אתם לא תאמינו לי נכון?למה לכם להאמין?לדבר שקרה ליפני 100 שנים?אז ככה, אם תירצו לשמוע, תישמעו:אני ילדה קטנה, בלונדינית עם עניים כחולות ושלא תחשבו עכשיו שאני מושלמת!כי החיים שלי? השתנו […]
חיים בזבל.כל פעם מחדש, מנסה לחשוב שיש דבר כזה שניקרא 'טוב'.האם יש?פעם אחת שמחתי ממשהו?פעם אחת אני שמחתי? ואולי אפילו רק אני שמחתי?לא. לא יכול להיות. אף פעם לא שמעתי […]
טלפון 2- פרק 2הטיסה נראתה רגועה, אבל אחריי שעה של טיסה, נשמעו ברקים ורעמים ופתאום הטייס צעק בקולי קולות ברמקולים "מקרה חרום! מקרה חרום!" אליסיה ואלינה נבהלו והתחילו לצרוח מבהלה."לא לדאוג בנות!" קראה לואיז אבל נפלה לאחור ואיבדה הכרה "אמא!" צרחה אלינה ואליסיה נראתה מזועזעת שלא יכלה לדבר."בנות! מהר לכאן!" הבנות כצו אחריי אביהן, ג'ון. הם רצו כדי לקפוץ למטוס שיציל אותם.קודם כל ג'ון הקפיץ את אליסיה שהרגישה בטוחה ומצאה לאבעתם מקום נעים כשנכנסה, לאחר מכן את אלינה שהודתה לאבא שלה בנשיקה, ואז, כשג'ון קפץ שוב, הוא נפל מגובה כה גבוה ונעלם."אבא!!!" צרחו שתיי הבנות. אמא שלהן נפלה במטוס שהתרסק אי שם ביערות הגשם, והבנות נשארו לבד, בלי אמא, ובלי אבא. כשהגיעו חזרה הבייתה, היו צריכות לדאוג לעצמן. אבל לא היה להן כסף לשלם על הדירה ולא היה להם כסף לכלום, ולכן, נזרקו לרחוב, וגדלו בעוני וברעב.הבנות עזרו אחת לשנייה וישנו בלי שמיכת פוך בחורף, על אבנים קרות, והיו חולות מאוד.יום אחד מצא אותן איש עשיר מאוד ואמר להן "אתן תהיו לי משרתות בבייתי. אני אאכיל אתכן ואלך איתכן לרופא, סכום על עבודתכן, מה דעתכן?" הבנות החיוורות וגוועות מרעב הינהנו באיטיות והעשיר הוציא נקניקיה בלחמנייה והתחיל לכל מול הבנות האומללות "בבקשה… תן לנו אוכל" התחננה אלינה והעשיר ירק לעברה. "מה פתאום?! אוכל רק פעם ביום!" והגיש להם דייסה קרה. הן סיימו מהר את הדייסה והתחילו לעבוד, בעוד הן גוועות מרעב וחולות קשה מאוד.
