד הרג את ג'ון, פרצתי בבכי, אבל הבכי לא יעזור כאן, לא יעזור.———אחריי זה הלכתי אליי הבייתה, בעוד ההורים שלי הולכים לצידי, וכולנו שותקים, אני חושבת על ג'ון ועל הגורל האכזרי שאדוארד הציב לו.עכשיו, כל מה שרציתי לעשות זה לברוח, למיטה שלי, ולהישאר שם, לנצח.
"נוי!" לחשתי לעברה והיא הפנתה את מבטה אליי "מה?!" לחשה."אנחנו חייבות ללכת" הבטתי לעבר אליס שהתקרבה אלינו יותר ויותר "עכשיו!" והתחלתי לגרור את נוי במהירות מהקניון, בעוד היא המומה ומבולבלת, היא שתקה, עד שהגענו אלייה הבייתה "את יכולה להסביר לי מה לעזאזל זה הי-" "לא אני לא יכולה" עניתי לה ורצתי אליי הבייתה, משאירה אותה מאחור.—–נראה לי אני קצת פוחדת מאליס הזאת, אבל בכל זאת חזרתי לקניון אחריי זה לבד.אליס עוד הייתה בחנות הזאת, למרבה המוזרות (שלוש שעות באותה חנות?!) ומיד התקרבתי אל הקופה "אז.. אהה…" ואז ג'ון הבחין בי ומיד חייך אליי "מה דעתך על מסעדת גורמה? היום?" וואו, טוב, לא יודעת."אה… אני.. אני.. לא יודעת" גימגתי וג'ון רק חייך וליטף את ידיי הקרירה "קר לך?" הוא שאל אותי, משהו שאדוארד אף פעם לא שואל אותי, ואני כמובן הינהנתי.הוא הוריד את הג'קט שלו ושם עליי "עכשיו יותר נעים לך?" שאל אותי ואני הינהנתי. איזה מפגרת אני, רק מהנהנת, ממי למדתי להנהן? נראה לי מאבא שלי או מאמא שלי.."תקשיב אני…" חייכתי, למי אכפת מאדוארד?!."אוקיי!" קראתי בשמחה והחלפנו מספרי טלפון, ומזווית עין ראיתי את אליס מביטה בי, מבט ארוך…—–כשהלכתי מהקניון הבייתה עם ג'ון, שסיים את העבודה שלו היום וליווה אותי הבייתה, והזכיר לי שניפגש מאוחר יותר, ראינו את אדוארד, עומד שם על המדרכה, כועס, נושם נשימות קצרות ועמוקות."היי אדוארד!" קראתי לעברו וניפנפתי לו בידיי "הכרת כבר את ג'ון?" והוא הביט בג'ון שחייך אל אדוארד חייך נחמד ואדוארד פשוט הכניס לו אגרוף "אדוארד! מה אתה עושה?!" צרחתי בתדהמה "תפסיקו שניכם!" קראתי כשגם ג'ון התחיל להחטיף מכות לאדוארד "דיי! תפסיקו!" אבל הם לא הפסיקו. בסוף אדוארד הפיל את ג'ון על הרצפה ונראה שג'ון היה חסר הכרה "אוי אלוהים אדירים! שמישהו יקרא לאמבולנס! וגם לנוי!" קראתי. התיישבתי ליד ג'ון חסר ההכרה ואז הרמתי את מבטי לעבר אדוארד שהביט בי "אתה משוגע" אמרתי ואז קמתי לאט לאט "מחורפן ומטורף" התחלתי להזיע והבכי והכעס עשה בינו מלחמה בתוכי "אתה זבל! אתה לא בנאדם! אתה חרא! אתה מוכן להרביץ?! רק בגלל שעזבתי אותך?!" עכשיו התקרבתי אלייך וסטרתי לו סטירה שהשאירה סימן אדום ועמוק "אתה כלב" נשמתי נשימות עמוקות וחשבתי על כל מילה שאני אומרת "אתה חיה. שמחטיפה לאנשים שלא עשו לך כלום" אדוארד הביט בי, ואז קול האזעקה של האמבולנס נשמע קרוב. כשהאמבולנס הגיע, וגם נוי, הם מיהרו לפנות את ג'ון המסכן, ואדוארד, פשוט נעלם משם, והשאיר סימן אחד, פתק עם המילים " אני עוד אחזור"
קולות. קולות מעומעמים, כאילו הם מתוך רדיו לא מכוון. ומישהו.מישהו קורא בשמי, צורח את שמי יותר נכון. ואז עלו פני מעל הבאר החשוכה והעמוקה.אבל לא רציתי לפקוח את העיניים, פחדתי. […]
ורד עצמה את עיניה ומיקה ראתה שהיא ישנה. תודה לאל חשבה לעצמה, היא צריכה כוחות להיאבק במצבה וטוב שתישן מעט. לפתע מישהו צלצל בדלת. מיקה קמה לפתוח ובדלת ניצבה דפנה […]
השעון המעורר צילצל, הייתי מתה לשבור אותו לחתיכות… אמא קראה מהמטבח: "אדיסון, עוד 10 דקות את צריכה לצאת". נכנסתי למטבח, אבא ישב שם הוא שתה את הקפה שלו אחרי שהוא […]
