לפני שנים הגעתי הביתהוליד הדלת מצאתי מתנהכלבה קטנטנה וכה יפהאך פצועה וממש בכתה טיפלתי בה במסירות ואהבהוהיא הפכה לחלק מהמשפחהאין מקום שלא טיילתי אתהאין קרוב שלא מכיר את יופייה השנים […]
VHHֱ NV VUKL PV KGZTZKסטיבן הילנבורג* הביט במחשב שלו. "מי לחץ על ה- caps lock?!" שאל בכעס "בחייכם אנשים אני כותב פה!"הוא שמע כמה אנשים מצוות העריכה צוחקים. הוא יטפל […]
אני איזבל מרג' הייתי ילדה רגילה עד ללפני שש דקות.טוב אני אתחיל בכך שאספר על עצמי, מי אני?ילדה, בת 13 ואני נחשבת יפה, וכך אני גם חושבת, לא אני לא […]
פרק 10: אני מגלה על הסיבה למלחמה (ואני לא אוהבת אותה)[ איזה שם ארוך לפרק, נכון? ;) ] התיישבתי על המיטה הראשונה מימין. האמצעית הייתה שייכת לפרסי ואילו המיטה האחרונה […]
אני לא זוכר איך הגענו לבית הקברות.אני זוכר רק שהשמיים נהיו שחורים ואנחנו היינו שם.אני ואחותי טרי הלכנו בין שורות של מצבות ישנות ועקומות , סדוקות ומכוסות אזוב.ערפל אפור ולח […]
יוסף מורן, איש אנרגטי בגיל העמידה ירד אלינו במדרגות, הוא קיבל את פנינו בחום ולאחר שהקשיב לסיפורי פנה לחדר קטן. הוא חזר כעבור דקות ספורות, וביידו דף אשר ממבט קצר […]
ניסיתי להתקשר אל אדוארד, הוא לא עונה. ניסיתי לשלוח הודעת אסאמאס, הוא לא עונה.האפשרות האחרונה שלי היא שני מקומות אחרונים.קודם כל הלכתי לבדוק במסעדה שהאחים של אדוארד עובדים שם. כשנכנסתי, לא ראיתי אותם ולכן הלכתי למישהו שעבד שם ושאלתי "בריין ודרק עובדים כאן?" העובד צחק "למה את צריכה אותם? הם אמרו שיש להם איזו עבודה חדשה ואני ועוד חבר שלי מחליפים אותם" הינהנתי "אוקיי. תודה" יצאתי משם, אולי אדוארד באמת צדק כשהוא אמר את מה שהוא אמר. עכשיו יש עוד מקום אחד לבדוק בו, מחוץ לעיר.——הלכתי למקום שבו אדוארד פעם גר, המקום היה נטוש לגמריי.הוצאתי את הפאלפון שלי כסימן כניעה בשביל להתקשר לנוי ולספר לה הכל.אבל אז נשמע קול מוכר "את כבר מוותרת?" מאחוריי היה אדוארד, זה ברור."רק אתמול את לא רוצה להסתכל עליי וכבר היום את מחפשת אותי בכל מקום" הסמקתי, הוא ידע שאני מחפשת אותו, כל הזמן הזה.חיבקתי אותו בחוזקה "אוי הייתי כזאת דפוקה" אמרתי ואדוארד חייך אליי "אני זה שהייתי הדפוק כאן. לא הבנתי בכלל על מה רבנו" ואז שנינו צחקנו והפלתי אותו על האדמה ושנינו רק צחקנו. טוב זה לא נראה טוב שאין מסביבנו פרחים או משהו, רק אדמה."המקום הזה נראה מוזר אחריי שעזבתם אותו" אדוארד הינהן "אבל אפשר לשפר אותו" אדוארד חייך ואז הוציא שקיק קטן "מה זה?!" הבטתי בו מופתעת "אני מקבל את זה פעם בשנה ביום ההולדת שלי. קצת אבקה וכל מה שתרצי עכשיו ייתגשם".אדוארד פתח את השקיק והגיש לי אותו. הכנסתי את היד שלי לתוך השקיק הקטן והמגע עם האבקה היה כה נעים "עכשיו תיקחי קצת" עשיתי כדבריו, לקחתי מעט מאוד אבקה וביקשתי בליבי שיצמחו כאן פרחים ואז פשוט הנפתי את ידי והתחלתי לרוץ כדי שהאבקה תתפזר, ואיפושהוא ראיתי אפילו את אדוארד מחייך חיוך ענקי.——פתאום עלו פרחים מכל מיני צבעים, ורוד, צהוב, אדום, איזה צבע בעולם שיש. "איכשהוא ידעתי שזה מה שתבחרי" ואז ציחקקתי "כי אני אמרתי את זה" ואז הרגשתי הכי מאושרת בעולם, הכי, הכי!.