אהבה ממבט אחרון- פרק 40"ספרי לי הכל,מההתחלה ועד הסוף" נאנחתי והבטתי בעיניים היפות של נוי "ג'ון ליווה אותי אליי הבייתה, ואז פגשנו באדוארד, שהתחיל להחטיף לג'ון, פתאום, וג'ון התחיל להזחיר לו.. ו.. ו.." פרצתי בבכי ונוי מיהרה לנחם אותי "איזה מגעיל האדוארד הזה! הוא חושב שאם הוא יהיה אלים ובוגד הוא יצליח למשוך את ליבך?! חוצפן!" היא ליטפה את ראשי בעדינות וברכות, בעוד אני בוכה, ובוכה.ישבנו כאן, אני, נוי, ההורים של ג'ון, וההורים שלי, בבית החולים, מחכים למידע על ג'ון.אני חיכתי יותר מאשר כולם, הייתי לחוצה והתפללתי שלא קרה לו כלום, ואז הרופא יצא, ועל פניו נראו בשורות רעות.——"צר לי להודיע לכם" הרופא הפנה את מבטו לשני הוריו של ג'ון "שבניכם נפגע קשות, הוא שבר את רגלו הימנית, אבל לא שבר כל כך קשה, ויש לו פציעות קשות ביותר, אין לי יותר מידע, אני מצטער" עכשיו צצו לי דמעות בעיניים. הכל בגלל אדוארד המשוגע הזה. פרצתי בבכי "אל תבכי, ילדתי, הוא לא ימות, הוא חזק והוא יבריא" הרופא חייך אליי ואני הרמתי את מבטי אליו "זה בטוח?" ניגבתי את דמעותיי "100 אחוז" הינהנתי להכרת תודה והרופא חזר לחדר הבדיקות שבו היה ג'ון.——-בתוך תוכי, משהו עדיין אהב את אדוארד. הוא אכן עשה זאת למעני, לא בגלל שסתם התחשק לו, זה היה מתוך קנאה, אבל לפתע נזכרתי במפגש שלנו אחד שהוא סיפר לי משהו:"תגיד.. אמ.. ואם מישהו יתאהב בי.. מה תעשה?" ישבנו שנינו על ספסל בגן המשחקים, כשאדוארד ליטף את שערי "לכוחות המיוחדים שלי יש אפשרות להרוג מישהו תוך מכה אחת, אבל רק פעם בחיים שלי, והשני שיתאהב בך, זה מה שיקרה לו".אני זוכרת שצחקתי אז ואמרתי שהוא? יהרוג מישהו?! נו בטח! רק בחלומות!. אבל עכשיו הייתי בטוחה, אדוארד הרג את ג'ון, פרצתי בבכי, אבל הבכי לא יעזור כאן, לא יעזור.———אחריי זה הלכתי אליי הבייתה, בעוד ההורים שלי הולכים לצידי, וכולנו שותקים, אני חושבת על ג'ון ועל הגורל האכזרי שאדוארד הציב לו.עכשיו, כל מה שרציתי לעשות זה לברוח, למיטה שלי, ולהישאר שם, לנצח.
"נוי!" לחשתי לעברה והיא הפנתה את מבטה אליי "מה?!" לחשה."אנחנו חייבות ללכת" הבטתי לעבר אליס שהתקרבה אלינו יותר ויותר "עכשיו!" והתחלתי לגרור את נוי במהירות מהקניון, בעוד היא המומה ומבולבלת, היא שתקה, עד שהגענו אלייה הבייתה "את יכולה להסביר לי מה לעזאזל זה הי-" "לא אני לא יכולה" עניתי לה ורצתי אליי הבייתה, משאירה אותה מאחור.—–נראה לי אני קצת פוחדת מאליס הזאת, אבל בכל זאת חזרתי לקניון אחריי זה לבד.אליס עוד הייתה בחנות הזאת, למרבה המוזרות (שלוש שעות באותה חנות?!) ומיד התקרבתי אל הקופה "אז.. אהה…" ואז ג'ון הבחין בי ומיד חייך אליי "מה דעתך על מסעדת גורמה? היום?" וואו, טוב, לא יודעת."אה… אני.. אני.. לא יודעת" גימגתי וג'ון רק חייך וליטף את ידיי הקרירה "קר לך?" הוא שאל אותי, משהו שאדוארד אף פעם לא שואל אותי, ואני כמובן הינהנתי.הוא הוריד את הג'קט שלו ושם עליי "עכשיו יותר נעים לך?" שאל אותי ואני הינהנתי. איזה מפגרת אני, רק מהנהנת, ממי למדתי להנהן? נראה לי מאבא שלי או מאמא שלי.."תקשיב אני…" חייכתי, למי אכפת מאדוארד?!."אוקיי!" קראתי בשמחה והחלפנו מספרי טלפון, ומזווית עין ראיתי את אליס מביטה בי, מבט ארוך…—–כשהלכתי מהקניון הבייתה עם ג'ון, שסיים את העבודה שלו היום וליווה אותי הבייתה, והזכיר לי שניפגש מאוחר יותר, ראינו את אדוארד, עומד שם על המדרכה, כועס, נושם נשימות קצרות ועמוקות."היי אדוארד!" קראתי לעברו וניפנפתי לו בידיי "הכרת כבר את ג'ון?" והוא הביט בג'ון שחייך אל אדוארד חייך נחמד ואדוארד פשוט הכניס לו אגרוף "אדוארד! מה אתה עושה?!" צרחתי בתדהמה "תפסיקו שניכם!" קראתי כשגם ג'ון התחיל להחטיף מכות לאדוארד "דיי! תפסיקו!" אבל הם לא הפסיקו. בסוף אדוארד הפיל את ג'ון על הרצפה ונראה שג'ון היה חסר הכרה "אוי אלוהים אדירים! שמישהו יקרא לאמבולנס! וגם לנוי!" קראתי. התיישבתי ליד ג'ון חסר ההכרה ואז הרמתי את מבטי לעבר אדוארד שהביט בי "אתה משוגע" אמרתי ואז קמתי לאט לאט "מחורפן ומטורף" התחלתי להזיע והבכי והכעס עשה בינו מלחמה בתוכי "אתה זבל! אתה לא בנאדם! אתה חרא! אתה מוכן להרביץ?! רק בגלל שעזבתי אותך?!" עכשיו התקרבתי אלייך וסטרתי לו סטירה שהשאירה סימן אדום ועמוק "אתה כלב" נשמתי נשימות עמוקות וחשבתי על כל מילה שאני אומרת "אתה חיה. שמחטיפה לאנשים שלא עשו לך כלום" אדוארד הביט בי, ואז קול האזעקה של האמבולנס נשמע קרוב. כשהאמבולנס הגיע, וגם נוי, הם מיהרו לפנות את ג'ון המסכן, ואדוארד, פשוט נעלם משם, והשאיר סימן אחד, פתק עם המילים " אני עוד אחזור"
קולות. קולות מעומעמים, כאילו הם מתוך רדיו לא מכוון. ומישהו.מישהו קורא בשמי, צורח את שמי יותר נכון. ואז עלו פני מעל הבאר החשוכה והעמוקה.אבל לא רציתי לפקוח את העיניים, פחדתי. […]
ורד עצמה את עיניה ומיקה ראתה שהיא ישנה. תודה לאל חשבה לעצמה, היא צריכה כוחות להיאבק במצבה וטוב שתישן מעט. לפתע מישהו צלצל בדלת. מיקה קמה לפתוח ובדלת ניצבה דפנה […]
השעון המעורר צילצל, הייתי מתה לשבור אותו לחתיכות… אמא קראה מהמטבח: "אדיסון, עוד 10 דקות את צריכה לצאת". נכנסתי למטבח, אבא ישב שם הוא שתה את הקפה שלו אחרי שהוא […]
ורד חשה עילפון וסחרחורת קשה והיא צנחה על הרצפה. הרופא הגיש לה מיד עזרה ראשונה ושלומי ביקש להעבירה למטה והוא רץ הביתה לבקש ממיקה שתבוא להיות לצידה. הקצינים ממש בכו, […]
למזלנו שום תקלה לא אירעה בדרך. שטנו מנורבגיה לאזור בבריטניה עד שהגענו לאיזה אי אחד. הייתה לי שוב פעם בחילה ולכן ביקשתי לעצור באי הזה. הוא היה מלא עצים, חול […]
sometimes i feel like sleepng just put on music as loud as i can and close my eyes, escape from everything, just be in a diffrent world, a better world. […]
למה להחליף את שיר השלום??, אולי זה יצחק רבין היה אשר החליף אותו? אולי ביקש רבין מאחד משומרי הראש להחליפו במקרה שימות? אך אם חשב שימות למה לא לבש אפוד […]