"רייס? מה אתה עושה פה?"רייס חייך חיוך מבויש "אני אה…" ואז כשאדוארד הציץ מאחוריי כתפו הוא הבין שנוי סיפרה לו הכל נכון. "רייס, אתה יכול לצאת שנייה? אני ממש רוצה לאכול ואני אוכל כמו חזיר ולא נעים לי שתראה.." רייס הינהן להבנה ומיד יצא, ולא סתם יצא, יצא החוצה."פסס!" נשמע קולה של נוי ואדוארד הסתובב לראות מי זה "אני יכולה להיכנס?" ואדוארד הינהן ושניהם התחילו לחשוב איך להעיר את ג'וליאנה.——-שפלינגג!נשמע צליל של שפיכת מים, עליי "אההההההההה" צרחתי ואז במטושטש קלטתי שמנסים להשתיק אותי והינהנתי. כשהראייה שלי הסתדרה ראיתי שאדוארד היה מעליי וגם נוי, עכשיו העברתי את מבטי לבגדים שלי שהיו רטובים, מאוד. אדוארד הביט סביבו ונאנח "נצטרך ללכת מכאן ואני אסביר הכל בדרך" אני ונוי הינהנו ויצאנו בשקט משם אחריי אדוארד.——הלכנו בשתיקה עד שאדוארד החל להסביר "פעם בחמישים שנה, אנחנו בעלי הכוחות עושים טקס כזה למשפחתנו ואנחנו בוחרים קורבן" נוי הביטה בו מזועזעת ואני פשוט הפנתי את מבטי, ידעתי שאם אדוארד לא היה שם, היינו הופכות, אני ונוי לקורבן של אליס."אז אתה רוצה לומר לי שהבת דודה המסריחה הזאת שלך רצתה להפוך אותנו לקורבן?!" נוי הביטה בו בכעס ואדוארד נאנח "ככה זה נהוג אצלנו, מי שלא במשפחתנו ומכיר את הסוד על הכוחות, חייב להיות הקורבן". "ומה קורה לקורבן?" שניהם הפנו את מבטיהם אליי לשנייה ואז אדוארד אמר "עושים לו מין שיטפון מוח כזה, אני לא יודע, אף פעם לא עשיתי את זה, ולכן אליס באה לכן כדי לעזור לי". לא רציתי להביט באדוארד ולכן כל הזמן הבטתי או בדרך או הצידה או בנוף של המקום המוזר הזה "איך אליס יודעת שאנחנו יודעות?" שאלה נוי "אלה הם הכוחות שלה. היא יכולה להרגיש כל מי שיש לו ידע על זה" נוי נחרה בבוז "אלה כל הכוחות שלה?!" אדוארד ניענע את ראשו "לא. ממש לא. היא קיבלה גם את הכוח לחיות לנצח, שזה קורה ממש לפעמים והיא קיבלה כוחות כדי להשתמש בהם במלחמה". שתיקה. "יש אפשרות שאנחנו גם נהפוך להיות אתם, זאת אומרת עם כל הכוחות וזה?" הרמתי את מבטי אל נוי, איך יצאה לה שאלה כזאת מין הפה?! ברור שלא!. "בדרך כלל זה עובר בדורות. אבל זה אפשרי, וזאת גם דרך דיי מסוכנת" ענה לה אדוארד. "למה היא מסוכנת?" שאלתי. אדוארד שתק והתעלם מהשאלה שלי "אנחנו מתקרבים לעיר שלכם.. אני.. לא יכול ללכת לשם" העיר שלכם נשמע לי כבר יוצא דופן, כאילו אף פעם לא הכרנו "טוב תודה" אמרה נוי והתחילה ללכת "את באה ג'וליאנה?" נוי הביטה בי ואני הינהנתי "כן, בטח" התחלתי ללכת אבל אז אדוארד עצר אותי "חכי רגע" הלכתי כמה צעדים אחורה מבלי להסתכל עליו "מה אתה רוצה?". "תסתכלי עליי" הפנתי את מבטי בכוונה "ג'וליאנה. בבקשה". התחלתי לצעוד ואז הרגשתי שמישהו מסובב אותי וישר נפלתי על החזה של אדוארד "להתראות אדוארד" אמרתי והתחלתי לרוץ, לברוח.