"אני כבר ליד הבית," היא אמרה וצלצלה בדלת."אב…אבל…נסעת ליו…יומיים!" גמגמתי ודחפתי את מייקל לתוך המחסן ונעלתי אותו בתוכו."אני סוגרת את השיחה, תפתחי לי בבקשה." היא אמרה וניתקה את הקו."אמא שלי […]
הציורים נהיו חיים ובאים לוקחים אותי נהייה בוקר וכל הציורים חזרו למקומם .אני כל כך פחדתי וגם עייפה מאוד!~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~יוליה קוראת אמי:אמא:מתוקה שלי את יכולה לקחת את מרי?אין לי פשוט זמן […]
אני לא רוצה לחיות איתו יותר, לעולם לא. אולי כן? אולי לא?… אני כבר לא יודעת ואני עצמי מבולבלת! להתקשר לנוי? לא! כן! לא! כן! לא להתקשר….!. הרגשתי איך ידיי הרועדת נמשכת לטלפון שפתאום צילצל והבהיל אותי. זאת הייתה התראה על הודעה: "I- LOVE YOU" עוד פעם אדוארד?! עכשיו באמת נמאס לי! אני נפרדת ממנו אחת ולתמיד מחר.——למחרת בבית הספר תפסתי את אדוארד לשיחה "וואו חשבת על זה דיי…" עצרתי אותו "אם אתה כל כך מרוצה מזה, אז שכח מזה, חשבתי על זה ואין מצב שאני חוזרת אלייך, להתראות" ואז התחלתי ללכת משם לכיתה, אבל נעצרתי והסתובבתי כשראיתי שאדוארד לא היה שם, לרגע חשבתי מה הוא יכול לעשות לי עם ה"כוחות" שלו, להרוג אותי? לעשות שיקוי שאני אתאהב בו? איכככ!—–המחשבות על מה הוא יכול לעשות לי עדיין היו, לא הצלחתי להפסיק לחשוב על זה וזה צימרר אותי. אם הוא לא משקר לי, שבת דודתו, אליס, באמת תהרוג אותי, אז למה האזור שלו נראה כמו אזור לבנייה? ולמה הוא נעלם פתאום?.הוא לא היה בשיעור, גם לא בשיעור אחריי, והוא לא השאיר זכר שהוא היה בבית הספר, אני צריכה למצוא את אליס הזאת, אוף, לעזאזל!.——כשהלכתי חזרה מבית הספר קיבלתי הודעה מנוי: "את חייבת לבוא לקניון, וע-כ-ש-י-ו!!" התחלתי לצעוד לקניון, בלי שום חשק, הלכתי רק בשביל נוי.——כשהגעתי נוי עמדה בכניסה וישר גררה אותי לחנות בגדים אחת "נוי… אין עליי כסף.." מילמלתי "למי אכפת מכסף?! בואי תראי איזה בחור חמוד יש כאן" היא גררה אותי לקופה ואז היה שם נער בלונדיני עם עיניים כחולות "אה.. נחמד… כבר התחלתם לדבר?" שאלתי אותו והיא נזפה בי "לא סתומה שכמוך! הוא זה ששולח לך את הודעות האסאמאס האלה" מיצמצתי לרגע ואז צחקתי "אוי באמת נוי.." נוי הביטה בי בכעס "אני אוכיח לך" ואז היא גררה אותי לקופה וחייכה לבחור שעמד שם "אמ… ג'ון? זאת ג'וליאנה.. נו זאת שסיפרתי לך עלייה?" עכשיו הוא הרים את מבטו אליי ורק הינהן "נעים להכיר" ואז באה אישה עם עגלת תינוק והתחיל לצעוק עלינו "היי בנות! אני מצטערת שאני מפריעה אבל אני רוצה לשלם!". "כן.. כן.. אנחנו מיד נלך" אני ונוי גימגמנו. "יופי" מילמלה האישה והניחה את הבגדים שרצתה לשלם עליהם על השולחן של הקופה וג'ון התחיל להעביר את הקודים שעליהם "אוקיי יופי. היינו כאן… עכשיו אפשר ללכת?!" קראתי בכעס ונוי סיננה לעברי "לא!" נאנחתי והבטתי סביבי, ואז מזווית העין, ראיתי נערה בלונדינית, שדומה קצת לאדוארד, והיה כתוב לה על החולצה בפתקית קטנה כזו "אליס".
I really want to go away,But it's easier to stay.Not because you always say,that I don't know how to play. I'd never play that game, especially with his stupid aim. […]
והוא ידע את זה… ומה כבר יכולתי לעשות? רציתי לחבק אותו אבל במקום המשכתי לבכות… וזה לא אשמתי! אולי טיפה…. אבל העיקר שאת תמיד מטיפה "לכי אליו, תפסיקי להיות כזאת […]
אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל אני אנסה הכי טוב שאני יכולה:יש לי "חזיונות", קורה כמעט כל יום שיש לי סוג של דז'ה וו, משהו שאף פעם לא […]
הייתי בשוק!לידור הלך לעברי עם חיוך, מרוח על הפנים."היי טל!" הוא נופף לעברי והלך מהר יותר. התקדמתי לעבר המכונית של עומר יותר מהר."היי טל! חכי רגע! יש לי משהו לספר […]
****בשעה שש וקצת יותר שירה וטל הביטו במתנה שארזו בכוחות עצמן."היא תאהב את זה?" שאלה טל בחיוך, המתנה הייתה צנועה בצורה מוזרה לעומת מה ששירה קיבלה. שירה ידעה את זה."אין […]
למחרת, היה יום שלישי, וקמתי מוקדם בבוקר והרגליים שלי הובילו אותי למגרש, ושם, ראיתי את אדוארד, לבדו, בוהה על המגרש הריק, פתאום הוא סובב את ראשו לכיווני ושם לב שאני עומדת פה. ואז כמו בפעם הקודם התחלתי לרוץ ואז הרגשתי דחיפה אחורה, זה היה אדוארד.הוא חייך ואז.. ואז לא יכולתי לשאת את זה יותר. הורדתי את השרשרת שהוא נתן לי וזרקתי אותה על הרצפה בבכי "אם שיקרת לי בשבילה, בוגד אחד, אז את יכול לעוף לי מהחיים" נשמתי נשימות קצרות והבטתי בו בעיניים שונאות, אבל הוא פשוט חייך והתקרב אליי יותר ויותר. כשהוא היה ממש קרוב אליי דחפתי אותו "תשכח אותי, אני לא קיימת" אמרתי לו והסתובבתי והתחלתי ללכת משם, אבל הוא כמו כלבלב, התחיל לרוץ אחריי "חכי" אמר ואז הבטתי בו בכעס. "תקשיבי אני מוכן להסביר לך הכל אני.." הוא התחיל לקחת את כף ידיי אבל אני השתחררתי "הכל ביננו נגמר, אדוארד. אני שמה עכשיו נקודה לזה וזהו זה. כל אחד יישכח מה שהיה ו.."."לא" הוא אמר "היא לא מה שהיא! את לא מבינה! מי שראית במסעדה היא לא החברה החדשה שלי! אני אוהב אותך ג'וליאנה! זאת בת הדודה שלי, אליס, יש לה גם כוחות ואם היא תזהה אותך שאת יודעת עליי היא עלולה להרוג אותך" עכשיו הבטתי בו בהבנה, אולי. אולי.. זה נכון? "איך אני אוכל להאמין לך?" אדוארד חייך "את יודעת שאני עדיין אוהב אותך" ואז הוא התקרב אליי ונתתי לו לנשק אותי עד שנזכרתי במה שראיתי במסעדה ודחפתי אותו קצת הצידה "אני.. צריכה לחשוב על זה קצת.. אוקיי?" אדוארד חייך "כן, זה בסדר" פתאום חשבתי על תוכנית בריחה, לא, אני אבדוק את אדוארד מכל הצדדים, חכמולוגית שכמותי!