—–"למה לא הסתכלת עליו כשהוא ביקש ממך?" שאלה אותי נוי כשהיינו קרובות אליי הבייתה "קשה לי להסתכל על רוצח" מילמלתי והרכנתי את ראשי. נוי עצרה ואז עצרה גם אותי "תנסי איתו שוב. מה את יודעת?! עברה כבר שנה! אנשים משתנים ג'וליאנה".נאנחתי "אבל לא אנשים כמו אדוארד". נוי הביטה בי באנחה "ג'וליאנה, אני יודעת שאת עדיין אוהבת אותו, עובדה! רק לא מזמן מי אמרה לי שהיא אמרה שהיא רוצה לחפש אותו?!" ידעתי שהיא כל כך צודקת "אני" מילמלתי."ומה קרה כמה שבועות לפני זה?!" נוי הביטה בי במבט קשוח "הייתי בדיכאון שאני לא רואה את אדוארד הרבה זמן" אמרתי כמו אדוארד."עכשיו יש לך מספיק סיבות?!""אוי נוי, כמה שאת צודקת פשוט לא ייאמן""אז יופי, את תנסי?""אני אחשוב על זה""מעולה"
זה כבר אמצע הלילה ואני לא הצלחתי להרדם . זה סימן טוב ! אסור לי להעיר את הישנים, אני רק לוקחת משהו וחוזרת למיטה … הנה הגעתי … ואז נדלק […]
הסתכלתי בעיניים של יהלי, העיניים הירוקות האלה שנצצו בחושך. הוא הסתכל עלי, פתאום שמעתי קול רץ מאחורי. "יהלי, אני מצטערת, לא הייתי צריכה לצעוק עליך…" אמה אמרה את זה, היא […]
ורד הכינה לעצמה כוס קפה והיא נזהרת חלילה שאיש לא ידע שהיא בבית ובפרט כמובן זה מאמש, רק להעלותו בזיכרון מסב עגמת נפש עצומה בתוכה, יחד עם הקפה הציתה סיגריה […]
היא הביטה בעיניו וביקשה להניח לה אך הוא לא ויתר ושפתיו חיפשו אחר שפתיה של הצעירה שכה אוהב. ורד חשה סחרחורת ופעימות לב מואצות אך שפתותיהם נפגשו בנשיקה ארוכה ובהדרגה […]
בפרק הקודם היה מסופר שאליזבת ואלונה פגשו זקנה משוגעת אליזבת ביקשה מאמא שלה לצאת אחוצה אליזבת אמרה שאמא שלה : אמא אפשר ללכת לאלונה "(אבל בעצם אליזבת שיקרה לאמא שלה […]
הייתי בחדר שלי ישבתי על המחשב שפתאום אני מבחין בצל ענק מתקרב אליי ובשנייה שהיסתובבתי לראות מה זה זה קפץ עליי וכיסה את כולי נאבקתי להישתחרר פתאום אני מבין שזו […]
כידוע לכולנו העולם אינו עומד מלכת , הזמן חולף וכך גם חייה של ורד ובתה גילי נכנסו למסלול מסוים של קבע. ורד חזרה לעבודתה בבנק כשהיא מקבלת מכל העובדים שם […]
פרק 1 – כמו כל כריסמס, אני יושבת לי בסלון רואה טלויזיה ושותה שוקו. כן, אבל זה כל כך ברור שהכריסמס הזה זה לא יקרה, כל כך לא. רק בגלל […]
פרק 9: החיזיון משהו מוזר השתנה בחלוקה של הביתנים. הביתן של דיוניסוס עבר אל הצד של אתנה, בתגובה הפייסטוס עבר אל הצד של פוסידון. מעניין מה האלים כבר עשו כדי […]
פרק 8: חרדה א' אבן כבדה נפלה על ליבו של אדוארד.'כל העבודה הקשה הזו…', חשב, 'בשביל זיוף', תמה בעוד הוא הופך את הדף המלוכלך.בגבו של הדף נכתבו מילים לא ברורות, […]