"לא" אמרתי אוטומטית ונוי הביטה בי בתדהמה "מה לא?! את לא תעני לו?!" קראה."לא" אמרתי ושלחתי לו צלצול תפוס."מה את משוגעת?!" קראה נוי."לא אני לא" אמרתי ושמתי את הטלפון הרוטט שנית בטלפון שלי "תעני כבר!" עכשיו כעסתי וקמתי מהמיטה של נוי "לא ודיי! הוא בגד בי הכלב הזה!" עכשיו התחלתי לבכות "הו יופי! מצד אחד את שונאת אותו ומצד אחד את אוהבת אותו?" הבטתי בה "אוי אלוהים, כן! תעזרי לי! אני מתחננת לפנייך!" נוי חייכה חיוך ניצחון ואמרה "קודם תעני לו" ואז הבטתי בה במבט נוזף עם אותה תשובה "לא" ושוב חזרנו אחורה בלי להתקדם.——-הלכתי הבייתה. נמאס לי כבר מכל הטלפונים האלה! נוי, אדוארד, נוי, אדוארד, נוי, אדוארד, מישהי עם מספר חסוי, נוי, ושוב אדוארד ושוב אדוארד ודיייייי! אני מתחרפנת!.נשמתי נשימות קצרות והרגשתי שמישהו נוגע בי ומיד הסתובבתי, זה לא היה אדוארד למזלי, זה היה איזשהוא שליח "אההה… את ג'וליאנה?" מיצמצתי.. כן?.. ומי אתה?. "כן…" עניתי לו. "אה יופי, זה בשבילך" ואז הוא דחף לעברי זר ענקי של פרחים ואז דחפתי לו את זה בחזרה "איכס! קח את זה ממני!" קראתי והוא לא תפס והפרחים נפלו על המדרכה. "אבל למה?" שאל השליח ואז חיפשתי תירוץ מספיק טוב "אמ.. אני אלרגית!" קראתי ורצתי הבייתה, ידעתי שזה מאדוארד, שיילך עם הבלונדינית הזאת שלו לעזאזל!.—————–עכשיו אני שוכבת על המיטה ושומעת את הודעות התא קולי שלו "היי ג'וליאנה.. תקשיבי.. בואי נמצא זמן ונדבר בסדר?" ובהודעה השנייה היה "ג'וליאנה אני יודע שאת כועסת עליי אבל" עכשיו השתקתי את הטלפון שלי ופשוט בכיתי.. כנראה זה הזמן לזה.
לאור הערתה המאירה של אחת המחברות אני אספר לכולכם קוראי היקרים את שמות הנפשות הפועלות כדי שיהיה קל יותר להבין את הרומן: רון טייס בחיל האוירבן זוגה של ורד ואב […]
הנה הגיע הלילה,אותו לילה אכזרי,שריסק את הכל,לרסיסים קטנטנים.אותן מילים כואבות,שהתנפצו בפניי,שוב מכות,בחוזקה,בעוצמה רבה,מכאיבות. הנה הגיע הלילה,אותו לילה גורלי,שניפץ את הכל,לחלקיקים דקים.אותן מבטים מאכזבים,שכרסמו את ליבי,שוב מכות,בחוזקה,בעוצמה רבה,מכאיבות. הנה הגיע הלילה,אותו […]
.I think people don't know me, at all. And even if I'm with them, I feel as if I'm not belong .like a stranger, to them, to myself.I know some […]
רון וגילי שבו הביתה ולשמחתם הכינה ורד ארוחת ערב קלה ושלושתם ישבו לסעוד את ליבם. הנייד של רון צלצל והוא ענה מיד :" היי מה קורה, מה עכשיו ? אוקיי […]
היא אמרה לנו: "אתן נבחרתן, כל יום באים הנה המון אנשים, ילדים, מבוגרים ועוד.. אבל מבין כולם אתן נבחרתן"ללי שאלה: "למה נבחרנו?""נבחרתן לקבל את כוחותיו החזקים של דרגן, הכוחות של […]
ורד האמא הצעירה לקחה כמדי בקר בבוקרו את גילי ילדתה הקטנה לפעוטון ומשם נסעה לעבודתה באחד הבנקים שהנסיעה אליו הוא קרוב ל-40 דקות, אך היא בתור עובדת מזה 4 שנים […]
כמו תמיד ישבתי לבד בשולחן הקפיטריה ואז קרה דבר מוזר, ראיתי ילד חדש נכנס לקפיטריה. הוא היה בעל שיער בלונדיני ארוך ואסוף וצבע עיניים לא מוגדר בדיוק כמו שלי. כשראיתי […]
מאוחר יותר בערב, נסעתי באוטובוס לנמל תל- אביב, למסעדה שבה שני האחים של אדוארד עובדים. אבל כמובן שלפני זה הייתי צריכה כסף כדי להזמין משהו לאכול ולכן ביקשתי מההורים שלי יפה והם אמרו "את מרגישה יותר טוב?" ואני רק הינהנתי, היה לי זוועה.התקרבתי למסעדה. כשהגעתי אלייה הבטתי בחלון ולא האמנתי למראה עיניי. אדוארד ישב שם, עם עוד נערה בלונדינית, עכשיו רציתי לבכות, באמת לבכות. ובאמת הדמעות עלו לי אבל נעצרו לי בעיניים. עמדתי שם והבטתי על שניהם, מאושרים, מפטפטים ביחד, ואחריי זה אפילו ראיתי אותם מתנשקים. אבל אז אדוארד נראה כאילו הבחין בי וקם והלך לכיווני, עכשיו תורי לברוח לו. רצתי בכל כוחי משם, בעוד אני בוכה בייללות. הגעתי לתחנה ובדיוק הגיע האוטובוס, נכנסתי לתוכו ואז הבטתי בחלון באדוארד שהגיע הרגע לחתחנה, מתנשף. אוי אלוהים מה עשיתי?! הייתי יכולה לבוא אליו ולכעוס עליו ובמקום זה אני בורחת בבכי?! כן.. אני כן.האוטובוס נסע באיטיות. ישבתי בסוף האוטובוס והבטתי בחלון שהראה את החנויות של תל אביב, עכשיו כל מה שירגיע אותי זה לרדת בתחנה של הרחוב שבו גרה נוי.——"הו שלום לך ג'וליאנה! היכנסי! נוי בבית" אמא של נוי פתחה לי בחיוך, שדיי עודד אותי אחריי מה שראיתי.אמא של נוי הובילה אותי לחדרה של נוי ודפקה לה על הדלת "נוי! יש לך אורחת!" קראה."מי זאת?!" קראה נוי בחזרה."ג'וליאנה!" ואז הדלת נפתחה במהירות ונוי עמדה שם המומה."אני לא מאמינה! כנסי!" אמרה לי נוי ואז הביטה לעבר אמה "תודה אמא" ואמא שלה הינהנה והלכה.נפלתי על המיטה שלה והתחלתי לבכות "אוי אלוהים מה קרה?!" נוי רצה לשבת לידי.ניגבתי את הדמעות ונשמתי עמוק."שמת לב שאדוארד לא מגיע הרבה זמן כבר?" אמרתי בקול צרוד מהבכי."כן…""אז היום הלכתי למסעדה שהוא הביא אותי אלייה וראיתי אותו שם עם איזה נערה בלונדינית ו.. ו.." ואז התחלתי שוב לבכות."דיי.. דיי" אמרה וליטפה את ראשי כמו אמא שמעודדת את ביתה."מה אני אעשה?!" עכשיו הבטתי בנוי ושתינו שתקנו."את ברחת משם?" אמרה נוי לבסוף."כן. איך את יודעת?""ככה את נראת""באמת?""הוא רץ אחרייך?""כן..""והוא עוד לא.."ואז היה צלצול טלפון מאדוארד "אוי אלוהים! נו תעני!" קראה נוי ואני רק הבטתי בטלפון, מהססת אם לענות.