אין לי מושג איך אני חיה, איך למדתי לקלוע צמות, איך אני לבושה ואיך למדתי לדבר.באמת, באמת שאין לי מושג.אין לי מושג מה שמי, כי פשוט אין לי שם.אני יודעת […]
ורד שבה לביתה ושמחה לראות שגילי צוחקת כששינה שכבר בקעו נראות כמו יהלומים קטנים וכל כך זוהרים. "ורד אמרה לה מיקה, אני אחזור הביתה ואת תמשיכי עם הכייף עם הגב' […]
הייתי עייף מאוד ולא היה לי כוח לספר על שום דבר שקרה לנו אז נתתי את המושכות לשאר שסיפרו לכירון הכל והביאו לו את התיק הירוק עם שלושת האלמנטלים הראשונים. […]
It's a question that drives us, to where we must go.It's the unknown that drives us, and we want to discover it.And the question is burning, staying by our sides.There […]
שלומי נכנס לחדר של גילי ואמר למיקה שהוא יוצא לסיורים ויחזור קרוב לוודאי מאוחר. היא הנהנה בראשה והוא יצא, ליד דלת הכניסה התעכב וביקש מורד שתהיה רגועה ככל שניתן מאחר […]
"את יודעת שזה לא יפה להציץ, נכון ג'וליאנה?" אליס הביטה בי בעיניים שונאות "תקשיבי.. בואי נעשה ככה. אני הולכת, עוזבת בית ספר-" אבל אז היא קטעה אותי כשהתקרבה אליי ממש קרוב "אני מצטערת. אבל אני צריכה אותך לטקס" ואז היא הפנתה את מבטה לנוי והביטה בה בכעס "וגם אותך". הרגשתי איך נוי רועדת מפחד, וגם אני, רעדתי כמו לא יודעת מה."לאיזה טקס?" שאלתי ואליס חייכה חיוך מרוצה והפנתה את מבטה לגבר שעמד מאחורייה "בנות, תכירו את רייס, הוא אמ.. ישמור עלייכן שלא תברחו" ואז היא חייכה חיוך מרוצה "איך את בדיוק תיקחי אותנו אה?!" צעקתי עלייה פתאום ובעטתי בה כך שהיא נפלךה אחורה "נוייייייי!" צרחתי לעברה והיא הבינה שצריך לברוח. התחלנו לרוץ כמו מטורפות, האנשים שהביטו עלינו לא הבינו על מה כל המהומה "אימלה ג'וליאנה! אני פוחדת!" קראה ואז אני החטפתי לה חיוך "כנ"ל אחותי!" צעקתי לה בעוד אנחנו רצות."תפוס אותך רייס!" שמעתי את אליס צועקת לרייס.מי זה רייס? מה הוא חבר שלה?. "נוי!" קראתי לה ואז היא החטיפה לי מבט "עצריייייייייי!" צעקתי ואז שתינו עצרנו בפתאומיות "למה?" שאלה נוי ולא עניתי לה, היא תבין בעצמה.אליס חייכה אליי "אז? את רואה שאת לא יכולה לברוח ממני?". חייכתי אלייה חיוך מרוצה והיא נראתה מופתעת "אני יכולה. אבל איך את יכולה לקחת אותי אם כך תכאיבי לבן דוד שלך" אליס הביטה בי במבט הרגועה שלה, היא התקרבה באיטיות אליי "אני אסביר לך איך" ואז היא החטיפה מבט לרייס ואז הם זרקו משהו עלינו ועצמתי את עיניי.——-"ג'וליאנה! ג'וליאנה!" שמעתי קול מוכר. פקחתי את עיניי באיטיות "מה? איפו אנחנו?" נוי דפקה את ראשה בידה "אוחחח! אליס תפסה אותנו! את מבינה מה זה?!". הבטתי סביבי, היינו במשהו דומה לבית של אדוארד "איפו היא? איפו המסריחה הזאת?!" קראתי אבל אז נפלתי, נוי הביטה בי "את פצועה" חייכתי חיוך מאולץ "נראה לי שגם יש לי רגל אחת שבורה". פתאום הבחנתי ברייס "היי!" נוי צעקה לרייס ורייס התקדם לעברנו "מה אתן רוצות?!" נוי הביטה בו בכעס "היא פצועה" ואז היא הביטה בי. השיער שלי התפזר ושכבתי על הרצפה מרוב כאבים ברגליים "אני לא רופא" נוי הביטה בו עוד יותר בכעס וכמעט התחילה לבכות "תעשה משהו!! היא לא יכולה לזוז!" צרחה.ואז עצמתי את עיניי והשתעלתי כמה פעמיים.——"אליס".אליס הסתובבה "הו! אתה הבהלת אותי!" הוא חייך "לא נורא, מה שלום הטקס?"."אהה בסדר, הכל מעולה""יופי.. אני אמ.. יורד למטה, לאכול?""אההה לא, לא, לא! אהה רייס עושה שם איזה עבודה""אליס אני רעב""אז תבקש מרייס שיוציא לך משהו""אבל למקרר יש קוד זוכרת?""אהה.. כן.. נכון""טוב אני יורד"——–נוי הביטה סביבה. היא בכתה ולא יכלה לסבול את זה יותר "תביא איזה פלסטר משהו!" קראה נוי ואז הבחינה בדמות מוכרת "אני יכולה ללכת לשירותים?" אמרה לפתע ורייס הינהן "ישר ואז שמאלה" נוי קמה וחייכה לעברו "תודה!".אבל היא לא הלכה לשירותים, היא ידעה שמצאה את אדוארד.——"פסססט!" אדוארד נראה מבוהל ומיד הסתובב. נוי עמדה בפתח הדלת והוא נראה המום "מה את עושה פה נוי?!" נוי הביטה בו בבוז "זאת שאלה שאני צריכה לשאול אותך, למה בת דודה שלך כלאה אותנו במטבח, ועוד משאירה את ג'וליאנה פצועה! טוב וגם שבורת רגל" אדוארד מיצמץ, לא מאמין עדיין למה ששמע "ג'וליאנה פה?" נוי הביטה בו "אם חסרת הכרה בשבילך זה פה אז כן". אדוארד החטיף מבט לנוי ויצא מהחדר שהיה בו, למטבח.
להפסיק לחשוב על אדוארד.להפסיק לחשוב. להפסיק, להפסיק, פסיק, פסיק,פסיק.אם לא הבנתם מה אני עושה… אה.. גם אני לא ממש הבנתי, נוי אמרה שזה דיי עוזר להרגעה, אבל עדיין לא הבנתי מה כל כך עוזר בזה.נזכרתי שאמרתי לה, זה לא יצליח! זה לא יצליח! ואז היא אמרה, זה כמו סיגריות, אם את אומרת לעצמך להפסיק אז את מצליחה, טוב זה קשה בהתחלה אבל לא נורא.נוי, הפעם זה לא עוזר. קמתי מהמיטה שלי והבטתי ברחוב שלי שנראה מהחלון. ילדים בני איזה 10-11 שיחקו בחוץ כדורגל, בדרך כלל זה מעצבן אותי, אבל עכשיו, אני רגועה, מנסה להיפטר מכל המחשבות הלא טובות, רק טובות! רק טובות! אבל איך, איך זה אפשרי?!.אני עדיין מאוהבת באדוארד ואוף! כמה שזה נכון! כמה אני רוצה שהוא יהיה שלי, יישאר לידי לנצח, אבל אחריי מה שהוא עשה, אני פשוט רוצה שהאדמה תיבלע אותי מרוב בושה שהייתי חברה שלו.—–"נוי מה את עושה כאן?!" קראתי כשראיתי את נוי עומדת בפתח הדלת ומחזיקה בידה משהו "זה דחוף" אמרה ונכנסה פנימה בלי שהזמנתי אותה להיכנס, לא מנומס מצדי.היא נכנסה והתיישבה על הספה והניחה בידי משהו שהמגע שלו היה מוכר, זאת הייתי השרשרת. "יש לי הרגשה רעה בקשר לאדוארד" אמרה נוי לפתע. הרמתי אלייה את מבטי וראיתי שהיא רצינית "למה את מתכוונת?" שאלתי אותה. "תסובבי את השרשרת" עשיתי כדבריה. מאחור היה כתם דם, עיניי מיהרו לתפוס את מבטה של נוי ולהיות המומה ומזועזעת "את.. את.." נו קמה לעברי ואז התיישבה לידי "אני לא יודעת. אבל אני חושבת שזה הוא האמיתי בחלומות שלך". השתתקתי, הייתי צריכה לספר הכל לנוי עוד הרבה לפני זה. "מה אני אעשה עכשיו נוי?" שאלתי בקול חלוש והיא ניענעה את ראשה "אני לא יודעת.. אני באמת רוצה לעזור לך אבל אני לא מוצאת שום פיתרון" הפעם לא בכיתי, פשוט קמתי לעבר הג'רט שלי, לבשתי אותו והבטתי בנוי "אנחנו יוצאות. עכשיו".—–אני לא יודעת לאן אנחנו הולכות. כנראה לאן שהרגליים שלי מובילות. הלכנו לכיוון בית הספר ושם, השמיים היו שחורים כאילו עכשיו לילה, אבל עכשיו לא לילה, רק אחר הצהריים, אבל פתאום שמעתי קולות של אנשים "בואי!" סיננתי לעבר נוי והיא רצה לעברי "מה?!". "נתחבא ונשמע מה הם אומרים" התחבאנו בתוך החניון של איזה בניין שליד בית הספר והקשבנו להכל, היה שם קול גברי אחד, וקול נשי אחד."אני לא יודעת מה נעשה. הטקס בקרוב והוא אמור להתקיים כאן""למה דווקא כאן?""זה בסדר. תסמוך עליי""איך נמצא את הנערה עכשיו?""בעזרתו, אבל אל תדאג, הוא ישתכנע בקלות""טוב אז אם את יודעת מה לעשות אז מה אני צריך לעשות?""אתה תחפש את הנערה""ברצינות אולי עדיף שאני אחפש אותו""אני אדבר איתו""אוקיי"הבטתי לעבר נוי, שתינו היינו מתוחות על מי הם מדברים, אבל כשהצצתי, ראיתי את אליס, ועוד גבר אחד שעומד לידה עם גלימה שחורה שהסתירה אותו לגמריי, בדיוק כמו שהייתה לאליס."אני מרגישה בה" אמרה אליס ושניהם הביטו במקום שאני ונוי היינו "או-או" אמרנו שתינו פה אחד ולא ידענו לאן ללכת, זה מבוי סתום.
"פלוטו !!!" צעק בפתאומיות שמש ממרחק. "זה הקש ששבר את גב הגמל !!"אוי ואבוי… מה הוא עולל הפעם…?רצתי לבדוק מה מתרחש שם ומסתבר שפלוטו נסחף הפעם עם התעלולים…הקירות בביתו של […]
בובספוג בחן את החליפה שלו בפעם החמישית. זאת הייתה אותה תלבושת שלבש כל הזמן, המכנסיים החומות, החולצה הלבנה… אבל הפעם משהו הרגיש לו שונה. הוא חייב לחשוב מה מפריע לו.זה […]
פרק י"ב גילי וורד יצאו לכיוון הנדנדות כשהילדה מפזמת להנאתה וזה שימח ורומם מעט את רוחה של ורד. גן המשחקים הזה היה ריק מילדים אך לגילי כלל לא חשוב היא […]
רק שתדעו שבסיפור הזה זה כאילו מספר ב ' אני ' אבל לפעמים מחליפים דמויות . אתם תבינו כבר הכל אחר כך . # פרק 1 # שרר שקט מוחלט […]
פרק 8: חלוקה "אתה לא מבין שאנחנו נלחמים באנשים הלא נכונים?" אמרתי בכעס, פרסי ישב על כיסא בצד ורייצ'ל על המיטה שלי. אני עצמי עמדתי, לא יכולתי לשבת עוד רגע."נלחמים […]
